תביעה לתשלום דמי תיווך, שהוגשה נגד רוכשת דירה בפרויקט באשדוד, נדחתה החודש — לאחר שנקבע כי משרד התיווך הראה לאישה דירה בפרויקט שאינה זהה לזו שרכשה.

בפסק הדין שכתבה הרשמת הבכירה אירנה רוזן מבית משפט שלום באשדוד היא מפרטת מהי רמת הפירוט הנדרשת בהסכם התיווך במקרה שבו שירותי התיווך ניתנים עבור בניינים שלמים בפרויקטים בהקמה, כאשר הדירות בכל הבניינים הן זהות ומשרד התיווך מציג דירה אחת שהיא "דירה לדוגמה".

עם זאת, נכתב כי אין צורך להכריע בשאלה הזאת במקרה הנוכחי, שכן הדירה שהוצגה אינה זהה לזאת שנרכשה. בפסק הדין נכתב כי גם אם מקבלים לצורך הדיון את הטענה העקרונית— שייתכן ומשרד התיווך יהיה זכאי לעמלה גם אם נרכשה דירה זהה לזו שהוצגה — זה יכול להיות אפשרי רק אם לדירה יש מאפיינים זהים לחלוטין לזו שהוצגה, ובכפוף לכך שהמשרד היה הגורם היעיל לכריתת העסקה. במקרה זה נקבע כי לא מדובר בדירה דומה ומשרד התיווך לא היה הגורם היעיל.

המקרה עסק ברכישת דירה בפרויקט תמ"א 38 (שיפוץ, חידוש והוספת דירות) שכלל כמה בניינים. בסוף 2020 הנתבעת חתמה מול משרד התיווך ריהאוס על טופס הזמנת שירותי תיווך לצורך רכישת דירה, לאחר שריהאוס טיפלה עבורה קודם לכן במכירה של הדירה שלה והיא שילמה לה דמי תיווך.

האישה רכשה באותו חודש דירה בפרויקט התמ"א, אך סירבה לשלם דמי תיווך לריהאוס. משרד התיווך תבע אותה על 65 אלף שקל הכוללים דמי תיווך (31 אלף שקל) ופיצוי מוסכם.

הנתבעת טענה כי הדירה נרכשה באמצעות משרד תיווך אחר בשם ריסטארט, שלו היא שילמה עמלה של כ-30 אלף שקל.

לטענתה, ריהאוס הציגה בפניה דירת 5 חדרים בקומה 5 בבניין מספר 5, אך לבסוף היא רכשה דירת גן 4 חדרים בבניין 3. לטענת הנתבעת, כל ההתנהלות בעניין הרכישה הייתה מול ריסטארט — אשר הייתה הגורם היעיל, הציגה לה את הדירה ורקמה את כל העסקה ללא שום מעורבות של התובעת.

משרד התיווך טען כי אנשיו הציגו לנתבעת את כל סוגי הדירות בבניין 5, כולל דירת הגן, אך הנתבעת הכחישה זאת וטענה כי הוצגה לה רק הדירה בקומה 5.

בפסק הדין נכתב כי העדות של הנתבעת הייתה עקבית ונחרצת, וכי משרד התיווך לא הצליח להראות כי הציג לנתבעת דירה זהה לזאת שרכשה.

"לא רק שעדותה של הנתבעת הותירה רושם חיובי ואמין ולא נסתרה בחקירתה הנגדית, גרסתה מתיישבת לחלוטין עם התנהלותה בפועל. הנתבעת העידה שלאחר שנחשפה לכך שבפרויקט קיימות גם דירות גן, היא פנתה אל משרד התיווך שפרטיו צוינו בפרסומים שראתה וכך הגיעה אל חברת ריסטארט, חתמה על טופס הזמנת שירותי תיווך, ביקרה במקום מבלי שניתן היה להיכנס פיזית לדירת גן בבניין 3, אך ניתן היה להתרשם מבחוץ, ובאמצעות נציגי ריסטארט חתמה על הסכם רכישה".

עוד נכתב כי אין שום היגיון כלכלי או בכלל בכך שהנתבעת תרכוש דירה שהוצגה לה על ידי התובעת באמצעות משרד תיווך אחר, ותשלם לאותו משרד את העמלה הנדרשת. לכן, או שדירת גן לא הוצגה על ידי התובעת כפי שטענה הנתבעת, או שהיא הוצגה — אך התובעת לא הצליחה להביא לסגירת העסקה בתנאים המקובלים על הנתבעת, וזו נסגרה על ידי משרד תיווך אחר — גרסה שלא הועלתה על ידי אף אחד מהצדדים. נכתב כי שני המקרים מביאים למסקנה כי התובעת לא הייתה הגורם היעיל לעסקה.

לאחר דחיית התביעה, משרד התיווך ישלם לנתבעת הוצאות של 15 אלף שקל.

עורכת דין יפעת בן אבי אשר ייצגה את הנתבעת מסרה: "מדובר באישה אלמנה, מבוגרת, אשר מעל שנתיים הייתה עם תיק הוצאה לפועל פעיל, סורבה לקבלת הלוואה, נלקחו ממנה כרטיסי האשראי והשיקים. רק כעת, לאחר פסק הדין, נסגר תיק ההוצאה לפועל כשהיא נותרת עם עוגמת נפש רבה ונזקים כלכליים שנגרמו על ידי תביעת סרק איומה, במטרה לגבות ממנה כספים שלא כדין. אנו מודים לבית המשפט הנכבד על משפט צדק הוגן וראוי".

בריהאוס שוקלים לערער על הפסיקה