מהתביעה עולה כי לפני כ-3 שנים הופנתה האישה למחלקת מיון עיניים בביה"ח, שם התברר כי העדשה שהתקינו לה במסגרת ניתוח קטרקט, צנחה לחלל העין. בביה"ח הוחלט לשלוף את העדשה, אולם תוך כדי נמשך שריר העין תוך גרימת בצקת ודימומים.

האישה שוחררה לביתה, אולם בהמשך התברר כי הניתוח הקודם גרם להפרדות שלמה של הרשתית ולכן היא הופנתה לייעוץ באיכילוב, שם התברר כי היא איבדה את מרבית הראייה בעינה הימנית ונמצאו צלקות לייזר שנגרמו במהלך הניתוח הרשלני לכאורה להחלפת העדשה שבוצע באסותא.

מומחה מטעם התביעה קבע בחוות דעתו כי הרופאים התרשלו בכך שהכניסו את האישה לניתוח ה"תיקון" מבלי שבוצעו בדיקות נוספות בניגוד לכללי הרפואה, וכן בכך שלא טיפלו כראוי בשטף הדם משך מספר ימים וגרמו לה לטראומה שהביאה לחוסר תפקוד הרשתית וגם להתעכרות ולבצקת כרונית של הקרנית.

עוד טען המומחה כי "רופאי אסותא בחרו בצורת הניתוח הקשה ביותר שגורמת לנזקים הגדולים ביותר לעין ולקרנית ואם לא די בכך, השאירו את העין פתוחה למשך פרק זמן בלתי ידוע, זאת כנראה בעת שמשכו בכוח את העדשה וכך סייעו לגרימת שטף דם גם בזגוגית ובהמשך, להפרדת הרשתית".

לדעת המומחה, בעקבות הטיפול הרשלני - לכאורה - האישה סובלת מנכות בשיעור של 50% לצמיתות. לטענת בא כוחה, עו"ד דותן לינדנברג העוסק בנזקי גוף ובתביעות רשלנות רפואית, מאז ביצוע הטיפול ובעקבותיו השתנו אורחות חייה ואיכות חייה של הקשישה, שמשליכים על כל תחום בחייה.

"לפני הניתוח הייתה האישה בריאה יחסית לגילה ועצמאית בכל פעולותיה ואף ניהלה אורח חיים פעיל ועשיר ביותר" – טען עו"ד לינדנברג, "אולם כתוצאה מהניתוח נגרמו לה מגבלות אשר פגעו בתפקודה ובעקבות כך נאלצה לצמצם פעילויות רבות שנהגה לקיים בעבר".

בתביעה מבקשת האישה מבית המשפט שיפסוק לה פיצוי עבור עזרת צד ג' ועזרה סיעודית, הוצאות רפואיות, אובדן הסיכוי להירפא, כאב וסבל, אובדן הנאות החיים ופגיעה באוטונומיה.

מאסותא נמסר בתגובה: "כתב התביעה התקבל בבית החולים ואנו נגיב בביהמ"ש כמקובל".

טרם הוגש כתב הגנה.