לא קשה לנחש מה היה קורה למ.ס אשדוד אילו לא היתה בליגה הפועל אשקלון, אבל אשקלון היתה, היתה גם הפועל עכו, ובעיקר בזכות שתי הקבוצות האלו מ.ס אשדוד שרדה את העונה הזאת בליגת העל. והיה כמובן את יוסי מזרחי, היה את עמיר תורג'מן והיה את הסלאלום הענק של וובה בראון, שפתאום נזכר שהוא מסי והבקיע את שער הניצחון הכי חשוב של אשדוד העונה, ה־0:1 מול הפועל אשקלון, תוצאה של עונה שלמה, תוצאה שרק בשבילה ג'קי בן זקן שחרר את עמיר תורג'מן מהתפקיד והחזיר לשעה קלה את מזרחי.

"בשביל מה אני צריך את  זה?", אמר מזרחי ומיד הזכיר לכולם שביום שלישי יש לו משחק לא פחות חשוב - משחק חצי גמר גביע המדינה של קבוצת הנוער. בשורה התחתונה, אחרי ה־0:1 על אשקלון, באשדוד יכולים ללכת לים.

לא צריך דמיון פרוע כדי לתאר את התמונה לו אשדוד היתה מפסידה לאשקלון. או אז היו הספקולציות משתוללות, כי לאשדוד יש במחזור הקרוב משחק מול מכבי פתח תקווה של הלוזונים, הפועל אשקלון תשחק מול מכבי פתח תקווה במחזור האחרון, ומי מאמן את אשקלון? מסאי דגו, אלא שלעוזר שלו קוראים ייטב לוזון, הבן של אבי לוזון,
ומפה והלאה את הספקולציה תעשו לבד, אלא שכעת אין שום צורך שתעשו. ובדיוק בשביל זה בן זקן הביא את מזרחי, כדי שלא יצטרך לעשות ספקולציה ולסבול מנדודי שינה.

מאוד ייתכן שגם תורג'מן, אילו היה נשאר, היה מביא את אותה תוצאה שהביא מזרחי, אלא שבן זקן לא רצה לקחת שום צ'אנס והעדיף את הניסיון והמנהיגות של מזרחי, מה שבדיעבד התברר כמהלך שהצדיק את עצמו. היחיד שאכל אותה בעצם הוא תורג'מן, שהגיע לאשדוד באמצע העונה ולא סיים אותה.

מזרחי היה ג'נטלמן אמיתי כשהזדרז להזכיר את תורג'מן כאחד מבעלי הקרדיטים המובהקים בקטע של ההינצלות מירידה, ואמר שבזכותו של תורג'מן הקבוצה הגיעה למצב בו היא יכולה להישאר בליגה בזכות ניצחון אחד קטן על אשקלון שבועיים לפני סיום העונה. כמה דקות אחרי מזרחי גם הקפטן טום בן זקן דיבר בזכותו של תורג'מן, כאילו רצה לומר "לא אני זה שהשפעתי על ההצרחה".

מזרחי הבין שטעה

במשחק עצמו רעדו לשחקני אשדוד הרגליים. המתח העצום הרג את הכדורגל. מזרחי הפתיע לרעה כשעלה לשחק במערך שהוא אינו מאמין בו, מערך של שלושה בלמים, מערך אותו ניסתה הקבוצה בעבר ונחלה כישלון חרוץ. עד כמה שאני מכיר את מזרחי, ואני קצת מכיר, הוא אינו אוהב את המערך הזה ואפילו סולד ממנו. אבל הפחד לקבל גול כנראה גרם לו ללכת נגד מה שהוא מאמין. למזלו של מזרחי שחקני ההתקפה של הפועל אשקלון חלשים יותר משחקני ההתקפה של אשדוד, וזה לא פשוט. אלא שזאת בדיוק הסיבה לכך שהפועל אשקלון תשחק בעונה הבאה בליגה הלאומית. עם קצת מזל אשקלון היתה יורדת למחצית ביתרון של 0:3, אלא שכדורגל זה גם מזל ולאשדוד היה את זה.

במחצית השנייה הבין מזרחי שאם הוא ימשיך לשחק עם שלושה בלמים הסיכוי שלו לנצח את המשחק לא קיים. מזרחי שינה את השיטה, עבר לשחק עם קו הגנה של ארבעה שחקנים, הזיז את וובה בראון קדימה, וניצח את המשחק בשח מט אופייני עם מבצע מדהים של בראון, שהזכיר במשהו את הסלאלום של דייגו ארמנדו מראדונה מול אנגליה במונדיאל. מאיפה בראון הביא את זה? אולי גם הוא לא יודע אבל הוא הביא, והוכיח (קצת מאוחר אבל הוכיח) שהוא שחקן הרכש הכי משמעותי שהגיע לאיזו קבוצה בחלון ההעברות של חודש ינואר.

בלי בראון ספק גדול אם אשדוד היתה נשארת בליגה (בלי כל קשר לשער העונה שלו מול הפועל אשקלון). ולזכותו של מזרחי ייאמר שקרא את המפה בהפסקת המשחק, ידע בדיוק מי יכול לקחת על עצמו את המשחק, זנח את עניין שלושת הבלמים, שחרר את בראון קדימה ובעצם חיסל את המשחק וחיזק עוד יותר את תואר המאמן הכי גדול של מ.ס אשדוד בכל הזמנים, תואר שיהיה קשה מאוד לקחת ממנו גם כשאני והוא נהיה עמוק בתוך הפנסיה.

"אני מאמין בכם"

עמיר תורג'מן מאמן מצוין. כאמור, מאוד ייתכן שגם הוא היה משאיר את אשדוד בליגה. אבל אחרי מה שבן זקן עבר עם ניר קלינגר, תורג'מן היה זה ששילם את המחיר. בן זקן ידע שלמזרחי יש את מה שעוד אין לתורג'מן - ניסיון, ביטחון עצמי והקרנת שקט נפשי וביטחון עצמי על השחקנים. מבחינת כדורגל הרי מזרחי לא לימד את השחקנים לתת פס או להכניס כדור בין שניים. בכמה ימים שהיו לו עד המשחק מול אשקלון מזרחי עבד רק על הצד המנטלי.

הוא דאג לחזק את השחקנים בשיחות צפופות בטלפון או באימונים ודחף להם לראש שהם מסוגלים, שהוא מאמין בהם ועוד אמרות בסגנון. מזרחי חזר לפניהם על המנטרה הזאת בכל הזדמנות. בסופו של דבר הניסיון של מזרחי לעומת חוסר הניסיון של דגו היה כמו שצפינו מראש - נשק שובר שוויון שבן זקן הטיל אל שדה המערכה. 

מזרחי הציל את הקבוצה, אבל כמו שמזרחי אמר הרי שלתורג'מן יש חלק גדול בעובדה שמזרחי במשחק אחד היה יכול להשלים את המלאכה. תורג'מן קיבל מראובן עטר קבוצה מרוסקת שנראתה כמו כלום ושום דבר. הקבוצה יצאה למחנה אימונים בלי מאמן. מזרחי קיבל צו 8 והועזק מהארץ למחנה.

עטר החליף אותו עם חזרת הקבוצה ארצה. כזכור, רן בן שמעון היה אמור לפתוח את העונה, אבל רגע לפני הוא ביקש לעזוב לקפריסין וקיבל את האישור מבן זקן, שבטח לא תיאר לעצמו שהברדק הזה עלול לפרק לו את הקבוצה. "אני משאיר קבוצה חזקה, אמר בן שמעון, מה שנראה בדיעבד מתאים יותר לסאטירה ב"ארץ נהדרת".

הבד לאק של תורג'מן

עטר פוטר, ואז עמיר תורג'מן. לפניו הקבוצה צלעה מתחת לקו האדום כמעט בלי נקודות. לאט אבל באופן עקבי ובטוח חיבר תורג'מן את השברים, הקבוצה החלה לשחק כדורגל, לקחה נקודות, עלתה מעל הקו האדום ופתחה פער משמעותי יחסית בן ארבע נקודות על פניה של אשקלון.

אלמלא שער השוויון שהבקיעה עכו בתוספת הזמן במשחק מול אשדוד, שגזל מתורג'מן שתי נקודות יקרות, תורג'מן היה מסיים את העונה הזו עם תג של מאמן מצליח ומבטיח, מתחיל את העונה הבאה באשדוד ואולי נשאר פה כמה שנים. אלא שכדורגל זה גם מזל ועיתוי, ובשניות האחרונות של תוספת הזמן בעכו המזל ברח לתורג'מן מבין האצבעות.

עם תורג'מן אשדוד נראתה בשלב מסוים כמו קבוצה של פלייאוף עליון, אלא שמכת פציעות לא נורמלית חיסלה את הקבוצה, מכה שספק רב אם קבוצה אחרת היתה עומדת בה. למעשה, חצי הרכב ראשון לא סיים את העונה: ויקטור גנב, דן ביטון, גדי קינדה, יובל יעקובוביץ, בלסינג אלקה, וההרחקה המטופשת של מאוריציו קורדיירו ברגעים הכי קריטיים של העונה. שלא לדבר על כך שתום מונד חזר לא מזמן, משה אוחיון, ששיחק בלית ברירה, נפצע ונגרע אף הוא מהסגל, חן עזריאל ורועי בקל היו רשומים רק על הנייר, אור אינברום, שהגיע בקול תרועה גדולה, לא הזכיר את אינברום (אם כי לזכותו שני שערים דרמטיים וחשובים מאין כמותם מול הפועל עכו ומכבי חיפה). כנ"ל גם דין דוד, שלא הצליח לממש את הפוטנציאל. בישורת האחרונה ממ.ס אשדוד המקורית נותר בקושי חצי.

הקבוצה נשארה בליגה עם השיניים, ובעיקר בגלל שהיריבות שלה לדו־קרב היו אשקלון ועכו. תביטו רק איך הפועל רעננה ברחה לכל החבורה הזאת ותבינו. ג'קי בן זקן הבין, והבין עוד יותר שכדי להבטיח הישארות הוא צריך להביא למערכה את קלינט איסטווד - אז הוא הביא אותו. ואיסטווד, סליחה מזרחי, עשה את המהלך המבריק של העונה עם הזזתו של בראון קדימה, מה שנקרא שלף ראשון.

במחצית הראשונה יואב ג'ראפי בהצלה גדולה מול אייל משומר מנע אסון. דגו הוציא לקראת הסיום את משומר, שלא היה אולי מי יודע מה, אבל מצד שני משומר היה יכול לגמור לו את המשחק בדיוק כמו שעשה עם הפועל תל אביב מול אשדוד באשדוד בעונת הירידה של אשדוד לליגה הלאומית.

אחרי השער של בראון משחק ההתקפה כבר לא עניין את מזרחי, במיוחד לאור חולשתו של אינברום. מזרחי הכניס למשחק לאט לאט את כל ארסנל הבלמים שהיו לו וסגר הרמטית את הרחבה. לעומת מצבי ההבקעה הטובים אליהם הגיעה אשקלון במחצית הראשונה הרי שבשנייה היו לה רק כמעט מצבים.

ברחבה הציב מזרחי עמודי חשמל שנגחו לכל עבר ובקלילות את הכדורים שהיו בסביבה, וכל מה שנותר זה לקלף מהשעון עוד דקה ועוד דקה עד שזה נגמר. באשדוד חגגו כאילו זכו באליפות, אוהדי אשקלון בכו יותר מהשחקנים ופיניטו לקומדיה. 

 הכתבה המלאה בידיעות אשדוד