ההספד של חברתו ליאור:

"איתמר

עוד רגע יעברו שלושה חודשים שאתה כבר לא פה.

עדיין לא מאמינה

גם עדיין לא רוצה להאמין

קצת לפני המלחמה אני ואיתמר ראינו את הסרט ״בין כוכבים״ (interstellar).

שנינו התלהבנו ממש על איך שהסרט ממחיש את תיאוריית היחסות, את ההשפעה של המרחק מהשמש על הזמן. איך שהזמן literally משתנה בין מקום למקום.

עכשיו אני כבר לא צריכה את הסרט בשביל להבין.

הזמן השתנה.

הכל השתנה.

וכלום כבר לא יחזור להיות כמו שהיה.

השלושה חודשים האחרונים לא עברו עליי כמו שלושה חודשים של אדם רגיל.

מצד אחד הזמן עובר לאט כל כך, כל יום ארוך ואני רק מחכה שייגמר.

מצד שני, פשוט לא יכול להיות שכבר שלושה חודשים שלא חיבקתי אותך, זה לא עובד ככה, זה פשוט לא הגיוני. אתה חלק ממני, לא יכול להיות שאנחנו מנותקים כל כך הרבה זמן. אפילו במהלך הזוגיות שלנו, שני חיילים ביחידות קרביות לא קרה שהיינו רחוקים תקופה כזאת.

איך זה יכול להיות שעברו שלושה חודשים

ושוב, מה כן הגיוני בעולם שלנו כרגע?

אני לא מדענית גדולה וגם לא חקרתי את הנושא בכלל. באופן כללי לפי מה שהבנתי מתיאוריית היחסות זה שהיא מתארת את ההשפעה של שני גורמים בעלי מסה אחד על השני.

בסרט, ההשפעה של השמש על כוכבים אחרים ועל היצורים החיים ששם.

ובמציאות; איתמר על החיים שלי.

היינו שני גורמים בעלי מסה שעבדו בשותפות, למדו לחיות אחד עם השני, הפעילו כוח והושפעו אחד מהשני, כמו השמש עם כוכבי הלכת, כמו כדור הארץ והירח.

לפי תורת היחסות השמש משפיעה על כוח הכבידה בכדור הארץ, ובכך משפיעה על כל אחד מאיתנו.

קונספט שכולם מכירים.

ב-8.10 השמש שלי נלקחה ממני, כוח הכבידה לא פועל עליי כמו קודם, אני מרחפת במציאות לא הגיונית והשמש כבר לא תזרח שוב.

איתמר אתה כל העולם שלי, אתה השמש והירח שלי.

אני אוהבת אותך ותמיד אוהב

יוסף איתמר ברוכים הי״ד".

ההנצחות שערכו לכבודו באשדוד:

האמן האשדודי איתי נבט צייר את תמונתו של סמ"ר יוסף איתמר ברוכים הי"ד, גיבור ישראל  בובע ט', בסמוך לסניף הדואר.

על המיגונית הונצח קטע משיר שאהב איתמר הי"ד "כוכב" אותו כתב אסף אמדורסקי.