מהתביעה עולה כי המוקדנית, אם לארבעה בת 30, נסעה לפני כשלוש שנים בשעת בוקר מוקדמת בקו 26 של חברת אפיקים מתחנת רכבת אשדוד לכיוון אזור התעשייה בעיר. במהלך הנסיעה נהג האוטובוס בלם בחוזקה והצעירה נפלה ונפגעה בכל חלקי גופה.

המוסד לביטוח לאומי קבע לה נכות בשיעור 19 אחוזים לצמיתות בגין בלטי דיסק בצוואר וקרע בכתף. בתביעה נטען כי לפני התאונה הצעירה הייתה בריאה ונמרצת ותפקדה היטב. בעקבות התאונה, היא סובלת מכאבים בצוואר ובכתף ימין, חולשה לאורך כל כף היד והקרנת הכאב עד לאצבעות.  

היא מתקשה בהרמת משאות, להרים ידה הימנית, סובלת מקשיים באחיזה ומתקשה בביצוע פעולות שגרתיות שלפני התאונה הייתה מבצעת ללא כל עזרה. כתוצאה מכך היא סובלת מפגיעה בתפקוד הן בעבודתה והן במשק הבית.

באי כוחה עורכי הדין גיל וניצן הראל מציינים כי בעקבות התאונה היא פוטרה מעבודתה כמוקדנית ועד היום לא הצליחה להשתלב במעגל העבודה. כתוצאה מהתאונה היא נזקקת לעזרת הזולת בביצוע פעולות שונות הן לצרכיה האישיים והן לצורכי משק ביתה כמו כן מתקשה בביצוע פעולות יומיומיות שונות.

בתביעה נגד חברת ביטוח הראל היא ביקשה לקבל פיצוי עבור הפסדי שכר, זכויות פנסיוניות וזכויות סוציאליות, כאב וסבל, טיפול רפואיים ועזרת הזולת.

בעקבות הגשת התביעה חברת הביטוח הסכימה לשלם פיצוי כספי מעבר למענק שקיבלה מהביטוח הלאומי בסכום כולל של 420 אלף ₪. בשבוע שעבר השופטת רוני סלע נתנה תוקף של פסק דין להסכם הפשרה הנ"ל.