עתירה מנהלית חריגה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע חושפת סיפור הזוי ומעלה שאלה פשוטה אך מטרידה: איך מחסן פרטי, הרשום בטאבו כיחידה נפרדת, הופך לפתע ל"מקלט", נפרץ לשימוש הציבור, ואז גורר קנס לבעליו?

העותרים טוענים כי נפלו קורבן לשרשרת החלטות שגויות וחסרות בסיס חוקי: טעות בזיהוי הנכס, פעולה חד-צדדית של העירייה, היעדר בדיקה הנדסית – ולבסוף קנס מינהלי כבד, שלטענתם הוטל בחוסר סמכות מוחלט.

לפי העתירה, במהלך מלחמת "חרבות ברזל", ולטענת העותרים בעקבות לחץ מצד חלק מדיירי הבניין, פרצו עובדי העירייה למחסנים פרטיים שבבעלותם, ופתחו אותם לשימוש הדיירים - מתוך הנחה שמדובר במקלט של הבניין.

אלא שלטענת העותרים, כבר במבט ראשון ברור שאין מדובר במקלט: המחסן אינו בנוי בהתאם לתקן, אינו מאובזר, אינו עומד בדרישות פיקוד העורף - ובסמוך אליו אף קיים מקלט תקני ונפרד שאמור לשמש את דיירי הבניין.

למרות זאת, העירייה אפשרה שימוש במחסן כ"מקלט" ובמקביל החלה לפעול נגדם.

מכתב חריף – ואפס תשובות

כבר ב־31.10.23 פנה בא כוח העותרים למחלקת הפיקוח וההנדסה בעירייה, והבהיר כי מדובר בנכס פרטי שנפרץ ללא סמכות. במכתב צוין בין היתר כי: המחסן רשום בטאבו כיחידת משנה נפרדת; הוא נבנה כך במקור על ידי חברת רסקו; הוא מחובר למים וחשמל עם מונים נפרדים; משולמת עליו ארנונה מזה שנים והעירייה עצמה אישרה את רישומו בעת העברת הזכויות כאשר הבעלים הנוכחי רכש את המחסנים מבעליו הקודמים.

עוד נטען כי אם העירייה סבורה שהנכס אינו מחסן – עליה להציג היתר או מסמך תכנוני התומך בכך, ולא לדרוש מהבעלים "להחזיר את המצב לקדמותו" מבלי להסביר מה בדיוק נדרש.

על המכתב הזה, כך נטען, לא ניתנה כל תשובה. העותרים סברו כי העירייה בדקה את העניין, הבינה שטעתה – וחזרה בה.

אלא שבפועל, התברר כי מאחורי הקלעים ננקטו צעדים אחרים לגמרי.

הקנס שנשלח לכתובת שגויה – והתגלה במקרה

ביוני 2025 גילו העותרים כי הוטל עליהם קנס מינהלי של 25 אלף שקל בגין "שימוש אסור במקלט". הקנס נשלח לכתובת בעיר ערד – דירה מושכרת – על הכתובת העדכנית שהייתה רשומה במרשם האוכלוסין. לדברי העותרים, הם גילו במקרה על הקנס המינהלי מאחר והם אינם מתגוררים במקום.

העותרים פנו בבקשה לביטול הקנס וצירפו שורה ארוכה של מסמכים, בהם: נסחי רישום בטאבו; צו רישום בית משותף המגדיר את היחידות כמחסנים; תצהיר של מהנדסת הפיקוח העירוני משנת 2009; תעודת גמר לבניין; חשבונות מים וחשמל ואף פסק דין קודם שחייב את נציגות הבית לפנות ידה מאחד המחסנים

לטענתם, כל המסמכים הללו מעידים חד-משמעית: לא מדובר במקלט.

למרות זאת, התובע העירוני דחה את הבקשה בנימוק טכני של איחור בהגשה - מבלי להידרש לשאלה המהותית: האם הקנס הוטל בכלל כחוק.

גם בקשה לעיון מחדש נדחתה. בשלב מסוים, כך נטען בעתירה, אף הודתה העירייה כי אחת היחידות היא מחסן – אך המשיכה לטעון שהשנייה מקלט, מבלי להציג היתר בנייה או תשריט התומך בכך.

בעתירה נטען כי מעבר לפגיעה הקשה בזכות הקניין של העותרים, העירייה אף סיכנה את דיירי הבניין, כאשר אפשרה שימוש במחסן כ"מקלט", אף שאינו עומד, לטענתם, בתקנים הנדרשים.

לטענת העותרים, העירייה נמנעה מלבצע בדיקה הנדסית פשוטה שיכלה להכריע את המחלוקת - והם עצמם נאלצו לפנות למהנדס פרטי, שקבע כי המבנה בנוי כמחסן ולא כמקלט.

העותרים טוענים כי ההסבר היחיד להתנהלות הוא לחץ של מספר דיירים, אשר גרם לעירייה לפעול בניגוד למסמכים שבידיה, למצגים שהיא עצמה יצרה במשך עשרות שנים – ולחוק.

לדבריהם, לא ייתכן שמקלט יירשם כיחידה נפרדת בטאבו, יימכר בין ידיים פרטיות, יחובר למים וחשמל, ישלם ארנונה – ואז, ביום אחד, יהפוך ל"מקלט" רק לצורך קנס.

במסגרת העתירה מבקשים העותרים מבית המשפט: להצהיר כי הנכס אינו מקלט אלא מחסן, לקבוע כי הקנס הוטל בחוסר סמכות והוא בטל, ולחייב את עיריית אשדוד בהוצאות ההליך.

ע