האמא, מורה במקצועה, ושלושת בנותיה, הגישו בשנת 2007 תביעה נגד אבי המשפחה. כתב התביעה והמשפט שהתנהל בעקבותיו, חשפו מסכת התעללות קשה שעברה אם המשפחה ובנותיה. בכתב התביעה מציינות התובעות כי התנהגותו של האב התאפיינה מאז ומעולם בהעדר שליטה עצמית המלווה באלימות מילולית, בצריכת אלכוהול, בהימורים ובאיומים, כמו גם בהתנהגות אובססיבית כלפי אם המשפחה, בפניה נהג להתנצל על התנהגותו, ולשוב לסורו. עוד נטען כי בשנת 1991 עבר הנתבע תאונת עבודה, עת מעלית משא פגעה בו ופגעה בראשו. לטענתן, לאחר התאונה בילה מרבית זמנו בבתי קפה, בהימורים ובצריכת אלכוהול.

אם המשפחה טענה כי התנהגותו האובססיבית של בעלה (הוא הנתבע) כלפיה גברה, הוא החל לעקוב אחריה למקום עבודתה, לחקור אותה תחת איומי סכין לגבי קשריה עם אחרים ולכפות עצמו עליה, גופנית.

בשנת 1993 הורשע הנתבע ונדון למאסר על תנאי למשך שלוש שנים, בהן ידעה שקט. ואולם, בחלוף שלוש השנים הללו שב לסורו, שתה לשכרה, ניפץ חפצים בבית, השליט טרור סביבו, אסר על התובעת לבקר את חברותיה, קילל אותה בגסות ואף הכה אותה.

לטענתה, כשמונה חדשים טרם הגשת התביעה, השליך לעברה כרוב שגרם שבר בצלעותיה בעטיו הובהלה לחדר המיון, סבלה כאבים עזים ונעדרה מעבודתה למשך חודש ימים. בנוסף, המשיך לכפות עצמו עליה בניגוד לרצונה, ובעת ויכוח אף איים לשפוך על פניה חומצה. עוד היא טענה כי בסמוך להגשת כתב התביעה, שוב איים עליה, חיבל במערכות החשמל בבית ואף ירק בפניה. משכך, הגישה תלונה במשטרה.

שתי בנות טענו בכתב התביעה שנחשפו למעשי אלימות של האב, שנהג להכות את אימן. עוד טענו הבנות שנפלו בעצמן קורבן למעשי האלימות, זאת בשעה שניסו לגונן על אימם עם גופן. הבת השלישית טענה כי אמנם לא הוכתה, אך הושפלה. בשל חששה מפגיעות אביה באימה, נאלצה לוותר על חיי חברה כדי להישאר בבית ולוודא כי אביה לא יפגע באימה. בשל כך פיתחה נטיה לאנורקסיה ואף מחשבות אובדניות לרבות הצמדת סכין לגופה.

האמא ובנותיה ביקשו מבית המשפט שיפסוק להן פיצויים על הנזקים הגופניים והנפשיים שנגרמו להן, בסכום של חצי מיליון ש"ח.

בכתב ההגנה שהגיש האב לבית המשפט, הוא דוחה את כל טענות אישתו ובנותיו על שהתעלל בהן פיזית ונפשית. לטענתו המשבר החל בשנת 1992, עת נפגע מנפילת מעלית משא במהלך עבודתו. לטענתו, פגיעה זו הפכה אותו לבעל סף גירוי נמוך, התובעת התנכרה לו, גילתה חוסר רגישות ובשל כך נגרר לתגובות זעם בלתי נשלטות. הוא הודה כי צרך אלכוהול, אך טען כי עשה זאת כאמצעי הדחקה למצבו הקשה. עם זאת, טוען כי מעולם לא איים על מי מן התובעות ואף לא נהג להשליך חפצים בביתו.

לדברי האב, הבנות הגישו את התביעה בהשפעת אימן. הוא דחה את הטענות על הנזק שנגרם לכאורה לאישתו ובנותיו. לטענתו, רעייתו לשעבר עודנה מורה מוערכת ומצטיינת, בנותיו התאומות הן אקדמאיות ונשואות וביתו הצעירה סיימה את שירותה הצבאי והיא בעלת חיי חברה פעילים. כולן דעתניות ומלאות שמחת חיים, כך לטענתו.

השופטת ענת אלפסי, מבית המשפט למשפחה באשדוד, בתום שמיעת עדויות הבנות ועדי נוספים, מחליטה לקבל את תביעת האם ובנותיה לפיצויי על הנזקים שנגרמו להן.

בפסק הדין כותבת השופטת אלפסי: "נוכח מהות הפגיעות אשר יש בהן כדי להשפילה כאדם, כרעייה וכאם; בשים לב למשך הזמן בו סבלה מן הפגיעות הללו, ובעיקר נוכח העובדה שהניזוקה היא אשתו של המזיק, אשר תחת לזכות בכך שיגן עליה מפני זרים, נזקקה לזרים אשר יגנו עליה מפניו, יש לפסוק פיצויים מוגברים".

השופטת אלפסי פוסקת שאב המשפחה ישלם לאישתו ובנותיו סכום כולל של 130 אלף ש"ח ובנוסף יישא בהוצאות משפט בסך של 13,000 ש"ח.

בסופו של פסק דין ארוך ומנומק, כותבת כבוד השופטת ענת אלפסי: "פסק דין זה, אמנם מסיים את המחלוקת בעניין גובה הפיצוי, אך למרבה הצער, אין בו כדי לתקן את הקרע שנוצר בתוך המשפחה. מן הראוי כי הנתבע יטול אחריות על מעשיו, ירכוש מכשיר שמיעה, יפנה לקבלת טיפול רגשי, ואולי אז ישכיל להבין את אשר עשה, להודות בפני אשתו לשעבר ובפני בנותיו במעשיו ולהתנצל מתוך הודאה. מן הראוי אף כי הבנות ינהגו באביהן מידת הרחמים וימצאו בליבן את המקום לסלוח לו, ולו על מנת לזכות את ילדיהם (הם נכדיו), בסבא".