כפי העולה מהתביעה, התאונה התרחשה לפני כארבע שנים במפעל בו עבד הפועל ביבנה. בשעה שעבד על מכונה לכיפוף ברזל, נתפסה ידו השמאלית במכונה וכתוצאה מכך נמעכה אחת מאצבעותיו.

הפועל פונה לקבלת טיפול רפואי באמצעות ניידת מד"א לחדר מיון במרכז רפואי "אסותא" אשדוד. לאחר בדיקה, הוחלט לאשפזו לצורך ניתוח קיבוע פנימי של השבר. שבועיים לאחר מכן, הוא נאלץ לעבור ניתוח נוסף להשלמת קטיעה חלקית של האצבע הפגועה.

מומחה ברפואה תעסוקתית קבע כי הפועל אינו מסוגל לחזור לעבודתו ופסיכיאטרית שבדקה אותו, אבחנה כי בעקבות התאונה הוא לא מוצא את עצמו, הוא מדוכדך, סובל מהפרעות בתיאבון, מבעיות שינה וממועקה.

בתביעה צוין כי המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה וקבע כי הוא סובל מנכות לצמיתות. כמו-כן, מומחה לכירורגיה אורתופדית מטעם התביעה קבע בחוות דעתו שהפועל סובל כתוצאה מהתאונה מנכות לצמיתות בשיעור של 27% בגין "כאבים והגבלה בתנועות האצבע, צלקת רגישה וזרמים בכל מגע, הגבלה בתנועות, חולשה בסגירת אגרוף וקטיעה חלקית של האצבע".

בא כוחו, עו"ד דותן לינדנברג העוסק בתביעות בגין נזקי גוף, טוען בתביעה כי בעלי החברה "התרשלו בכך שלא פעלו בזהירות הנדרשת ולא דאגו לסביבה בטוחה ותקנית לעובדים ובכללם לפועל שנפגע. בנוסף, הם התעלמו מתאונות קודמות שאירעו במפעל בנסיבות דומות, לא דאגו להדרכה הולמת ואם היו פועלים כנדרש היה ניתן למנוע את תוצאות התאונה".

"הפגיעה נותנת אותותיה בכל מישורי חייו" - צוין בתביעה, "בפעולות בסיסיות ויומיומיות המונעות ממנו לתפקד בצורה נורמלית והשלכותיה מתפרסות על פני תחומים רבים: קושי בביצוע עבודות עדינות, תפיסת והרמת חפצים כבדים, חולשה, כאבים רגישות ומגבלות תנועה באצבע הפגועה, זאת בנוסף לפגיעה בדימוי העצמי, עצבנות, רגזנות וחוסר סבלנות כלפי סביבתו".

הפועל תובע לקבל פיצוי עבור הפסדי שכר, תנאים סוציאליים ופנסיה,  עזרת צד ג', כאב וסבל והוצאות רפואיות.

טרם הוגש כתב הגנה.