על מנת להבטיח את חלקו של הגרוש בדירת המגורים נרשמה לטובתו הערת אזהרה אשר מנעה מכירה של הנכס.

חלפו להם השנים, האב נישא בשנית, הביא עוד ילדים לעולם, פעם היה משלם את המזונות של הילדים ופעם לא, וכך במשך תקופה ארוכה גרושתו ניהלה אחריו מרדפים לצורך מימוש פקודות מאסר כאשר בסופם, לרוב, היה האב משלם את המזונות. לאחרונה ביקשה הגרושה למכור את הבית ולעבור לבית אחר, מרווח יותר. יחד עם זאת היא זכרה כי יש הערת אזהרה על בית המגורים שלה וכאשר היא מבקשת למכור אותו עליה לתת לגרוש שלה 20% מהמחיר שתקבל על הבית.

הגרושה שכרה את שירותיו של עוה"ד גיל שחף, שפנה בסוגיה זו אל בית המשפט לענייני משפחה באשדוד בטענה כי אין מקום לתת לאב, אשר במשך שנים שילם את המזונות רק אחרי שעמד בפני מאסר, את חלקו בדירת המגורים. "לא יעלה על הדעת", כך נטען, "שהחוטא ייצא נשכר, האב יקבל מאות אלפי שקלים - חלקו בבית המגורים, ומאידך ימשיך להתחמק מתשלומי המזונות ויגרום לאישה להוציא כספים ואנרגיות לצורך גבייתם".

בסופו של יום נקבע כי האב לא יקבל ולו שקל אחד מהסכום שהיה צריך לקבל, הערת האזהרה הוסרה והאישה מכרה את הבית. האב אמנם חיכה לכספים אלה במשך 12 שנים, אולם לאור התנהגותו לאורך השנים והצורך להבטיח את מזונות הילדים שלו - הביאו לכך שאת הכסף הוא לא יראה, שכן כל הכסף הושם בלשכת ההוצאה לפועל וממנו הילדים מקבלים את מזונותיהם.

עוה"ד גיל שחף מסר: "כל חייב מזונות צריך לדעת כי בסופו של יום החוב ייגבה ממנו. קשה מאד להתמודד אל מול נחישות, התמדה ונמרצות של האוחז בפסק דין למזונות".