עובד באחד מבתי העסק באשדוד פוטר לאחרונה מעבודתו. לעובד, שעבד שנים רבות בתפקידו, הגיעו פיצויי פיטורין, דמי הודעה מוקדמת וזכויות נוספות על פי חוק, בסכום של כ- 70 אלף ש"ח.

אלה שהעובד, שאינו מצוי ברזי דיני העבודה וזכויות העובדים, פנה אל אדם המוכר כ"בורר" בדיני עבודה, וביקש ממנו לגשר בינו לבין מעבידו. אותו הבורר החליט, באופן תמוה למדי, שעל המעביד לשלם לעובד סכום של כ- 9,000 ש"ח בלבד, אשר אמור לסיים את יחסי העובד מעביד בין השניים.

העובד הרגיש שמשהו אינו כשורה והחליט לפנות לעו"ד עופר בן אבי, מומחה לדיני עבודה. עו"ד בן אבי בדק את תלושיו של העובד, ביצע חישוב ומיד גילה שלעובד מגיעים לא פחות מ- 70 אלף ש"ח מהמעביד.

כתב תביעה הוגש לבית הדין לעבודה בב"ש, בו דרש העובד לקבל את שמגיע לו על פי חוק. המעביד מנגד הגיש בקשה לסילוק התביעה על הסף בטענה שבין הצדדים נחתם הסכם בוררות. אלה שהמעסיק לא הציג בפני בית הדין כל הסכם כתוב וגם לא הביא את "הבורר" להעיד לטובתו.

עו"ד עופר בן אבי טען בבית הדין כי "שגם אם לכאורה יוכח בבית הדין, כי נחתם הסכם בוררות שכזה בין הצדדים, הרי שמדובר בנושאים הקשורים לזכויות קוגנטיות המוגנות על ידי דיני העבודה ולכן לא ניתן לתת סמכות לבורר". 

עוד טען עו"ד בן אבי: "זכויות קוגנטיות/חוקתיות של עובד הן זכויות שבסטאטוס, וכאלה לא ניתן להסמיך בורר לדון בשאלות סטאטוס, וגם אם ישנו הסכם בוררות הוא בטל מעיקרו ואין לו כל תוקף. הנתבעת לא הציגה בפני בית הדין הנכבד, כי "הסכם הבוררות" מתיר לבורר לדון בסכסוך בין הצדדים לפי דיני העבודה, מה גם שנושאים הנוגעים לליבת זכויות העובד, אינם יכולים להגיע לבוררות, שכן זהו תפקידו העיקרי של בית הדין לעבודה". 

שופט בית הדין לעבודה בב"ש, יוסף יוספי, קיבל את טענותיו של עו"ד בן אבי, ביטל את הבוררות בין הצדדים וביטל את הבקשה למחיקת התביעה.