בתביעה שהגיש הנהג, בן ה-28 נטען בין היתר כי אם מעסיקיו לא היו מתרשלים והיו פועלים בזהירות הנדרשת ודואגים לסביבה בטוחה, היו מדריכים  את העובדים כיצד לעבוד בבטחה במערכת ההידראולית במשאית והיו מפקחים כראוי על העבודה ומעסיקים ממונה בטיחות, הנהג  לא היה נפגע וניתן היה למנוע את תוצאת התאונה.

מהתביעה עולה כי במהלך עבודתו כנהג חלוקה, רגלו הימנית נתפסה ונמעכה בין מעלית המשאית לדלת הידראולית האחורית.

ממקום התאונה הוא פונה על ידי אמבולנס של מד"א למרכז הרפואי 'אסף הרופא' ובבדיקה אובחן שטף דם גדול בירך קדמית ועד לברכיים.

הרופאים רשמו לו חופשת מחלה בת חודש ימים ושחררו אותו לביתו אך לאור החמרה בנפיחות הירך עקב זיהום, נהג המשאית פונה באמבולנס של מד"א למרכז הרפואי 'שיבא' תל השומר. בהגיעו למחלקת האורתופדית הוחלט לנתח האזור הפגוע לצורך טיפול בזיהום ובשטף הדם.

בהמשך נזקק לניתוח פלסטי לצורך מילוי החלל שנוצר בעקבות הניתוח הראשון וכעבור מספר חודשים עבר השתלת עור בקדמת הירך הימנית.

וועדה רפואית מטעם המוסד לביטוח לאומי הכירה בתאונה כתאונת עבודה וקבעה כי כתוצאה מהתאונה נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור 15% רטרואקטיבית ושילמה לו פיצוי חד פעמי.

בא כוחו עו"ד דותן לינדנברג טען בתביעה כי בעקבות התאונה והשלכותיה הנהג יתקשה מאוד להשתכר ולהתפרנס כשאר בני גילו הבריאים. בנוסף נטען כי הפגיעה נותנת אותותיה גם ביתר מישורי חייו הפרטיים, בפעולות בסיסיות ויומיומיות.  

לטענת בא כוחו, הפגיעות מהן סובל הנהג, כתוצאה ישירה מהתאונה, ילוו אותו  כל ימי חייו ויטילו צל כבד על יכולתו להמשיך ולהשתכר בעתיד כבעבר ולנהל חיים תקינים ונורמליים.

חשוב לציין כי לפני לתאונה, הנהג  היה אדם בריא, אשר תפקד היטב בביתו ומחוצה לו בעבודתו הפיזית והקשה אצל מעסיקיו.

בשל התאונה ותוצאותיה הקשות, חרב עולמו של הנהג, הנאתו מהחיים ואיכות חייו נפגעו קשות והוא הפך, באחת, לשבר כלי.

הוא תובע מבית המשפט לפסוק לו פיצוי עבור הפסדי שכר, תנאים סוציאליים ופנסיה, כאב וסבל, עזרת צד ג' והוצאות רפואיות.

טרם הוגש כתב הגנה.