איתי מור (ז"ל), תושב אשדוד בן 44, נשוי ואב לארבעה ילדים, נדקר למוות על ידי שכנו בחדר המדרגות בבניין מגוריו ברחוב האשכול באשדוד.

מור היה מנופאי בנמל אשדוד וגולש גלים מוכר. בסך הכל יצא להוריד את האשפה אך בדרך, בחדר המדרגות הותקף בידי שכנו שדקר אותו בסכין. מור נפל לארץ שותת דם, זועק לעזרה.

על פי עדות של ברק דוידוביץ', חבר קרוב של מור: "לפני שאיבד את ההכרה, איתי עוד הספיק לשאול -  ''למה הוא עשה לי את זה? למה הוא דקר אותי?''

כוחות של מד"א ואיחוד הצלה שהגיעו לזירה ביצעו בו פעולות החייאה, והוא פונה במצב אנוש לבית החולים אסותא באשדוד לחדר הטראומה. פציעתו הייתה אנושה ורופאי בית החולים אסותא לא הצליחו להציל את חייו.

מיד לאחר האירוע הצליחה המשטרה לשים את ידה על חשוד במעשה, שכנו של איתי מור ז"ל. השכן החשוד חזר לדירתו לאחר המעשה בקור רוח מצמרר.

במשטרה מציינים כי לא היה רקע קודם לאירוע וכי לא היו תלונות בעבר. החשוד הועבר לתחנת המשטרה באשדוד, שם החלה חקירתו על מנת להבין מה גרם לו לדקור למוות את שכנו.

דבר מותו של מור, דמות מוכרת בעיר, התפשט במהרה בקרב חבריו. כמה מהם הגיעו לזירת האירוע ברובע א', שם הם התייפחו בבכי, מסרבים להאמין שהחבר האהוב איננו עוד.

שניים מחבריו של מור, שעבדו איתו: "בחיים לא הסתבך, בנאדם משפחתי, חייכן, חרוץ, חביב לכולם, אנחנו לא מסוגלים להאמין, בסך הכל יצא מהבית ולא שב יותר"

חבר אחר, שהכיר אותו מהנמל וגם מהתחביב המשותף של גלישת גלים, סיפר לאשדוד נט:
"הוא היה חברותי מאוד, מקובל בין כולם, ספורטאי למופת, גולש מעולה, שחקן טניס מצוין. תמיד היה מחייך, שידר אופטימיות, לעולם לא ראיתי או שמעתי אותו כועס. עלם חמודות של ממש. כואב הלב. אנחנו בהלם ומסרבים להאמין."

אמו של איתי מור, רחל, מורה מוכרת בעיר אשר חינכה דורות רבים של תלמידים, חבריה לעבודה קיבלו עוד בלילה את הבשורה הקשה. ציפי קווה, מנהלת מרכז מרו"ם, שלחה תנחומים למשפחה: "מרכז המחוננים והמצטיינים מרו"ם אשדוד כואב ואבל את מותו הפתאומי בטרם עת של איתי מור הבן של המורה האהובה והמסורה שלנו, רחל מור, ואבא של זוהר, תלמידה מצטיינת שלנו בכיתה ד. מנהלת המרכז, סגל ההוראה ההורים והתלמידים משתתפים בצער העמוק של המשפחה, מן השמים תנוחמו."

חברים המומים מספידים את חברם:
גיל מויאל: "המוח שואל שאלות ! הראש מסרב לענות! הלב לא יודע אך לספוג את הכאב! אדם קם בבוקר, האם הוא יסיים את היום הזה? אך יסיים אותו ? על מה ? למה ? מזה הכאב הנורא הזה! לקחת חיים של מלאך ?!! אין לי הגדרה לשמחת החיים חבר יקר!! כל בוקר בחדר הכושר נפגשים, ואתה בשלך מחייך עם האופטיות של הפשטות, לוקח הכל בקלות, וככה בדיוק בא איש נבלה! חלאת אדם! ולוקח לך את החיים בשנייה! נוח על משכבך בשלום ! נזכור אותך איתי כמו שאתה ! יום עצוב."

גל דהן: "לא נתפס שאתה כבר לא פה איתנו, קראנו לך בילדות בראקודה, אחרי שנים קראנו לך איתי סבביתה, זה משקף בתמצית מי אתה... הלב ממאן להאמין שאתה כבר לא פה חבר יקר וטהור... יום עצוב לקהילת גולשי אשדוד.... איתי מור יהי זכרך ברוך..."

אסי קריספין: "חנוק לי בלב...חבר שכולו מלא בשלום ואהבה עולה עכשיו במדרגות השמיים לגן עדן...מחר השמיים הולכים לבכות .. היה שלום חבר."

סילבי מדינה: "חבר יקר שלי... איתי מור. כל מה שנספר ונזכור הוא כאין וכאפס לאומת האדם האמתי שהיית. ליבי מאתמול נדם יחד איתך. שכב על מנוחתך בשלום ושמור על משפחתך המהממת. הדמעות חונקות והכאב קשה מנשוא. יהי זכרך ברוך ונצור בליבנו לעד מלאך קסום."

אלפים ליוו למנוחות את איתי מור בדרכו האחרונה:
הלווייתו של איתי נערכה בנוכחות אלפים, בהם, בני משפחה, חברים ותושבים רבים שכואבים את מותו המיותר ובאו לחלוק לאיתי כבוד אחרון. על הקבר הטרי התייפחה האישה עמית, כשברקע מתנגן לו השיר "אהבה כזו". קורע לב.

האימא רחל בדברי הספד לבנה: "איתי חמוד שלי ושל מאיר. תשאל עוד פעם אימא איפה את? הנה אני כאן קרוב. אבא מה צריך תגיד. רוצים להגיד לך תודה ילד מדהים ויקר שלנו. תודה שאתה שלנו יפה שלנו. יפה תואר ויפה נפש. מעריצים את מה שבנית סביבך. אשתך היפה והאוהבת והילדים הנפלאים האלה. הארת את חיינו, בלעדיך הכל יהיה שונה וחסר. אנחנו מתגעגעים וכואבים, תנוח בשלום. מורשת איתי תימשך לעד."

אשתו עמית ספדה: "תיי תיי אני שוכבת במיטה שלנו בחדר שלנו בבית שלנו ומנסה לכתוב לך..יש כל כך הרבה מה לכתוב והדף צר מלהכיל ומילים לא יכולות להעביר את כל הכאב. בלתי נתפס שאתה כבר לא איתנו, מצד שני אתה כל כך נוכח פה, נוכח בכל דבר קטן שיש...זהר שאלה מה יהיה עם כל הדברים שלך, מה עם הטוסטוס...ראיתי את הכאב, הרגשתי אותו כל כך חזק ואז הבנתי, הבנתי שכל הדברים החומריים שיש פה שלך הם בכלל חוויות, כי כזה בן אדם אתה בן אדם של חוויות.
המילה טוסטוס ישר הקפיצה לי תמונה לראש, שאתה מרכיב את הקטנות לסיבוב,
את הגדולים לחוגים לבית הספר ולגן...
אני רואה את הגלשן שלך ונזכרת בימים שלנו בים כל המשפחה יחד,
איך היית חוזר מאושר מאיזה פגישה
גם כשהיית חולה אמרת שהתרופה שלך זה הים.
והילדים, אני מסתכלת על דביר ורואה אותך מעניין שתמיד אמרו לי שאתם כל כך דומים ולא ראיתי את זה, ופתאום כאילו התפזר לו ענן, כל תנועה שלו מזכירה לי את התנועה שלך.
והכי מכל העיניים אני מצליחה לראות אותך כשאני מסתכלת בעיניים של ארבעת הילדים המופלאים שלנו, וזהר שכל כך קשורה אליך, הקשר ביניכם כל כך חזק ומיוחד שמור רק לכם.
מהרגע שהיא נולדה היה לה את המבט הזה בעיניים שהוא רק בשבילך.
אני כל כך עצובה מנסה להיות חזקה,
ושתי הקטנות שלנו כל כך מרגש לראות אותן יחד וכל כך עצוב שלא תהיה פה לחוות את זה יחד איתי.
היום בבוקר נועם אמרה אבא בעבודה ורבידי ענתה לא לא אבא לא בעבודה, אמא בוכה כי אבא לא בא, מזל שיש להן אחת את השנייה.
תיי תיי כשרק הכרנו אמרת לי: 'אנחנו נתחתן, את תראי, זה כתוב בכוכבים.'
ואני תוהה אם גם זה היה כתוב בכוכבים,
איך יכול להיות שלקחו אותך מאיתנו, האהבה שלנו כל כך גדולה ואין שום דבר שום דבר שדומה לה בעולם.
כל כך השלמנו אחד את השני, הכרת אותי לעומק עד עמקי נשמתי, כפי שאף אדם אחר לא הכיר.
היינו כל כך חזקים יחד שהצלחנו לעבור מכשולים קשים ועברנו אותם בהצלחה והתחזקנו כל כך.
השארת לי ארבע מתנות נפלאות בעולם הזה,
מבטיחה לך לשמור עליהן מכל משמר,
מבטיחה לך שאני אהיה האימא הכי טובה בעולם.
מבטיחה שאמשיך את הדרך שלך בגידול הילדים.
הכנסת כל כך שמחה ואושר הביתה והילדים שלנו מאושרים בזכותך.
אתה אדם של אהבה כולך מלא רק בטוב רק טוב רצית לכולם,
אני לא מבינה מאיפה הגיע הרוע הזה,
תמיד אמרת לי שהאהבה תנצח תמיד,
הקפדת וכל הזמן חזרת להגיד.
אז אני איתך גם עכשיו האהבה תנצח,
היא תנצח אני מבטיחה לך תיי תיי,
מבטיחה לך שהיא תנצח.
ואני פשוט אוהב אותך לעולמים."

שבוע לאחר שנרצח נפתח עמוד בפייסבוק על שמו, שם מבקשת המשפחה לשתף תמונות, סרטונים וחוויות בתקווה שיחזק אותם ולשמר את זכרו.(למעבר לעמוד הפייסבוק לחצו כאן) 

עשרות משתתפים במעגל הגולשים לזכרו של איתי מור ז"ל

בחוף "סבביתה" ע"ש איתי מור, החוף סמוך לשפך נחל לכיש, התכנסו עשרות גולשים לקיום טקס זיכרון לחברם איתי מור.

מעגל גולשים או בשמו הלועזי Memorial Paddle-Out הוא טקס הנצחה מסורתי בו גולשים חולקים כבוד אחרון לחבריהם לגלים שהלכו לעולמם, זו דרכם המיוחדת של הגולשים לכבד את אחיהם ואחיותיהם החולקים אהבה משותפת לים. 

האגדה מספרת שקיום מעגל הגלישה, כאשר גלים עוברים מתחת לרגלי הגולשים הוא הכבוד הגדול ביותר שניתן לערוך לגולש, לאיש ים, לחבר או אדם, דרך החיבור הייחודי לטבע ולמים.

יהי זכרו ברוך

עדותו של הרוצח וחקירת המשטרה:

שכנו של איתי מור ז"ל, אמיר בסטיקר בן ה-24, הודה ושחזר את הרצח האכזרי. בדיון בבית המשפט נימק את הסיבה למעשה הנורא: "שמעתי קול מהשמיים שאמר לי שהשכן ממול מתכוון להרוג אותי". הרוצח, חוזר בתשובה, ללא עבר פלילי, מעט לצאת מהבית, לא הכיר את הנרצח. הוא ונשלח לבדיקה פסיכיאטרית.

חקירת המשטרה בתיק הרצח הסתיימה - עדויות רבות, ממצאים פורנזיים שנאספו על ידי חוקרי הזיהוי הפלילי ועשרות עמודי חקירה של החשוד במעשה, התגבשו לכדי כתב אישום חמור.
מילותיו האחרונות של מור היו "למה הוא עשה לי את זה?", אותן אמר לאשתו תוך שהוא מצביע על דלת ביתו של החשוד.

חקירה מחלק התשאול במשטרה שארכה כשלושה שבועות מאז 17.1.18 בשעת ערב, עת נדקר למוות איתי מור ז"ל התגבשה לכדי כתב אישום חמור שהוגש על ידי פרקליטות דרום.

תיק החקירה כולל בתוכו עדויות רבות, ממצאים פורנזיים אותם אספו בקפדנות יתרה חוקרי הזיהוי הפלילי יחד עם צוות המעבדה הניידת במז"פ דרום של משטרת ישראל, עשרות עמודי חקירתו של החשוד במעשה שקשר עצמו לחשדות המיוחסים לו ואף שיחזר את הרצח בזירת האירוע כשהוא מלווה בחוקריו ובקור רוח.

מחומרי חקירת האירוע הקשה עולה כי אמיר בסטיקר חזר בתשובה לפני מספר שנים והתקרב אל הדת עד מאוד, תוך שהגיע פעמים רבות אל חצר רב ידוע בבני ברק משם סולק לא אחת. בתחילת אותו שבוע בו רצח על פי החשד את שכנו איתי מור, נסע בסטיקר אל חצר הרב וגם אז לא הוכנס אל המקום. הוא נותר לישון במשך יומיים בסמוך ושב לאשדוד ביום שלישי לבית סבו שם נותר לישון וביום רביעי, יום הרצח, חזר אל בית הוריו ברחוב האשכול, בשעה 19:00 לערך, ונעל עצמו בבית.

באותו הערב, קומה אחת מעל דירתו של בסטיקר, עסק המנוח איתי מור במטלות הבית תוך שסייע לרעייתו והשכיב את ילדיו לישון. בשעה 21 לערך ירד מור אל חצר הבניין על מנת לזרוק את הזבל וכששב לבניין התמהמה בקומה הראשונה, הקומה בה מתגורר החשוד ברצח, תוך שניסה לסדר את אור חדר המדרגות מתוקף היותו בתפקיד "וועד הבית". בעת שעמד מור בסמוך לארון החשמל, ניגש בסטיקר אל דלת הכניסה אז הביט דרך העינית והבחין בשכנו שעמד בחדר המדרגות כאמור, הן אז התגבשה בדעתו, לדבריו, המחשבה כי שכנו בא להורגו ועל כן החליט כי "הקם להורגך השכם להורגו". החשוד ניגש למטבח ונטל סכין משם ויצא את דלת ביתו ישר לעבר מור שהיה ליד ארון החשמל והחל דוקר אותו מספר פעמים, 4-5, בפלג גופו העליון ובדקירה האחרונה אף נשברה להב הסכין מקת האחיזה. מיד לאחר מכן חזר בסטיקר אל דירתו, נעל עצמו שם והתיישב בסלון.

לאחר שנדקר על ידי שכנו החל איתי מור לצעוק לעזרה. אשתו שהייתה בבית עם ארבעת ילדיהם שמעה את זעקותיו ויצאה לעברו הבחינה כי הוא מדמם רבות ומחזיק את אזור החזה ואומר לה – "למה הוא עשה לי את זה" תוך שמצביע לעבר דלת בית שכנו ואז התמוטט. האישה החלה זועקת לעזרה ושכנים רבים יצאו מדירותיהם על מנת לסייע כשכל הזמן הזה רצה רעייתו של מור בין בעלה שמתבוסס בדמו לבין דירתם בה ארבעת ילדיהם.

כוחות משטרה רבים שהוזעקו למקום החלו מיד בתחקור ראשוני של המקרה ממנו עלה כי החשוד במעשה נמצא בתוך דירתו. לאחר שדפקו בדלת הדירה והחשוד פתח אותה, כשהבין כי שוטרים הם, דחף את השוטר והחל בניסיון להימלט במדרגות לכיוון הכניסה לבניין, אך לחוסר מזלו שוטרים נוספים שעמדו באותו גרם מדרגות השתלטו עליו והוא נעצר, נכבל והועבר לחקירה בתחנת המשטרה בעיר. חוקרי המשטרה בזירה החלו באיסוף עדויות וממצאים, כולל הסכין עמה בוצע הרצח שנותר במסדרון הקומה הראשונה. כמו כן, בין הממצאים הפורנזיים שנאספו והועברו לבדיקות מעבדות הזיהוי הפלילי במשטרת ישראל, נמצאו על החשוד עצמו כתמי דם ובדיקתם קבעה כי אלו כתמי דמו של המנוח. 

בסטיקר שהועבר לחקירה במחלק התשאול הודה במהלך חקירתו בחשדות המיוחסים לו ובהמשך אף הושב אל הזירה בה ביצע שחזור של הרצח. כבר בחקירתו הראשונה כשנשאל על ידי חוקריו מה ציפה שיקרה לשכנו המנוח בעת שדקר אותו, השיב החשוד – "רציתי שימות". מעצרו הוארך מעת לעת בבית המשפט לטובת המשך החקירה.

הפסיכיאטר המחוזי השלים את חוות הדעת בנוגע לאמיר בסטיקר וקבע סופית שאינו כשיר לעמוד דין. חוות הדעת תוגש לבית משפט המחוזי בבאר שבע, שיצטרך לקבל החלטה האם לבטל את כתב האישום שהגישה הפרקליטות נגדו בגין רצח שכנו איתי מור. בחוות דעת סופית קבע הפסיכיאטר המחוזי שהוא איננו כשיר לעמוד לדין.