רמלה מצידה שוב חייבת לנצח כדי להחזיר את הסדרה למשחק מכריע אצלה בבית. אחרי שני משחקים בהן אשדוד ניצחה בקלות יחסית, אליצור רמלה נתנה כל מה שיש לה במשחק השלישי כדי להמשיך ולשרוד בסדרת הגמר ואולי לבצע קאמבק היסטורי ולזכות באליפות אחרי פיגור 2:0. ה"בונוס" של אשדוד היה שבמצבה, הפסד יחיד במשחק חוץ הוא לא נורא כ"כ באופן יחסי, שכן עדיין יש לה שתי הזדמנויות לזכות בתואר, אחד מהם אצלה בבית. הסטטיסטיקה מלמדת שכדי שרמלה תוכל לחזור הביתה למשחק חמישי ומכריע היא צריכה 4 שחקניות שייקלעו מעל 10 נקודות ולקלוע מעל 70 נקודות למשחק.

העונה התארחה רמלה באולם באשדוד פעמיים, בשני המקרים קלעה 64 נקודות והפסידה בהפרש דו ספרתי. אם נסתכל שנה אחורה נגלה שכשרמלה קלעה פחות מ-70 נקודות, היא הפסידה (87:69 ו-70:64), את האליפות לקחה בזכות ניצחונות חוץ 75:72 ו-78:70. אופציה שניה היא לעצור את אשדוד על פחות מ-60 נקודות, כפי שעשתה רמלה בסדרה לפני שנתיים, אבל השנה כשאשדוד קולעת בממוצע 76 נקודות בבית ומאז המחזור השמיני לא ירדה מתחת ל-70 נקודות למשחק זו הופכת להיות משימה קשה ביותר עבור רמלה להפתיע את המארחת ולהחזיר את הסדרה למשחק חמישי.

עבור אשדוד המפתח הוא כמובן ומתבקש היכולת של דניאל אדאמס אבל יש לרמלה מפתח נוסף להצלחה, כזה שהרבה יותר קל להתמודד איתו – אחוזי קליעה מחוץ לקשת. אשדוד בממוצע קולעת מעל 30% מחוץ לקשת בניצחונות שלה, אלה גם האחוזים במשחקי הבית. עם זאת בהפסדים היא קולעת ב-20% ובפחות זריקות מחוץ לקשת. כשמסתכלים על המשחקים נגד רמלה, האחוזים של אשדוד הם מהגבוהים בליגה (34.2%) רק נגד חולון קלעה אשדוד באחוזים גבוהים יותר. בסך הכל הסטטיסטיקה לטובת הקבוצה של אלי רבי, אבל סטטיסטיקה לא מנצחת משחקים, שחקניות, מלחמה ונשמה הם רכיבים לא פחות חשובים והשאלה האם רמלה מסוגלת, מול אולם צהוב-אדום לשחזר את האנרגיות של חמישי שעבר ולכפות משחק חמישי.

אם אשדוד תזכה זו תהיה אליפות שנייה בתולודותיה. אז קוראים לזה משחק 4, אבל זו פעם שמינית העונה שאליצור רמלה ומ.ס אשדוד נפגשות. המאזן עד כה? 4 – 3 לרמלה. במשחק 3 ראינו מספר דברים שלא קרו בשני המשחקים הראשונים של הסדרה. מבחינת רמלה, התרומה של תמרה ג'יימס (19 נק' באחוזים טובים) ו-ונסה גידן (17 נק') הייתה מאד קריטית, אחרי ששתיהן יחד ייצרו 16 נקודות בממוצע בשני ההפסדים שפתחו את הסדרה. מבחינת השלשות של אשדוד, הן לא פגעו לא במשחק 1 וגם לא במשחק 3. 18% ו-11% במשחקים האלה בהתאמה, לעומת 46% במשחק 2 (12 שלשות). אנחנו יכולים לספר לכם פה על עוד מספרים, כמו על זה שדניאל אדאמס קלעה במשחק 3 שני שליש מהממוצע שלה ב25% מהשדה. במשחקים הראשונים היא סיימה עם 28 נקודות למשחק ב64% מהשתיים. או כמו זה שאליסון הייטאוור קלעה רק 18 במשחק 3, אחרי ממוצע של 27.5 נק' למשחק, אבל סיימה טריפל דאבל נהדר. 

אבל בעצם אנחנו עוד לא לגמרי מבינים מה אנחנו רואים בסדרה הזו, ובטח לא למה לצפות במשחק 4. במשחק 1 אשדוד הכניסה כדורים פנימה בקלות בלתי נסבלת, קלעה ב54% מהשתיים וניצחה ב13 למרות 8 החטאות עונשין. במשחק 2, רמלה מנעה יפה את המסירות פנימה ואשדוד הפציצה מטווח מטורף מהשלוש. במשחק 3 רמלה המשיכה לבצר את הצבע והפעם אשדוד לא פגעה. האם כל הסיפור זה השלשות של אשדוד? 

יש לנו תחושה שהישראליות במשחק 4 יהיו קריטיות. ברמלה, מיכל אפשטיין ורוני בן נון תרמו המון מהספסל במשחק 3 בו נעמה שפיר וקטיה לויצקי לא היו פקטור. לויצקי תהיה חייבת להיזהר מעבירות ולהישאר על המגרש במשחק המכריע הזה, יש לה השפעה רבה בשני צידי המגרש. שפיר לא פוגעת בזמן האחרון, אבל ממשיכה לקבל קרדיט רב וצריכה להתרכז בלתרום בדברים האחרים. מבחינת אשדוד, יש אוסף של שחקניות שיכולות להטות את הכף. שירן צעירי יכולה לשנות את המשחק מההגנה וגם מעבר לקשת, תרומה התקפית של נעמי קולודני יכולה להיות אקס פקטור. נועה גנור וקטיה אברמזון מהספסל גם מסוגלות לשנות מומנטום.