פגיעה שנייה ברצועות מרתיעה מאמנים רבים. ״קשה לי להאמין שיחזור כשהיה״, אומר מאמן בליגת העל. ״הפציעות האלה פוגעות במהירות ובחדות״. המאמן נשאל האם היה לוקח את סולארי בקיץ, וענה שלא. למאמן של סולארי יש תשובה אחרת. ״לא היה לי ספק״, עונה ניר קלינגר בנחרצות. ״כשאתה רואה מי הבן-אדם וכשאתה מבין את הרצון שלו ואת כוח ההתמדה שלו, אתה מבין שזו לא תהיה בעיה״.

החזרה תהיה הדרגתית, אבל קלינגר צופה חזרה למוטב. ״אני רואה אותו מתאמן, זה ייקח לו זמן, אבל מלכתחילה ציפינו שדויד יתחיל לשרת אותנו מקצועית בסביבות נובמבר. כל מה שיקרה לפני זה זו ברכה. עד המחזור ה-5-6 הוא צריך להיכנס לכושר של העונה שעברה״.

הדחייה של הליגה, יחד עם פגרת הנבחרת באמצע, יום כיפור שנופל על שישי- שבת משחקי אמצע השבוע, כל אלה משחקים לטובתה של אשדוד, סולארי אמור לחזור הרבה יותר מוקדם לליגה ממה שציפו. 

ברור שזה לא יהיה פשוט. סולארי עשה את כל הדרך לקאמבק בפעם הראשונה, וכל כך מהר היה צריך לעבור את אותו מסלול סיזיפי. הוא עבד עם הקבוצה ועבד בנפרד. הפעם בכלל לא חשב שמדובר ברצועה. רגע הפגיעה והיום שאחרי היו פחות כואבים מהפעם הראשונה, אבל כשהברך התנפחה הבינו שמשהו לא בסדר. הוא עבר MRI וגילה את האמת. כמה מייאש זה? ״באותו רגע אמרתי לעצמי שאין סיכוי שאני לא חוזר מזה. הייתי חיובי בגלל החוויה הראשונה. ראיתי באיזה מצב מצוין הברך הימנית שלי, ואני מכיר חברים שזה קרה להם פעמיים. זה לא שאני הבחור היחיד…״.

יש אנשי מקצוע שמפחדים לגעת בשחקן כמוך. שאומרים שמשני ניתוחים כאלה לא חוזרים אותו דבר.

״אני לא שופט את מי שאומר את זה, אבל אתן לך דוגמה קטנה. ראית את רדמאל פלקאו? נפצע, בקושי חזר לשחק וינייטד לא מפחדת להוציא עליו כל כך הרבה כסף. קח את ברק יצחקי. ניתוח שני, ונראה שמכבי לא מוותרת עליו ונראה שהוא יישאר חזק. צריך להבין שהניתוחים האלה נהיים הרבה יותר נפוצים. אני מבין שמאמנים מסוימים לא רוצים אותי בגלל זה אבל זה לא מוריד אותי, זה דוחף אותי״.

רן בן שמעון הביא את סולארי לארץ. סולארי הביא לרן בן שמעון אליפות בקרית שמונה. בעונה שעברה, אגב, הם כמעט התאחדו. רב״ש רצה את הקשר להפועל תל אביב, אבל יותר מדי דברים קרו וזה לא הסתדר. לגבי הפציעה, המאמן תולה את איכות ההחלמה בקטע המנטלי ולא הפיזי. ואצל סולארי, הוא אומר, לא תהיה בעיה בתחום הזה משום שהוא שבוי של המשחק. לטענת המאמן, הוא מאלה שהיו משחקים גם בחינם.

סולארי לא משחק בחינם. למרות ששכרו באשדוד קוצץ בקיץ, ל-600 אלף שקל בעונה, המשכורות שדרש בישראל הרתיעו לא מעט קבוצות. הקבוצות הבינוניות ומטה לא יכולות היו לעמוד בשכרו, וכנראה שהפציעה הראשונה בקרית שמונה גרמה לקבוצות הגדולות לפקפק. ״מבחינת רמה ופוטנציאל״, אומר מאמן בליגת העל, ״סולארי היה צריך להיות במכבי חיפה או מכבי תל אביב״.

אבל עם כל הכבוד, זו בסך הכול אשדוד. למה?

״תמיד רציתי להגיע הכי גבוה שאפשר, ואני עדיין רוצה. אבל אני לא אוהב לחשוב שאני פה בגלל פציעה או משהו אחר. כן, הפציעות היו בתזמונים נוראיים - כשהגעתי עם קרית שמונה לאירופה אחרי אליפות, ובדיוק כשהתחלתי להיכנס לקצב באשדוד - אבל אני לא אוהב להרגיש כאילו הפסדתי משהו. כמובן שאשמח להתקדם בעתיד אבל אני מאוד-מאוד שמח כאן. באשדוד נתנו לי את הביטחון, מהרגע שנפצעתי. אני אסיר תודה לג׳קי, לניר ואני מרגיש שאני חייב להם. לגבי העתיד - תמיד יש זמן לחלום. יש בי הרבה לתת לכדורגל, ואני קודם-כל מקווה לעונה שלמה בלי פציעות. אחר כך נראה״.

איך בכלל בחרת באשדוד?

״כשעזבתי, היו 3-4 קבוצות מישראל שרצו. ישבתי עם ג׳קי, וההצעה שלו עניינה אותי - לא רק כלכלית. ראיתי דברים משותפים בין אשדוד לבין קרית שמונה, וחשבתי, גם אם יש לי הצעה מקבוצות כמו בית״ר או הפועל תל אביב באותו הרגע, שבאשדוד זה הכי מתאים״.

בזמן המלחמה בעזה, לא רק שהוא לא עזב את ישראל - הוא לא עזב את אשדוד. ״אני תמיד אומר - בכל מדינה אתה תמצא מציאות קשה. ואם אתה חלק מזה, אתה צריך להתאקלם. אולי אני מדבר ככה בגלל שחברה שלי ישראלית. אני לא שופט את אלה שעזבו בגלל המלחמה. אולי להם יש אישה וילדים שביקשו מהם לעזוב. במקרה שלי, רק רציתי לחזור לכדורגל. וכן, הרגשתי בטוח כאן. בארגנטינה אתה רואה אנשים מתים כל יום, אתה רואה שודים, אתה רואה אונס. זו מלחמה מסוג אחר, והם צריכים להתמודד איתה. אני לא משווה, אבל הנקודה היא שאם משהו צריך לקרות לך, הוא יקרה. בישראל, בארגנטינה, בברזיל או בכל מקום אחר. ככה אני רואה את זה״.

דיברת על משפחות שמשכנעות לעזוב. מה עם המשפחה שלך?

״הם תומכים מאוד והם יודעים שאני בדרך כלל מקבל את ההחלטה הנכונה. בחדשות זה פי 10 יותר גרוע, וזה מה שהם ראו. אבא שלי שאל פעם אחת אם אני לא שוקל לעזוב. אמרתי לו שהמצב כרגע לא מצדיק עזיבה. האמת, לא תמיד הבנתי גם כמה רע בחוץ. אני לא מבין לגמרי, רק רואה תמונות ושומע אזעקות. זה היה מאוד מבלבל עבורי. אבל הרגעתי את ההורים ונתתי להם להבין שהכול בטוח, יחסית. אימא שלי דאגה כי היא רחוקה ואתה יודע איך זה אימהות. אז דיברנו כל יום. תודה לאל שזה הפסיק, ונקווה שלא יבוא שוב״.

משפחת סולארי וכדורגל זה שידוך משמיים. בגזרה הקרובה נמצאים האחים סנטיאגו ואסטבן. הראשון זכה בצ׳מפיונס עם ריאל מדריד ב-2002 והיום מאמן במחלקת הנוער במועדון; השני נדד לאחרונה מקפריסין ליוון ולסין, כולל כמעט הצטרפות לאחת הקבוצות של פתח תקוה - כך מספרים במשפחה. ״אנחנו מדברים כל הזמן״, אומר דויד, ״שולחים אחד לשני לינקים של המשחקים״.

שני האחים הגיעו לפסגות גבוהות יותר בקריירה, והשאלה היא מה הם חושבים על שיבוצו של הצעיר בישראל. ״אני אוהב את ישראל״, סולארי הקטן מתגונן. ״הייתי בקפריסין ואני יודע איך זה שם. בקפריסין אתה לא רואה ספורט בטלוויזיה, אולי פעם בשבוע יש תוכנית שמראים בה את הגולים. בישראל כולם חיים כדורגל. אגב״, הוא ממשיך, ״אסטבן אפילו רצה לשחק כאן. היו שיחות אבל לא נסגר כלום. הוא סיים כמלך השערים ביוון, וחשבתי שאולי נוכל להביא אותו לכאן, שיהיה קרוב אליי. אולי בעונה הבאה״.

סולארי אוהב להרגיש את המשפחה. זו הסיבה, אולי, שהכניס את עצמו למערכת יחסים מחייבת כל כך מהר. את החברה הוא פגש בקרית שמונה, ותוך שלושה חודשים העלה את הריליישנשיפ לסטטוס רציני. הוא לא קנה שרשרת, ולא עבר לגור איתה; הוא עשה ברית מילה בשבילה.

לא חושב שיש סימן למחויבות גדולה מזו - לעבור ברית מילה אחרי שלושה חודשי היכרות.

״אני כזה. כשאני מחויב, אני עושה את המקסימום. אם זה עובד, זה עובד. בשנייה שעשיתי את זה אמרתי לעצמי: ׳בלי חרטות׳״.

ואם הייתם נפרדים אחרי חודש?…

״לא, לא״, הוא צוחק. ״עובדה שאנחנו עדיין ביחד״.

חשבו שאתה הולך לכיוון יהדות, בינתיים זה לא ככה.

״כשאנשים שואלים לאיזו דת אני משתייך, אני אומר שגדלתי כקתולי אבל הדת שלי כרגע היא להאמין באלוהים. אני מאמין שיש אלוהים, אני מתפלל ומדבר איתו, אבל לא מנסה לקחת את זה רחוק מדי. אתה רואה לאחרונה כמה רחוק דת יכולה לקחת אותך. היא יכולה לגרום לך להרוג, לערוף ראשים. זה פשוט נורא. זה מה שאני מרגיש בתוכי כרגע. אולי מחר אחליט להיות ׳דתי יותר׳, אבל זה מה שאני עכשיו״.

רן בן שמעון על דויד סולארי: ״הוא הגיע ממדינות שלא התייחסו אליו בחום לקרית שמונה, המקום הכי חם. אחד המקומות היחידים בישראל שהדלתות בבתים עדיין פתוחות, תמיד. מי שמגיע ישירות לקרית שמונה, מתאהב במדינה״.

דויד סולארי על מה שרן בן שמעון אמר: ״זה היה מקום מיוחד מאוד עבורי. אחרי קפריסין, הרגשתי נהדר להגיע לקרית שמונה. אנשים חמים, התוצאות היו טובות והתאהבתי. ישראל, אליפות, חברה - הכול קרה בשנה הזו, וזה נדבק״.

אמרת שאשדוד הזכירה לך את קרית שמונה, אבל זו קבוצה שלא נראה שיש בה שאיפות תחרותיות. צעירים מוכשרים, זרים טובים ותמיד זה נגמר במקום 7 או 8.

״גם אני חושב שאשדוד טובה יותר מהמקומות שבהם היא מסיימת, אבל העונה תהיה שונה כי הבסיס נשאר. אנחנו מכירים אחד את השני. יש הרגשה חיובית״.

עם כמה שערים תסיים?

״מקווה שאכבוש יותר מעשרה. זו המטרה שלי. 10-12 ומעלה״.

ולסיום - שלום איזי שרצקי, לדויד סולארי יש הודעה עבורך:

״עשיתי את אתגר מי הקרח והעברתי אותו הלאה אל ג׳קי בן זקן, ניר קלינגר ואיזי שרצקי. בן זקן עשה, קלינגר עשה ורק איזי לא עשה. אם אני מנצח אותו במחזור הראשון של הליגה, הוא חייב לעשות. חייב״.

צילומים: ברני ארדוב, וואלה! ספורט, שי לוי, באדיבות אתר ONE, אורי קריספין, אשדודנט