בתביעה שהגישה העובדת לבית הדין לעבודה, היא דרשה מהחברה העירונית באשדוד:

פיצוי על אי מסירת הודעה לעובד, תשלום הפרשות פנסיוניות עבור תקופת עבודתה, וכן פיצוי על הפרשות שהפסידה – לטענתה – במקום עבודתה הבא.

אולם כבר בפתיחת הדיון מחקה התובעת את רכיב התביעה על הודעה לעובד, לאחר שהתגלה כי ההודעה צורפה לכתב ההגנה.

המחלוקת המרכזית: האם הייתה לתובעת קופת פנסיה פעילה?

על פי החוק, עובד שמגיע למקום עבודה חדש עם קרן פנסיה פעילה זכאי להפרשות פנסיוניות מהחודש הראשון לעבודתו. עם זאת, בהיעדר קרן פעילה – ההפקדות מתחילות רק לאחר 6 חודשי עבודה.

התובעת טענה כי הייתה לה קופה פעילה, אך בחרה לא להעיד בעצמה ולא הציגה אסמכתה כלשהי שמוכיחה זאת.

המסמך היחיד שהציגה – דוח שנתי של קרן הפנסיה אילון מיטב – חשף כי:

ההפקדה האחרונה לקרן בוצעה אוגוסט 2018.
במהלך 2018 משכה התובעת 49,862 ₪ מהקרן, ונותר בה סכום מזערי של 719 ₪ בלבד.

בית הדין: משיכת כספי תגמולים מבטלת את הפעילות של הקרן

הנתבעת טענה כי בשל המשיכה, הקרן חדלה להיות פעילה לפי סעיף 36(ג)(2) בתקנון – סעיף הקובע שקרן מפסיקה להיות פעילה כאשר נמשכים ממנה כספי תגמולים, אפילו אם המשיכה הייתה חלקית בלבד.

בית הדין קיבל את הטענה וקבע כי הקרן אינה פעילה:

"אנו מקבלים את טענת הנתבעת שסעיף 36(ג)(2) עוסק בכל משיכה של רכיב התגמולים, ולא רק במשיכה מלאה… הכספים שנותרו בקופה מלמדים שהתובעת משכה גם כספים מתוך רכיב התגמולים."

בנוסף, התובעת לא הוכיחה כי הודיעה לנתבעת על קופה פעילה, לא טענה שהעבירה מסמך כלשהו, ואף התחמקה מלהשיב לשאלה זו בדיון.

התוצאה: התביעה נדחתה – והתובעת תחויב בהוצאות

בית הדין דחה את התביעה במלואה וקבע כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה.

בנוסף חויבה קסיסי לשלם לנתבעת 4,000 ₪ הוצאות ושכר טרחת עו"ד, תוך 30 יום.

ניתן לערער

על פי החוק, התובעת רשאית להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.