03.03.14 / 15:17
התוצאות האחרונות, האופי החלש, היכולת הירודה של מ.ס אשדוד בתקופה האחרונה וה"אין דרך", גרמו לנתק מוחלט בין הבעלים של מ.ס אשדוד למאמן. בן זקן שקיווה כי העונה נראה קבוצה לוחמת עם אופי מנצח, התאכזב בלשון ההמעטה.
זה לא סוד שג'קי בן זקן רצה לראות מ.ס אשדוד אחרת העונה, לוחמת, מנצחת ובעיקר משנה סוף סוף את האופי הנדיב שהיה לה עד היום, קבוצה שלא יודעת לקחת נקודות ברגעים המכריעים.
בן זקן הבין שהוא צריך לשנות את ה DNA של הקבוצה. הוא חיפש מאמן שיהפוך את מ.ס אשדוד לקבוצה רעה יותר.
האופציה הראשונה שלו לעמדת המאמן הייתה גיא לוזון, אך האחרון אמר שהוא ממתין לתשובה לאמן קבוצה מאירופה. אז זו נראתה אופציה הזויה ולכן בן זקן המתין לגיא לוזון בסבלנות...
כולם הופתעו מכך שלוזון קיבל את סטנדרט ליאז'.
בן זקן נפגש עם קלינגר שהצהיר כי הוא יביא עמו שחקני רכש לוחמים ויחד עם הצעירים הרעבים ואיתו כמאמן קשוח, הם ישנו את האופי של הקבוצה.
אחת הבקשות של קלינגר הייתה, להביא את גיא צרפתי על המשבצת של דוד רביבו.
בהתחלה זה נראה טוב, בעיקר כשבסגל היה עדין ניר ביטון ודויד סולרי. הקישור נראה מבטיח, ההגנה גם וכל שנשאר היה למצוא את החלוץ המתאים, אחד כזה שיכריע משחקים.
האופציה האידאלית הייתה סטפן שסטוביץ, אשדוד יכלה לרכוש אותו ב בכ 4 מיליון שקל עם שכר של קרוב למיליון שקל בעונה. באוגוסט/ספטמבר כבר נראה שניר ביטון נשאר בארץ, אך עד שהוא נמכר לקבוצה הסקוטית, האופציה הסתיימה והחלוץ המצוין עבר לליגה השנייה בספרד, שם הוא קורע רשתות.
אשדוד בלי ניר ביטון/שסטוביץ כבר נראתה פחות אטרקטיבית, אבל עדין נראה שאפשר לעשות עונה טובה.
אשדוד עוד ניסתה לשחרר את המגן שמאלי אושינאווה, במטרה לפנות מקום לחלוץ זר, אך המהלך לא צלח.
מ.ס אשדוד עם דויד סולרי נראתה סביר פלוס, הוא מפעם לפעם ידע לתת את ההברקה הקטנה שיצרה מצבים מסוכנים בהתקפה, אבל ברגע שסולרי נפצע, כל מערך הקישור קרס.
סולרי נפצע בעיתוי הכי גרוע מבחינתה של אשדוד – על הבזאר של חלון ההעברות וכך אשדוד הפכה לקרחת מכאן ומכאן – אין זמן למצוא חלוץ זר ואין חלוץ ישראלי אטרקטיבי בשוק.
שמות כמו טוטו טמוז וחלוצים ישראלים אחרים המשחקים בחו"ל, נזרקו לאוויר , אך היו רחוקים מחתימה.
מרגע זה החל קלינגר לערוך ניסויים הזויים בקישור ובהתקפה. אשדוד נראתה נורא! אף שחקן לא מצא את מקומו, הקבוצה לא הגיעה למצבי כיבוש וספגה שערים קלים.
שיאי השפל נשברו משבוע לשבוע:
ההפסד המיותר בגביע לרמת השרון, המשחק הרע מאוד בחיפה מול הפועל, ההפסד המביש לרעננה והמשחק הקטסטרופלי מול ביתר ירושלים.
בכל המשחקים האלו אשדוד נראתה כעדר ללא רועה, כחבורה של שחקנים שלא יודעים את מקומם על המגרש.
קלינגר המשיך לעצבן את האוהדים וההנהלה בכך שהתעקש שוב ושוב לתת הזדמנויות לגיא צרפתי האיטי להחריד, זאת למרות שמתחילת העונה התרומה שלו הייתה אפסית! בכל פעם שהוא שיחק, הקישור של אשדוד התדלדל בו בזמן שהוא לא תרם מאומה להתקפה. לעומתו, את מיכאל אוחנה הקשר המחונן שאמור להצעיד את אשדוד, הוא מיעט לשתף.
על הספסל יושבים 2 חלוצי כנף מהירים מאוד בכל קנה מידה – בנצי מושל וניב זריהן, אך במקום לתת להם לעוף על הקווים...קלינגר הציב את קינדה הצנום בכנף (שתפקידו הטבעי הוא אמצע או מתחת לחלוץ), את סירושטיין (בלם/קשר אמצע), את חלוץ הנוער דין דין (שהוא שחקן 9 קלאסי) ועוד. הוא שוב ושוב עלה לשחק עם 3 קשרים דפנסיביים באמצע (גם בבית) בזמן שהקבוצה הייתה חייבת ניצחונות.
בן זקן רצה לראות את שחקן הבית הצעיר, אמיר בן שמעון, משחק יותר על חשבון אישונאווה המאכזב שוב ושוב. ולו כידי להכשיר ולשפשף לקבוצה מגן שמאלי לשנים הבאות.
התשובה של קלינגר למסרים ורמזים שקיבל הייתה:
"מי שטוב ישחק ולא משנה מיהו", הבעיה שכשבן שמעון שיחק (המשחק האחרון נגד מכבי חיפה) הוא היה מצוין ומאז לא ראה מגרש. לעומתו צרפתי שוב ושוב הוכיח עד כמה הוא לא יעיל ובכל זאת קיבל דקות משחק.
קלינגר אמר לכתבים: " אני עובד במועדון, שבו יש לבעלים אג'נדה ברורה של שילוב שחקני בית. אבל במקרים מסוימים היא שונה מתפיסת עולמי. אנחנו נצטרך למצוא את העמק השווה בנושא הזה".
אולם העמק השווה של קלינגר היה צרפתי על חשבון מיכאל אוחנה, אושינאווה על חשבון בן שמעון, הורדת בנצי מושל לספסל ותוצאות שהעלו את מפלס העצבים של האוהדים, הבעלים וכל מי שקשור לקבוצה.
אשדוד לא רק שכשלה במשחקיה האחרונים, אלא בעיקר נראתה רע מאוד, אבדה את הסיכויים לפלייאוף העליון ובנוסף גם לא הכשירה שחקנים צעירים לעונה הבאה. אשדוד הפסידה בכל הפרמטרים.
המשבר בין בן זקן לקלינגר הגיע למצב בו השניים לא מחליפים בניהם מילה.
באשדוד רוצים כבר שהסיוט יגמר ולהתחיל להתכונן לעונה הבאה. קלינגר כנראה לא יהיה חלק מהקבוצה, השאלה אם הוא יעזור להכין את התשתית הנחוצה.