בית המשפט לענייני משפחה באשדוד התיר לפרסום פסק דין, בטשטוש זהות התובעת והנתבעים, בו תבעה אישה את אביה ואחיה בגין מעשים מגונים שלטענתה ביצעו בה, לפני עשרות שנים.

בכתב התביעה טענה האישה כי חוותה אירועים טראומתיים בילדותה מצד אביה ואחיה, לאחר שפגעו בה מינית במספר הזדמנויות. בתביעה מתארת האישה כיצד כל חייה הייתה כנועה לגברים מבוגרים ממנה, ניהלה רומן בצבא עם מפקדה ומפקד הבסיס וכן מערכות יחסים עם אנשים מבוגרים ממנה.

לדבריה, בעקבות דכאון היא החלה בטיפול אצל פסיכיאטר ואז עלו אצלה הזיכרונות מילדותה, עת לטענתה נפגעה מינית מצד אביה ואחיה. התובעת טענה כי לאור מעשיהם של הנתבעים היא סובלת מנזקים נפשיים ואישיותיים המאופיינים בהתנהגות מינית מסכנת, התנהגות כספית אימפולסיבית, התפרצויות זעם, פגיעה עצמית, הפרעות במצבי רוח, דכאון ברמה בינונית, חרדה מעל הנורמה, פוביות ממקומות סגורים, הפרעה פוסט טראומתית, נדודי שינה, תחושת עצב, תחושת כישלון וחוסר ערך עצמי, כושר השתכרותה נפגע והיא נזקקת לטיפול נפשי ואינטנסיבי צמוד וממושך למשך שנים רבות.

שני הנתבעים, האב והאח הכחישו שניהם את הטענות נגדם בכתב התביעה. לדבריהם מדובר בהמצאה של התובעת על מנת להצדיק את בגידותיה בפני בעלה. עוד טענו השניים כי התובעת הייתה בילדותה מוקפת אהבה וחברים, בניגוד לטענות שעלו על ידה בכתבה התביעה. 

לאחר עדויות הצדדים בבית המשפט וכן חוו"ד של מומחית מתחום הפסיכאטריה, החליטה השופטת רותם קודלר עיאש לדחות את תביעה לגופן של טענות בשים לב לעובדה שהוכח שכלל לא היו זכרונות. למעשה התברר כי "ההזכרות" ארעה רק לאחר שהמטפל עודד אותה להזכר וכי אף אירוע לא צץ בזיכרונה במסגרת הטיפול בחדר הטיפולים, ואף לא בחלומות, אלא במסגרת "הבזקים" בעת ערות והביטוי "חלומות" בו נקטה בכתב התביעה היו פרי הנחיית המטפל  כי "כך נזכרים בזיכרונות מודחקים".

השופטת רותם קודלר עיאש בפסק הדין: "התובעת חשפה גרסה מלאת סתירות ובקיעים, במסגרתם התרשמתי כי כלל לא נזכרה בשום שלב רלוונטי למועדים המצוינים בכתב התביעה, בזיכרונות מודחקים, אלא פעלה ממניעים של תחושת קיפוח ונוכח מאפייני אישיותה המורכבת. מצאתי כי יש בסיס לסברה  כי התובעת חפצה לגרום לבני המשפחה לשלם לה כספים, שכן סברה שהיא מקופחת בהקשר המשפחתי, בעניינים כספיים במיוחד ועל רקע קשיים שנקלעו אליהם היא ובעלה. התרשמתי כי מערכת יחסים משפחתית מורכבת, הפכה לכלי נשק שירה לכל עבר ופגע לא רק ביעד (הנתבעים) אלא אף ביורה עצמה ובבני המשפחה הנוספים".

עוד כותבת השופטת עיאש בסיום פסק הדין: "אני מוצאת להבהיר ולהדגיש כי אין באמור בפסק דין זה ביחס למקרה הקונקרטי כדי לגרוע מהאפשרות שאישה או איש יוכלו להיזכר בזיכרונות שהודחקו אצלם בעקבות טראומה של פגיעה פיזית, נפשית או מינית בילדותם וצר לי כי נעשה שימוש במקרה זה בידיעת הדוקטרינה המקצועית כדי לנסות להשיג מטרה כספית ו/או מזור נפשי לסערה הנפשית בה מצויה התובעת ככל הנראה משחר נעוריה".