בית הדין באשדוד אפשר גירושים של זוג שהתחתן בנישואים אזרחיים - אחת הסיבות הייתה  שלגבר היו דרישות לא שגרתיות במיטה: כמו לקיים מין בשלישייה.

הזעזוע של הדיינים היה כה גדול עד שבית הדין התיר את הנישואים ללא צורך בגט.

בפסק הדין כתבו הדיינים:

"בתביעתה לגירושין מצהירה המבקשת כי הבעל עזבה לאנחות כיוון שאין רצונו לקיים יחסי אישות כמקובל אלא רצונו הוא לקיים יחסי אישות בסגנון של מאנז'־אטרואה, זאת אומרת סגנון של פריצות".

בני הזוג התחתנו בפראג ב-2008, ועם שובם ארצה נרשמו כנשואים במשרד הפנים ונולדה להם בת. בני הזוג  עברו לגור בקנדה, אך לא הצליחו להתאקלם שם וחזרו לישראל.

 בשלב מסוים,  עזב הבעל את אשתו, חזר לקנדה לבד, והשאיר אותה עגונה.

בתביעת הגירושין שהגישה האישה לבית הדין הרבני באשדוד היא סיפרה שהבעל דרש ממנה לצרף נשים נוספות למיטתם, וקיים יחסי מין עם נשים אחרות בקנדה ובישראל. לכן, טענה, התא המשפחתי התפרק ואין סיכוי לשלום-בית.

הבעל לא הגיע לדיונים בבית הדין וגם ההזמנות שנשלחו להוריו ולכתובתו בקנדה לא נענו.

בבית הדין השתכנעו שכל ההליכים מוצו  והוחלט לקיים דיון בתביעה בהיעדרו.

הדיינים אברהם שמן, מיכאל צדוק ואברהם מאיר שלוש קבעו כי חובה על בית הדין להתיר אישה עגונה שבעלה נטש אותה ומסרב לתת לה גט. הם ציינו כי בית הדין מחייב צדדים בגט לחומרה רק כאשר הם נישאו בנישואים אזרחיים כיוון שלא הייתה להם אפשרות להינשא כדת משה וישראל מסיבה כזו או אחרת.

לעומת זאת, במקרה שבו הוכח שהצדדים היו יכולים להינשא כדת וכדין אך בחרו "לקפוץ לחו"ל" לצורך נישואים אזרחיים מבחירתם ומרצונם, קבעו הדיינים שאין כל צורך בסידור גט – במיוחד במקרה כמו זה בו האישה נותרה עגונה.

לבסוף, התירו הדיינים את נישואי הצדדים והורו למשרד הפנים לרשום את הצדדים כגרושים. פסק הדין קיבל תוקף של תעודת גירושין.

אין ספק כי במסגרת מערכת היחסים האינטימית רשאים בני הזוג לעשות ככל העולה על רוחם, כל עוד הדברים נעשים בהסכמה ובמסגרת החוק. עם זאת, חריגה קיצונית של בן הזוג מהדרך הרגילה והשגרתית של ניהול מערכת היחסים, ובפרט כשמדובר ביחסי אישות, יכולה וצריכה לחשוף את אותו בן זוג לסיכון של סיום יחסי הנישואים לאלתר.