מאז הקמת מדינת ישראל, היה נהוג שהשופטים הוותיקים ביותר בבית המשפט מתמנים לתפקידי נשיאים וסגני נשיאים לבתי המשפט. נוהג זה מכונה שיטת הסניוריטי. על פי הנוהג, הוועדה לבחירת שופטים אינה בוחרת את הנשיאים וסגני הנשיאים אלא מאשרת את המועמד שנקבע על פי הנוהג.

על שיטת הסניוריטי נמתחת ביקורת לאורך השנים על ידי אנשי ציבור שונים. עיקר הטענה היא ששיטה זו מנוגדת לתפיסה שמעוגנת בחוק, לפיה על הוועדה לבחירת שופטים לבחור את הנשיא וסגנו, כאשר בשיטת הסניוריטי ניטלת מהם הבחירה.

המצדדים בשיטה אומרים כי לפי השיטה, השופט בעל הוותק הרב ביותר בבית המשפט העליון בשעת החלפת הנשיא, הוא הנשיא הבא. כך נמנע ויכוח או תחרות בין השופטים על המינוי הנחשק. בעת מינויו של פלוני לעליון, כבר ידוע אם יהיה הלז ברבות הימים, נשיא או משנה, מתי ימונה ומתי יפרוש, ומי ימונה לנשיא תחתיו.

מינויים, תארים וכיבודים הם משאלת לב כולם. כשאלה נקבעים מחמת ותק, נשלל מהם האופי התחרותי במידה רבה, ואין מעשה שיכול שופט פלוני לעשות לקידומו על פני רעהו. לא רק השלום נשמר בשיטה זאת, אלא שהשיטה מונעת התערבות פוליטית בקידום שופטים בין כתלי בית המשפט העליון במהלך הכהונה. תפקידו הרגיש של שופט דורש אובייקטיביות וחסינות מפני כל שיקול שאינו זה הרלוונטי לעניין שלפניו. ושופטים, הרי גם הם בני אדם ומחמת תפקידם הרגיש, יש להגן עליהם מפני חולשות בני אנוש.

הסיכון בביטול שיטת הסניוריטי:

ביטול שיטת הסניוריטי יביא לפגיעה ממנה למערכת המשפט המבקשת להישאר עצמאית ונקייה מפוליטיקה - משידע שופט שמינויו לנשיא תלויה בהחלטת פוליטיקאים בוועדה למינוי שופטים, עלול לעשות שופט ניסיון להשפיע על הפוליטיקאים לבחור בו. גם אם נניח שאנו עוסקים במלאכים שלא יעשו כן, די בכך שהם ייחשדו בעיני האזרחים כמי שמבקשים להשפיע על הפוליטיקאים לקדם את עצמם, כדי לפגוע קשות באמון הציבור בבית המשפט העליון. וכן, מעת שתמנה הוועדה שופט פלוני לנשיא, עלולים האזרחים לחשוד שהיה פה איזה "דיל" מתחת לשולחן. שהרי למה בחרה הועדה בשופט פלוני ולא באלמוני, במיוחד כשהבוחרים הם בעיקרם פוליטיקאים