בית המשפט קבע שארבעת ילדיו של האב במאשדוד יוצאו למסגרות חוץ־ביתיות, מה נפסק בערעור?
24.12.25 / 14:06
בית המשפט לנוער, דחה לאחרונה ערעור שהגיש אב מאשדוד, וקבע כי ארבעת ילדיו הקטינים יוצאו ממשמורתו ויושמו במסגרות חוץ־ביתיות – זאת לאחר שנים של ליווי אינטנסיבי מצד שירותי הרווחה, ניסיונות טיפול בקהילה ומסקנה חד־משמעית כי טובת הילדים מחייבת התערבות חריגה והעלה ממצאים קשים על מצוקתם.
הרקע: משפחה מוכרת לרווחה ומעבר לאשדוד
מדובר בהורים גרושים לתשעה ילדים, כאשר ארבעה מהם – בגילאי 10 עד 15 – עמדו במרכז ההליך. המשפחה מוכרת לשירותי הרווחה שנים רבות, על רקע מצוקה כלכלית קשה, אלימות במשפחה, הזנחה, חוסר מוגנות ובעיות נפשיות של האם, המאובחנת כחולת סכיזופרניה.
באפריל 2025 נישא האב בשנית ועבר להתגורר באשדוד. בעקבות המעבר החלו הקטינים לנוע בתדירות גבוהה בין בית האם בירושלים לבית האב באשדוד – מצב שבית המשפט תיאר ככאוטי, כאשר הילדים הפכו, כהגדרת השופט, ל“מעין חבילה עוברת”.
החלטת בית משפט השלום: הוצאה מהמשמורת
לאחר הידרדרות נוספת במצבם הרגשי והנפשי של הילדים, ולאחר שמוצו כלל הניסיונות לטיפול בקהילה, פנו שירותי הרווחה לבית משפט לנוער בבית משפט השלום בירושלים וביקשו להוציא את הקטינים ממשמורת האב.
בית המשפט נעתר לבקשה וקבע כי מדובר במוצא אחרון, אך הכרחי לשם הגנה על שלומם והתפתחותם התקינה של הילדים.
טענות האב בערעור
האב, באמצעות בא כוחו, ערער על ההחלטה וטען כי:
מצבם של ילדיו תקין ואף משתפר, הוא משתף פעולה עם גורמי הרווחה וכי לאחר הגירושין אין עוד הצדקה להתערבות כה חריפה.
מנגד, האם, האפוטרופוסית לדין והמדינה תמכו בהחלטה וטענו כי הסיכון לקטינים ממשי ומתמשך.
המחוזי: “המקרה חריג – טובת הילדים גוברת”
השופט נמרוד פלקס, שדן בערעור בבית המשפט המחוזי לנוער בירושלים, דחה את טענות האב וקבע כי מדובר באחד המקרים החריגים המצדיקים הוצאה מהמשפחה. בפסק הדין צוין כי:
“השינויים התכופים, חוסר היציבות והיעדר גבולות ברורים – אינם מאפשרים לילדים תחושת ביטחון. לצערי, לא רק שאין שיפור, אלא שהמצב אף הוחמר”.
עוד נקבע כי האב מגלה חוסר מודעות למצוקה העמוקה של ילדיו – כשלעצמה סכנה נוספת עבורם.
ממצאים קשים מהשטח
בפני בית המשפט הוצגו עשרות דוחות מגורמי חינוך וטיפול, אבחונים פסיכו־דיאגנוסטיים ותסקירים עדכניים, מהם עלתה תמונה קשה של חרדה, הזנחה, ניתוק רגשי וזעקת מצוקה מתמשכת מצד הילדים. אחת הקטינות אף תוארה כמי ש“חשה שעליה לגדל את עצמה”.
בית המשפט הדגיש כי לאורך השנים נבחנו חלופות רבות – כולל טיפול הורי, סומכת וטיפולים חיצוניים – אך אלו כשלו, בין היתר בשל חוסר שיתוף פעולה עקבי מצד האב.
זכות הילד להישמע – לא מוחלטת
באשר לטענה כי הקטינים לא נשמעו, נקבע כי האפוטרופוסית לדין ייצגה את עמדתם ותמכה בהוצאה, וכי אחת הקטינות אף נכחה בדיון. עם זאת, הובהר כי במצבים של קונפליקט נאמנויות חריף, רשאי בית המשפט להגביל את השמעת הקטינים כדי להגן עליהם.
השורה התחתונה
הערעור נדחה, והחלטת בית משפט השלום תישאר על כנה. עם זאת, צוין כי האב רשאי לפנות בעתיד לבית המשפט בבקשה לשינוי ההחלטה – אם יחול שינוי נסיבות מהותי.
המסר המרכזי של פסק הדין ברור: הזכות להורות חשובה ויסודית, אך כאשר טובת הילדים ושלומם נמצאים בסכנה – היא נסוגה מפני הצורך להגן עליהם.
