ההורים שלי הכירו באילת. אבא שלי היה אמן פיתוי שגר שם והעמיס ללא הרף תיירות ואמא שלי הגיעה לאילת לחופשה מהצבא יחד עם חברה. מפה לשם אמא שלי כסחה לאבא שלי את הטוסיק במטקות ומשם הכל היסטוריה.
 

צילום: לירן קסטיאל

חשבתי על זה השבוע שזה נורא נחמד להתאהב ככה. במשחק מטקות. סיפור נחמד ורומנטי בהתחשב שאמא שלי שירתה ברמת הגולן ואבא שלי גר באילת ופעם לא היו סלולריים או רשתות חברתיות וכאלה, הם ממש עשו ׳חוצה ישראל׳ כדי לדבר, להכיר ולאהוב. רומנטי.

הדבר הכי מוזר בכל הסיפור הזה הוא שאני לא יודעת לשחק מטקות. בכלל, אני לא חושבת שיש בי את ההבנה העמוקה הזאת של לרדוף אחרי כדור. נראה לי שלנשים באופן כללי אין את הגנטיקה הזו אבל אני לא עושה הכללות. בעיקר כי שנים חינכו אותי לא לרדוף אחרי בחורים, אז אם הכדור רוצה, שהכדור יבוא אליי. 

למזלי אני לא עושה שום מאמץ עבור בחורים כדי להיראות יותר רזה בעיניהם. אני נהנית מדברים שעושים לי כיף וכן, בדרך כלל אני אעדיף אוכל על סקס. בעבורי לאפה עם שווארמה, עם כמות טחינה מספיקה היא החלום. או המבורגר, או פיצה, או בורקס גבינה. כל מה שבא לי יגיע, אפילו שהנטורופתית שלי תהרוג אותי אם היא תקרא את זה- הכל יורד ועובר ואני מביאה את עצמי ל- להיות מלאה מבפנים, מבחוץ, איפה שצריך ואיפה שאולי עדיף שלא. ולא, אני יודעת שאמרתי שווארמה בלאפה עם מלא טחינה ואני לא בקטע של עמבה. לא בא לי טוב אז בואו לא ניכנס לזה שאין מצב בעולם שעושים את הדבר המריח הזה ממנגו.

חוץ מזה, אפרופו לאפה שווארמה שתדעו זה הדבר הכי מסוכן לאכול בנהיגה. לא אחת חשבתי לעצמי שאני אמות בדרך הזויה לגמרי וכשאני חושבת על זה יהיה די מצחיק אם אני אמות בסוף תוך כדי נהיגה  וימצאו אותי מרוחה במלא טחינה. בינינו, לא משנה אם את נוהגת ברכב ידני או אוטומט, בשביל לאפה שווארמה צריך שתי ידיים (ומלא מפיות אלא אם אף אחד לא מסתכל). 

הוא שאל אותי שלוש שאלות. התשובות היו: כן, אני יודעת לנהוג על גיר רגיל ואפילו עברתי טסט ראשון, ברור שאני יכולה להעמיס לאפה עם שווארמה ו- לא, אני גרועה במטקות. 

אני שתיים מתוך שלוש. אני כל כך הרבה דברים אחרים אבל במבחן ה״האם את בחורה סבבה״- יצא שנפלתי דווקא בגזרת המטקות. 

מזל שאפשר לנהוג לים ברכב האוטומטי ולהשפיל את עצמי בחוסר נכונות של שמנמנה רק כדי לרדוף אחרי כדור רק כדי לענות על הקריטריונים של הבחור.