מכבי בנות אשדוד נראית כמו הקבוצה המפחידה של השנים האחרונות. נחושה, מחוברת ומאד מחויבת. הכישרון תמיד היה, היה צריך משהו שידליק את הניצוץ, שיחבר. המשהו הזה היה גמר הגביע. 

אשדוד הראתה הגנה שלא מכירים בכדורסל הישראלי, בטח לא בכדורסל הנשים הישראלי. רמת חן הייתה הקבוצה הטובה על הנייר ועל פי הליגה. 

אלא שרודי טומאניגוביץ' מאמן בליגה הטובה בעולם אמר בעבר: "לעולם אל תזלזלו בלב של אלוף", ואשדוד להזכירם היא האלופה. 

אשדוד התחברה ברגעים החשובים של העונה והיא תקווה שההצלחה בגביע והזכייה בגמר תעניק לה איזה יתרון לקראת הפלייאוף והליגה. אפשר רק לקוות. 

אשדוד פגשה את רמת חן שגובשה מתחילת העונה ונראית קבוצה שגדולה מאד מסך חלקיה. מול ההרכב העמוק והנוצץ שלה העמידה רמת חן הרכב רזה יותר אבל מאוד מגובש, רץ ביחד מתחילת העונה, הרכב שאולי יש בו פחות כישרון אבל נהנה מכמויות מסחריות של כימיה.

רמת חן קולעת יותר מכל קבוצה אחרת בליגה, ומשחק ההתקפה שלה המשיך לשטוף גם בחצי הגמר. התפאורה היתה מוכנה להפתעה, ובסוף הרבע הראשון נראה שזה אכן הולך לכיוון הזה. רק שאז אשדוד התחילה לשמור. 

כי מתברר שגם בעונה שבה אשדוד מחליפה זרות כמעט כמו שמכבי תל אביב מחליפה זרים, וגם כשהיא צולעת ומסיימת את הליגה הרגילה עם חמישה הפסדים, היא עדיין מסוגלת להעמיד הגנה בסטנדרט שבישראל לא מכירים. 

הרצליה, שבליגה עומדת על ממוצע של 72 נקודות, קלעה נגדה בחצי הגמר 50, את רמת חן אשדוד הורידה בגמר מ-78 ל-49. שי דורון, שנוהגת לספר על חלומה להיות סוכנת חשאית אחרי שתפרוש מכדורסל, היתה שותפה אתמול לסיכול ממוקד. 

סטירה שחטפה ההתקפה של רמת חן כל כך כאבה עד שהיא ריסקה את האחוזים גם מהעונשין, שלא לדבר על גשם ההחטאות לשלוש. גמר גביע לא מנצחים מעבר לקשת, אלא אם את ביום נדיר - ורמת חן היתה ביום נוראי. 

אחרי טראומת השביתה כדורסל הנשים היה זקוק ליותר משבוע גביע שבו המשחקים מסתיימים ב-19, 21 ו-22 הפרש. בכל זאת, הענף החבוט קיבל הערב (חמישי) גמר עם הרבה אנרגיה וסימני חיים. 

יש סיבה להאמין שאשדוד, רמת חן וגם הרצליה מסוגלות להעניק לנו קרבות הרבה יותר צמודים בדרך לאליפות. יש להן יתרון על ליגת הגברים: בניגוד לפיינל פור המטופש והלא ספורטיבי, השיטה בעדן וסדרות הפלייאוף הארוכות הן הזדמנות להזכיר כמה כדורסל נשים יכול להיות מותח.  

למרות אחוזים גרועים מטווח השלוש (2 מ-8), אלישיה קלארק הובילה את הריצה של הצהובות, שסיפקו הגנה נהדרת והקשו על הכוכבת של הסגולות, קיילה תורנטון. 

אשדוד הגיעה למצב שהרבע האחרון שוחק לפרוטוקול בלבד ורק חיכתה לשריקת הסיום כדי לחגוג עם הגביע והקהל הצהוב שהגיע לאולם. 

די לזכות בגביע המדינה צריך יכולת אבל גם מזל, בהגרלות ובהתעלות בדקות ההכרעה. למכבי אשדוד לא היה שום מזל במפעל העונה, כשבכל שלושת השלבים היא פגשה קבוצה שדורגה מעליה בטבלה והביסה את כולן - 22 הפרש ברמת השרון,19  הפרש על בנות הרצליה וניצחון ב-21 הפרש על רמת חן. מסר. 

כשאשדוד העלתה את משחק ההגנה שלה בכמה דרגות והרשתה לרמת חן 27 נקודות ב-29 הדקות האחרונות. 

רמת חן, סיימה את המשחק עם 34% משתי נקודות, 13% משלוש ואפילו מקו העונשין השאירה 11 נקודות. דווקא בגמר רמת חן הפסידה לראשונה העונה בהפרש דו ספרתי. 

לאורך העונה מכבי בנות אשדוד חטפה לא מעט ביקורות, גם מכותב שורות אלה. על הניהול, על החלפת הזרים, על הבלגן (יחסית) בניהול ובקבוצה בהשוואה לעונות קודמות. על ההפסדים.

אבל לקבוצה יש תכונה אחת שאי אפשר לקחת ממנה. היכולת להיות שם כשזה קורה וחשוב. תכונה שיש רק לקבוצות גדולות וכאלה שיודעות לזכות בתארים.

נוטים לזלזל במילה ובערך מסורת, רוח המועדון, אבל למכבי בנות אשדוד משנת 2011, יש את ובשפע. כמו עוף החול היא תמיד יודעת לקום ולדעת לקחת את זה. 

אלישיה קלארק המצטיינת אולי מסמנת הכי טוב מכולן את התכונה הזאת. ערך מוסף לקבוצה שיש לה שחקנית כזאת.

צילום: נעם מורנו, באדיבות אתר ONE