אני מאמין גדול מאד שהיסטוריה נוהגת לחזור לעצמה, אחרי שנה, שנתיים או מאה, אבל ההיסטוריה חוזרת. במקרה של מ.ס אשדוד וגביע המדינה זה הוכיח את עצמו (לצערי) ארבע פעמיים. אז גם אם ההיסטוריה לא תמיד חוזרת על עצמה, צריך לוודא שהיא גם ללא תתחרז דומה. ההיסטוריה שלנו עם מ.ס אשדוד (הבוגרת) וגביעים היא מרה, אבל עדיין אין סיכוי שמישהו מאיתנו לא יהיה שם, זה שלנו ואנחנו תמיד מקווים ומאמינים. קבלו סיפור: בשנת 96 שיחקה הפועל י-ם מול מכבי ת"א בכדורסל, עדי גורדון שחקן מסוג אחר, שיחק בהפועל י-ם ניצח עבור ירושלים את המשחק אחרי שקלע 30 נק'. את הסל האחרון קלע גורדון בשנייה האחרונה וניצח את המשחק עבור ירושלים והביא גביע לירושלים עם 67-65 בסיום.

למה אני מספר לכם את הסיפור הזה? כי בסיום המשחק טבע גורדון את המשפט: "יש בנו אהבה והיא תנצח", יממה לאחר מכן הוא סיפר בראיון: "קיבלתי את ברד ליף (שחקן מכבי ת"א) כשומר וידעתי שזה לא יהיה הוגן כלפיו, ראיתי את 5000 האדומים שהגיעו מירושלים וידעתי שזה לא הוגן כלפי ליף, כי כול ה- 5000 היו אצלי בלב, בגוף, זה היה 5001 מול ליף". ככה שחקני אשדוד צריכים להרגיש ולחשוב לקראת חצי הגמר ביום רביעי, שריקי, קולה, רביבו, ביטון, טובול והאחרים צריכים לעלות עם ההרגשה ש- 7000 אשדודים יושבים להם בלב, בנשמה, בגוף, ככה יהיה קשה כמעט לכל אחד להתמודד עם אשדוד, גם מבחינה רוחנית וגם על המגרש.

תחשבו על השמחה לא האכזבה

שחקנים יקרים, שאתם עולים למגרש אל תחשבו על האכזבה ומה יקרה אם לא תנצחו, להיפך תחשבו מה יקרה אם תנצחו, איזה כיף יהיה בעיר, כמה כתבות מפרגנות תקבלו. הרי רק לפני כמה חודשים הרגשתם קצת כמה כיף זה להיות באור הזרקורים בפן החיובי, אשדוד הייתה במקום השני וכל ערוץ טלוויזיה, עיתון, אתר ותחנת רדיו רצו לדבר עם אנשי אשדוד. תחשבו מה יקרה אם תעלו לגמר ויותר מזה אם תיקחו גביע. כמה כיף. אני ממש לא הולך להגיד לכם לחשוב על אותו ילד שיבכה בסיום, כי למה, אני מעדיף שכאשר אתה שריקי, אתה ביטון ואתה רביבו תעלו לדשא בר"ג, תחשבו על איך ליאור, יוסי, אלברט ואחרים ירימו אתכם על הכתפיים, איך
כולם יחגגו ויחייכו כי זה כיף, בשביל זה אתם משחקים. הרי גם אתם שהייתם בנערים ובנוער, חשבתם על לשחק בבוגרת, לרוץ לקהל ולזכות בתארים, אף אחד לא דיבר על כסף, אלא בעיקר על הכיף סביב המשחק, אירוע של חצי הגמר זה משהו שכל אחד מכם חלם עליו, אז קדימה זה הזמן ליהנות. חשוב לזכור שאחרי הכול, צריך לבוא באהבה, באהבה למשחק, אהבה לעיר.

במציאות החדשה שמתחרשת בכדורגל שלנו, דווקא שחקני אשדוד יכולים וצריכים להראות שיש משהו שונה בעיר, בקבוצה. הרי עד לפני חודשיים הייתם במקום השני, דיברו עליכם בנשימה אחת עם ק"ש, אז ברור שאשדוד לא קבוצה פחות טובה, האם דוד רביבו פחות טוב מרוצ'ט? האם בדש יותר טוב משריקי? אם כן, אז אוקיי. אבל אם לא אז הבמה בר"ג ביום רביעי זו בדיוק הבמה להוכיח. שבוע אחרי שמדינת ישראל חגגה 64, אולי זה יתחיל גם את היסטוריה החדשה של אשדוד. אל תחשבו על הגביע, תחשבו על הגמר, תחשבו על להתחיל לעשות שינוי והיסטוריה מעצם העלייה לגמר, זה כבר יהיה שינוי וייתן אמונה מחודשת, משם תראו איך הדברים נהיים הרבה יותר קלים עבור כולם, גם עבורכם. כל מה שנותר לנו להגיד לכם, זה פשוט, צאו תבלו ותנצחו. אחר כך תראו כמה כיף יהיה.