לוי בן ה30 היום, היה כדורגלן במחלקת הנוער של מ.ס אשדוד, אבל הוא  חלם להיות זמר, אבל הילד יפה התואר, נסחף לחיי הלילה ונשאב לסמים ואלכוהול, שהובילו אותו לחרדות משתקות. חרדות אלו, לא אפשרו לו להגשים חלומות אלא רק לשקוע ולשקוע אל פי התהום. עתה הוא רק מנסה להתחיל את חייו מהתחלה כמו היה הנער בן ה18 עם החלומות והביטחון.

אז, יצר ההרס העצמי שלו אמר לו כמה שנים וזמן אתה מבזבז על הכדורגל – "אתה משקיע חמישה ימים בשבוע ומפספס את החיים האמיתיים'".

אחרי הצבא הוא עבר להתגורר בתל אביב הוזמן (בגלל מראהו המרשים) למסיבות הכי שוות עם חברים "חברים במירכאות", הוא אומר בחיוך, "כי אלה לא באמת חברים. כל מה שקורה בחיי הלילה מונע מאינטרס, זה דואג שתיכנס, זה דואג שתביא משהו".

"החיים האלה לא מדברים אליי יותר. אני בן 30, אני לא איזה ילד. עברתי, חוויתי דברים. זה גם באמת לא אני, רק איבדתי את הדרך.

ואז כשהוא נכנס לדרך ללא מוצא - הוא פנה להורים שלו לבקש עזרה והם היו שם בשבילו וסייעו לו לעבור את תהליך השיקום האישי שלו.

הצלחתי להשתקם לבד במשך ארבעה חודשים, אבל לא הצלחתי לנתק את הסביבה ממני, לא הצלחתי להתנתק מאנשים רעילים. ואז אבא שלי טס לרומא לשלושה ימים ושוב יצאתי ועשיתי סמים. שם הבנתי שאני צריך עזרה. הבנתי שאני חייב את זה כדי להגשים את עצמי. יש לי מוזיקה שאני רוצה לעשות, וזה כל הזמן הדהד לי בראש שאני לא עושה עם זה כלום. כל פעם חזרתי על אותה תבנית קבועה, קצת טוב לי, אני הורס".

בגמילה שרתי בפעם הראשונה. זה היה מדהים, הם השתגעו, אמרו לי, 'תשמע, אתה חייב לעשות עם זה משהו'. שם אמרתי די, נמאס לי מהחוסר ביטחון, מהמחשבות על מה יגידו, מה יחשבו".

בתקופה הזאת התחלתי לעבוד בשטיפת מכוניות - קם בבוקר לגמילה, חוזר, עובד בשטיפת מכוניות. אף אחד לא ידע שהייתי שוטף".

בחודשים האחרונים גר לוי אצל אמו באשדוד ועבד כשליח וולט. "למדתי לדרוך על האגו, לכתוש אותו.

היה לי קשה מאוד, אבל מה שהחזיק אותי היה לראות את הניצוץ בעיניים של ההורים שלי, שחזרתי להיות הילד שלהם, זה שמספר להם הכל, מדבר איתם, לא מסנן, לא משקר".

"כולם נרתמו לתהליך. אחותי הייתה שם בשבילי בשיחות טלפון, באה אליי, חיבקה אותי. גיליתי שאנחנו חזקים בטירוף, מאוחדים בטירוף ואוהבים אחד את השנייה בטירוף. אין כמו משפחה. זה מה שגם עזר לי להחלים, ראיתי כמה אנחנו מגובשים".

היום הם הכי גאים בי בעולם וזה הדבר שהכי חיכיתי לו בחיים. הם גאים בי על הדרך שעשיתי ועל זה שאני סוף סוף מגשים את עצמי".

היום, אני יודע שאני רוצה את המוזיקה. התחלתי להתייעץ ולפגוש אנשים, ללכת לאולפנים ולהקליט אצל חברים. התחלתי לקבל וייבים טובים ונהיה לי יותר ביטחון. פתאום שמעו אותי שר וכותבים התחילו לפנות אליי".

הוא הגיע אודישן של "הכוכב הבא לאירוויזיון", עם הכרה ביכולת האישית שלו אבל גם עם חששות -

"בתוך תוכי ידעתי, אבל עדיין אמרתי לעצמי, 'אולי זה לא מספיק טוב', כי בסוף זו תוכנית שמחפשת את הנציג לאירוויזיון ואני שר מזרחית. אני עדיין לא מאמין בעצמי מספיק, אני לומד לעשות את זה.  כשאתה שר ואתה יודע שבוחנים אותך, זה לא קל".

הייתה לי תחושה טובה, כן, אבל הייתי עדיין עם הרגליים על הקרקע כי אמרתי לעצמי שיש פה זמרים מטורפים, והלוואי שתהיה לי את הזכות. והנה, ברוך השם, יש לי את הזכות הזאת. יש השנה מתמודדים באמת טובים, אתה פוגש אותם שלוש-ארבע פעמים בשבוע והם הופכים להיות כמו משפחה".

ואז פתאום המסך עלה. זאת הייתה תחושה מטורפת".

מאז לוי התקבל לנבחרת של ה20 מתמודדים האחרונים והוא עם הפנים קדימה, נאחל לו בהצלחה