6 שנים אחורה בזמן. גדי קינדה ילד צעיר בן 14, פרח טייס של מחלקת הנוער של מ.ס אשדוד. גמיע יחד עם קבוצתו אז, לטורניר חנוכה המסורתי במחלקת הנוער. לא מעט מאמנים ואנשי כדורגל מגיעים מידי שנה, לטורניר המסורתי של המחלקה. קינדה היה אחד מהכישרונות המסומנים. 

משה סיני אז מאמן נבחרת ישראל הצעירה ועוזרו של דרור קשטן בנבחרת ישראל הגיע גם הוא. לא עברו כמה דקות וכבר סיני שאל את מנדל דוידוביץ', "מי זה השחקן הקטן הזה?" והתכוון לקינדה. "גדי קינדה", ענו באשדוד. "הוא יהיה אחד מהשחקנים המובילים בישראל", אמר אז סיני. 

אז נכון לשנת 2014 ו- 6 שנים קדימה, קינדה עדיין לא אחד השחקנים המובילים בישראל, אבל הוא בהחלט עושה את הדרך לשם. שלמה שרף כבר החמיא וטען שיש לקינדה את הפוטנציאל להיות קשר העתיד של ישראל.

האם זה יקרה? דומה שהמפתח לשאלה הזאת זה קינדה בעצמו.

כוכב בנוער, שחקן בבוגרים

מבחינת ג'קי בן זקן, גדי קינדה הוא בדיוק כל מה שהוא רוצה לראות במדיניות שלו בקבוצה. שחקן שהגיע משום מקום, נלקח מהשכונה אל ליגת העל. 

עבור בן זקן שמלווה את קינדה מאז שהוא קטן, קינדה הוא כוכב. השערים, הברק והאיכות שראה בגיל 14, יהיו שם גם בגיל 20. הבעיה: שמה שג'קי חי, ראה והכיר, קצת נעלם בבוגרים. תהליך ההתבשלות של קינדה היה מאד מהיר, על אש חזקה ומהירה. 

 -
קינדה לאורך כל תקופת הילדים, נערים, נוער וכדומה היה שחקן של מרכז המגרש או מתחת לחלוץ. כזה שהכול עובר דרכו. שחקן חופשי.

אולם עם קינדה נעשתה טעות, לא זו בלבד שהוא הוצב על הקו כברירת מחדל,  הוא אף הוקפץ לבוגרים עוד לפני שהשתפשף בנוער...ומה שהלך בנערים ובילדים זו אופרה אחרת בבוגרים ובטח בליגת העל. במקום שקינדה ישתפשף ויריח רשתות בליגת הנוער, הוא ישב על הספסל בבוגרים, נכנס מעת לעת לכמה דקות ולא הבריק.

ואז הגיעו הגידופים, הטענות כאילו הוא משחק רק בגלל ג'קי, הבוז מהקהל. זה הגיע עד מצב שהוא ביקש בתקופה מסוימת לא לשחק על הקו שקרוב לקהל, כי קשה לו. 

הקהל מצא את קינדה כקורבן בהתנהגות מגעילה ביותר, קינדה נענש על לא עוול בכפו, וכבר היה נדמה שהכישרון הולך לאיבוד. 

כך הוא בזבז שנה וחצי של ביטחון וכושר משחק מלא.

"אין לו את הפיזיות הדרושה, הוא לא כל כך מהיר, והוא לא שחקן של מספרים, כל התכונות שצריך שחקן קו. לעומת זאת יש לו תכונות אחרות שהופעות אותו לקשר 50-50- נהדר", אומרים באשדוד וכך גם חשב מאמן הנבחרת האולימפית של ישראל, מיכאל ניס (שמבין דבר או שניים בכדורגל) אלא שהמאמנים באשדוד התעקשו לשבץ עם הנער הצנום על הקו וקינדה ניסה... לעיתים זה נראה טוב יותר, לפעמים פחות, אבל הפריצה לא הגיעה. 

רק על הקווים 

מאז שעלה לבוגרים, אנחנו מטיפים על שיבוצו של קינדה במרכז המגרש או מתחת לחלוץ. כל הביקורת של האוהדים כלפיו, לגבי היכולת, הקפיצה המוקדמת לבוגרים, נבעו בין היתר בשל העמדה הלא מתאימה על המגרש. 

ולפתע הגיע הפציעה של רועי בקל. אף אחד באשדוד בוודאי לא ייחל או רצה את פציעתו של בקל, בוודאי לא קינדה, שבקל הוא אחד מחבריו הקרובים בקבוצה, אלא שפציעה של אחד היא הזדמנות של האחר. תשאלו את אל חמיד וורטה.

קלינגר ניסה כל מיני ניסיונות בקישור, עד שהבין שקינדה זה הפתרון הכי טוב. בחצי השני מול עכו, הוא ביקש מקינדה לזוז לאמצע מהקו. והחצי השני מול עכו היה החצי ששינה את היכולת באשדוד. פתאום המשחק זז, אשדוד הבקיעה וניצחה. קינדה קנה לעצמו מקום של קבע ליד אלכסנדר דוידוב.

עכשיו במשחקים האחרונים מתחילים לראות ולהבין מדוע התעקשו באשדוד על גדי קינדה וטענו שהוא כישרון אדיר.

כידוע, בכדורגל כמו בכדורגל, הכול נזיל, הגלגל התהפך וקינדה הפך למשמעותי. עכשיו מחכה לו ביום רביעי מכבי חיפה בנתניה, במשחק שאולי יכול להביא לאשדוד תואר ראשון ומי כמו קינדה שכבר הניף גביע בנוער, רוצה לחגוג תואר ראשון דווקא עם הקבוצה הבוגרת.

צילום: אורי קריספין אשדוד נט.