מי שהולך ללמוד צריך לברר היטב לפני שהוא מחליט להתחיל מסלול של שלוש או ארבע שנים. האוניברסיטאות מקבלות מחצית מהתקציב שלהן לפי ראש. יותר סטודנטים – יותר כסף. וכדי לגייס יותר סטודנטים הן יעשו הרבה מאוד.

האוניברסיטאות והמכללות פותחות עוד ועוד חוגים שנשמעים כמו מקצועות אמיתיים, ומתאמצות להציג אותן ככאלה, כשהרבה פעמים אין מאחורי זה הרבה.

תואר הראשון בפסיכולוגיה ?
האמת היא שיש מעט מאוד דברים שאפשר לעשות עם תואר ראשון בפסיכולוגיה. אתם יכולים לעבוד איתו במוסדות שיקומיים, במשמרות בשכר נמוך – אבל אתם יכולים גם בלעדיו.

מדעי המדינה?
על פי האוניברסיטה העברית: "לימודי מדע המדינה מעניקים את היכולת לבצע ניתוח ולהבין את דרך פעולתו של עולם הפוליטי. הביקוש לאנשי מקצוע מיומנים ובקיאים בתחום קיים תמיד, והלימודים לתואר במדע המדינה יכולים להוביל לקריירה בשירות הציבורי ובמגזר הפרטי".

האמת היא שאין כמעט שום דבר שאפשר לעשות עם תואר ראשון במדעי המדינה שלא ניתן לעשות עם כל תואר ראשון אחר.

מנהל עסקים?
נשמע סקסי, אבל לא באמת מכשירים את הבוגרים להיות אנשי עסקים או מנהלי עסקים... המרצים באים מהעולם התיאורטי והשוק מדבר בשפה אחרת מאשר השפה האקדמית. זה תואר בקצת מכל דבר: כלכלה, חשבונאות, משפט וסטטיסטיקה.

האקדמיה לא אשמה בבעיות של דור ה-Y, אבל היא המקום שהפער הדורי מתנקז אליו, והקונפליקט הבין דורי בה הוא אולי הקשה והסבוך ביותר. בין שני הדורות בתוכה פעורה אי הבנה עצומה.

מצד אחד דור מבוגר, דור המרצים וההנהלה, שחי בעולם שלא קיים יותר, של מלגות מחקר, תקנים וקביעות, פנסיה תקציבית ושנת שבתון, מצד שני הסטודנטים, שמסתכלים מבוהלים על שוק העבודה ומגיעים לאקדמיה בניסיון נואש לקבל מקפצה לחיים.

תקשורת?
שלוש שנים לומדים בעיקר תכנים תאורטיים. 
אם לא שירתתם בגל"צ או במחנה, יכול להיות שמרצה בחוג לתקשורת יזהה אצלכם כשרון ויפתח לכם דלת אל העבודה הראשונה בתקשורת, שבה תרוויחו  6000- 7000 שקל. מעבר לזה - התחום מבוסס כמעט ורק על ניסיון וקשרים.

מדעי המחשב?

שלוש שנים באוניברסיטאות ובמכללות, בהן לומדים  מתמטיקה ומבואות במדעי המחשב, ותכנות.
בהייטק התואר הוא לא קדוש, וניסיון חשוב יותר. אם תרצו מאוד תוכלו ללמד את עצמכם בבית את שפות התכנות. נכון, יש עדין מקומות עבודה שיעדיפו תואר.

הבועה מתפוצצת:
אתם מגיעים לאקדמיה כדי לקבל יתרון בשוק התעסוקה, ותוך שנה פחות או יותר מגלים שמעבר לסמן וי על התעודה ההכרחית, שהיא היום כמו הצורך של תעודת הבגרות של הדור הקודם – כלומר לא באמת מכשירים אותנו ולא באמת נזכה ליתרון אמיתי.

עוד תגלו שגם אם תגיעו לכל ההרצאות, ברוב המקרים לא תרחיבו אופקים ולא תתמודדו עם אתגר אינטלקטואלי, אלא בעיקר תגרמו למרצה להרגיש קצת יותר נוח שהוא לא עומד מול כתה ריקה.

אקדמיה לא מעודכנת:
המועצה להשכלה גבוהה (המל”ג) היא המוסד הממלכתי אשר אמור להתוות את מדיניות ההשכלה הגבוהה בישראל. אך נראה שמול אינפלציית התארים בישראל, מול הקושי של הבוגרים למצוא עבודה ללא ניסיון, מול חוסר הקשר בין הלימודים למציאות בשטח, מול השינויים הדרמטיים בעולם, האקדמיה לא עשתה ריפרש ולא חשבה מסלול מחדש.

אה בעצם האקדמיה כן עשתה שינוי אחד משמעותי - במחלקות הדוברות והשיווק – למדו למכור את עצמם!.

האקדמיה, יגידו לכם הפרופסורים, היא לא גוף להכשרה מקצועית, היא גוף מחקרי ... אבל האקדמיה בעצמה מפתה אותם לבוא אליה בכלים שיווקיים אגרסיביים כשל מי שמוכר סחורה שאין לו.

מול הצורך הנואש של צעירים בהכשרה מקצועית, המוסדות מעמידים פנים שהם כן גופים להכשרה מקצועית כשבעצם הם לא עושים דבר כדי להתחבר לעולם האמת שמחכה לצעירים בחוץ...

השינויים הנדרשים:

בתוך 3 שנות הלימוד לשלב כשנה סטאג' מעשי בכל מקצוע.

לשלב את האישים המובילים בתחומי הלימודים בשאלת התוכן שילמדו הסטודנטים ואף מרצים שעוסקים בפועל (ומצליחים) בתחומים הנלמדים.

שינוי מערכות השעות כדי שהסטודנטים יוכלו לשלב עבודה עם לימודים משמעותיים.

האם זה יקרה?

עם תמהיל המועצה להשכלה גבוהה, לא סביר שישתנה דבר בשנים הקרובות

מה עושים?

בעיקר מתייעצים עם גורמים חיצוניים ומנוסים ולא עם נציגי המוסד האקדמי