זאת השנה השלישית לפעילותה של הקבוצה מהליגה הארצית, אשר שחקניה מהווים את שארית שחקני הבית של הקבוצה מליגת העל, אם תרצו קבוצת המילואים. "המילואימניקים" הללו התאחדו השנה לקבוצה אחת בת 29 שחקנים, מגיל שמונה עשרה וחצי ועד ארבעים שמונה, וקבעו לעצמם מטרה אחת ברורה- עליה לליגה השנייה.

בניגוד לשנים עברו, השנה יש ריח של שינוי באוויר. אולי זה ניחוח הבן גאי שלפני המשחקים או ריח הדאורדורנטים שלאחריהם, אבל איפשהו באולם מקיף ו' ניתן לחוש היטב את הרצינות והדבקות במטרה של שחקני האגודה. בראש השינוי נמצא על הקווים מאמן, אחד ויחיד, מני אלגרסי.

מני, אחד משחקני הבית של האגודה, קיבל על עצמו משימה לא פשוטה כלל ועיקר. לנהל קבוצה של 29 שחקנים ולהכריז עם פתיחת העונה על מטרת העל, עליה לליגה השנייה, נראה יותר כחלום ממציאות. אך יש משהו מדבק ברצינות ובאדיקות  של המאמן הצעיר, אשר מצליח לסחוף אחריו את זקני השבט המשחקים באגודה, ליראות שכוח הותק והניסיון, פעמים רבות, עולה על אמביציה לוחמנית וצעירה.

לצד שחקני הבית, ניתן למצוא ארבע ליגיונרים שהפועל אשדוד מזמן הפכה עבורם לבית חם ואוהב. ביום חמישי האחרון, היה זה המשחק והמבחן הראשון של הקבוצה. המקומיים שיחקו נגד יריבתם המושבעת, מ.כ. חולון. למעשה, בכל המפגשים בין השתיים, הייתה זו לרוב חולון שניצחה (למעט תוצאת תיקו אחת) ונדמה תחילה כי גם במשחק זה, האורחים יחזרו הביתה עם ניצחון אחרי תוצאת 10-12 לטובתם במחצית. השינוי התחיל את דרכו מיד עם פתיחת המחצית השנייה.   

הקבוצה המקומית הדפה בהגנה ולחצה בהתקפה וכבר בדקות הראשונות הושג השוויון. גם חולון גילתה אופי והצליחה לשמור על משחק כדוריד צמוד ומותח כמעט עד סופו. סופו הטוב יש לומר. עד לשריקת הסיום, האשדודים הצליחו להגדיל את יתרונם בשלושה שערים ותוצאת נחתמה 26-23 לאשדודים. הדרך רק התחילה, ומסע העלייה עתיד להסתיים בעוד חצי שנה לערך, בהם מצפים לקבוצה משחקים קשים נוספים, אך הפרק הראשון לסיפור העלייה שנחתם בחמישי האחרון, אותי שכנע. ביום שלישי הקרוב, צפוי לאשדודים משחק לא פשוט נגד הפועל ערד.