לרבים מאיתנו אין שמץ של מושג מה בדיוק לומדים בני הישיבות ומה כל כך חשוב בלימוד זה שמונע מהם להתגייס לצבא? מה בלימוד המעמיק שלהן שומר (לפי טענתם) על עם ישראל? מדוע זה כה חשוב עד כדי שהממשלה מחייבת את תושבי המדינה לממן את לימודי בני הישיבה?

בתורה שבכתב שנתנה למשה במעמד הר סיני, אין הרבה מידי חוקים ואיסורים (יחסית). רוב רובם של האיסורים שאנו מכירים, עולים מתוך המשנה והתלמוד וההלכות שנכתבו על פני הדורות על ידי בני אנוש, בשר ודם. לא מהאלוקים עצמו.

בישיבות, התלמידים לומדים מהספרים שנכתבו על ידי חכמי התקופות (כחז"ל) ספרים אלו נחשבים לעמוד השדרה של הלימוד הישיבתי -  "התלמוד הבבלי", "שולחן ערוך", רמב"ם (משנה תורה) "ספר הזוהר" ועוד.
מה יש בספרים אלו שבני הישיבות שוקדים בהם יומם וליל?

מאמר זה יעסוק באחד הנושאים המרכזיים בהם מעמיקים בהם בני הישבות והוא - איסור הוצאת שכבת זרע לבטלה - למרות שבתורה עצמה, אין כל איסור מפורש כזה (אלא מדובר בפרשנות של חז"ל (חכמנו זיכרונם לברכה):

מהו המקור של האיסור על הוצאת זרע לבטלה (שמירת הברית) ?

הכל מתחיל מהאיסור של חז"ל אשר פסקו בתלמוד בבלי, מסכת נידה, דף י"ג ע"א - על איסור הוצאת שכבת זרע לבטלה, כלומר שפיכת נוזל זרע שלא במסגרת יחסי מין עם אישה, על ידי אוננות, קרי לילה או משכב זכור, וכן משגל נסוג או שימוש באמצעי מניעת היריון.

מדוע הנושא כל כך חשוב לדעתנו? כי הרוב המכריע והכמעט מוחלט של הגברים והנערים שופכים זרע חופשי שלא למטרת ילודה. לפני שיסתבכו עם עצמם, טוב שידעו מהיכן הגיע האיסור (לא ישירות מהתורה עצמה).
עד כמה הלכו הרבנים רחוק עם ההלכות הקשורות לנושא? עד כדי  שבילתי אפשרי שלא לקיימן!
מדוע לדעת אותם גדולים - הלימוד הזה חשוב יותר מאשר הגיוס לצבא?
והאין אזרחי ישראל שמממנים מתקציב המדינה לימודים אלו, צריכים לדעת מה לומדים שם??.

בתורה עצמה, אין כל איסור על אוננות, או שפיכת זרע לבטלה (שמירת הברית) – חז"ל החליטו לפרש את פסיקתם מתוך ספר בראשית פרק ל"ח, פסוקים ח'-ט' שם מסופר  כי:

לאחר מות ער, פנה יהודה אל בנו השני, אונן (כן זה היה שמו), וביקשו לשכב עם תמר, את אשת אחיו שנפטר (לייבם אותה) כפי שהיה מקובל^- כדי שהבנים שתלד ייקראו על שם המת ויהוו לו זיכרון.
אונן אכן נשא את תמר לאשה, אולם מאחר שלא היה מעוניין שילדיו ייקראו על שם אחיו ולא על שמו, בזמן שקיים יחסי אישות עם תמר, הוא הוציא את זרעו באופן שתמר לא תוכל להרות ממנו.

זה הסיפור, אבל מתוך אותו פסוק, נוצר עולם ומלואו של הלכות ואיסורים - כשהבסיס לכולם הוא הפסיקה של חז"ל על - איסור הוצאת זרע לבטלה. 
לא רק שהם פסקו על איסור זה אלא הם אף קבעו שהוא שקול לשפיכות דמים - לא פחות.

בספר הזוהר (פרשת ויצא, דף רס"ד ע"ב) נקבע כי העושה כן (שופך זרע לבטלה) אין לו דרך תשובה, אלא אם כן עושה תשובה גדולה.

ב"שולחן ערוך" (אורח חיים, סימן רמ"א, סעיף א') כבר נסחפים ופוסקים כי חטא זה הוא חמור יותר מכל העבירות שבתורה - לא תרצח, לא תגנוב, כבד את אביך וכו'... זוכרים? אז זהו שלפי ההלכה, אם גבר מקיים יחסי מין נסוגים, או שמו שמיים, מאונן, הרי שזה חמור יותר מהאיסורים שקיבלו בני ישראל במעמד הר סיני.

מה שהכי לא נתפס הוא שפסיקה זו של בני האנוש קבלה על ידי הפוסקים עצמם, מעמד גבוה מהר סיני - למרות שבתורה עצמה אין כלל איסור מפורש כזה, רק כאמור מצוין כי - אלוקים כעס על אונן שנמנע מלהכניס את גיסתו להריון והרג אותו.

גם הרמב"ם עצמו (בהלכות איסורי ביאה פרק כ"א הלכה י"ח) כותב כי חומרת האיסור היא מדרבנן בלבד (ע"י הרבנים בלבד) ולא מאיסור תורה.
אבל חז"ל כמו חז"ל פסקו לא פעם הלכות שהן מעל האיסורים האלוהיים ובשם האלוקים, כאילו הוא בחר בהם כניציגם. 

מתוך הסיפור התנכי ומתוך פרשנותו, התפתחו הלכות שלמות ואיסורים רבים, שנכנסים מתחת לסדינים ואפילו הוראות הפעלה - כיצד להשתין באופן שימנע שפיכת זרע לבטלה. על פסיקות אלו כמובן מחויבים לשקוד וללמוד בני הישיבות הצעירים:

מי שמשתין, אסור להחזיק את איבר המין בידו

מתוך איסור זה נקבעה הלכה מפורשת בתלמוד ובשולחן ערוך כי לגבר שמשתין, אסור להחזיק את איבר המין בידו (כדי שחלילה לא יתגרה מכך).

כך למשל רבי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הוֹרְקָנוֹס מגדולי התנאים בדור השני פסק כי: אדם הרוצה להשתין לא יאחוז באיבר מינו וישתין שמא תוך כדי אחיזתו יבוא לידי גירוי מיני ויפלוט זרע לבטלה.

רבי אליעזר מזהיר, ממש מפחיד אותנו כשהוא אומר – "כל האוחז באמה (אותו איבר מין) ומשתין כאילו מביא מבול לעולם" (נדה יג, א).

מכאן גם מתפתחות כל מיני הלכות מדהימות – כיצד להשתין בלי להחזיק את איבר המין ביד?

אם כך הדבר, עולות מהם סוגיות רבות נוספות כמו זו שעלתה בפרלמנט של חכמנו הקדומים ונלמדת לעומק גם בישיבות של ימינו - מדוע הרב יהודה התיר לרב שמואל להשתין על גג בית הכנסת תוך כדי שיחזיק את איבר מינו בידו מתוך המעשה הכתוב הבא (מתוך תלמוד בבלי, מסכת נדה)?

"מעשה היה בשני חכמים, רב יהודה ורב שמואל, שעמדו על גג בית הכנסת.

אמר רב יהודה לרב שמואל: אני צריך להשתין.

שמואל מפתיע ואומר: אחוז "באיבר מינך והשתן כדי שלא יפלו טיפות שתן על גג בית הכנסת".

שאלו התלמידים: כיצד רב שמואל השיא עצה לאחוז באיבר המין ולהשתין? (הרי יש הלכה האוסרת זאת)

כיצד להשתין ולהתגבר על האיסורים בהלכה

ועתה על הרבנים לתת תשובות - הכיצד הצדיקים פועלים כנגד ההלכה ומשתינים בניגוד להוראות המפורשות ואלו התשובות שקיבלו וכך הם עונים (מתוך תלמוד בבלי, מסכת נדה, דף יג) ואלו הם מגוון התשובות שמנסות להסביר את ההיתר של הצדיק:

• היות ורב יהודה עמד על הגג, מחמת הפחד והיראה לא יבוא לידי גירוי.
• מיראתו מרבו (שמואל שנוכח לידו) לא יבוא לידי גירוי.
• הואיל ומגג בית הכנסת הוא משתין פחד השכינה השורה בבית הכנסת ולא יביאו לידי גירוי.
• רב יהודה היה נשוי ולנשואים, שיש אישה לפרוק את התשוקה המינית, אין חשש שיבוא לגירוי.
• רב יהודה החזיק בביציו מלמטה ולא באיבר עצמו, ואחיזה בביצים אינה גורמת לגירוי.
• רב יהודה החזיק בכיפת האיבר והשתין, שהמחזיק בכיפת איבר המין לא בא לידי גירוי, ובלבד שלא יאחוז באיבר המין עצמו שמא יבוא לידי גירוי.

וזו הייתה רק דוגמה שכן על בסיס איסור זה - עולות אין סוף סוגיות בתלמוד שנלמדות ע"י בני הישיבות -  כמו מה יקרה אם השתן יתיז על מכנסיו? (נדה יג, א):

אם בגלל שהאדם השתין ללא אחיזת איבר המין, טיפות שתן יפלו על מכנסיו ומתוך כתמי השתן יסיקו אנשים בטעות שהם שכבת זרע שנפלטה מחמת מחלה שפגעה באשכיו או בצינור הזרע ומתוך כך יסיקו שבניו לא שלו - כי הרי אינו יכול להוליד אם נפלטת לו שכבת זרע ללא קישוי.
השיבם רבי אליעזר: עדיף שאנשים יוציאו דיבתו רעה ויחשבו שבניו ממזרים מאשר יאחוז בידו את איבר מינו ויגרום לזרע לבטלה, שכל המוציא זרע לבטלה חייב מיתה.

לאור כל הבעיות שנוצרו לגברים בעקבות הפסיקה, בגמרא עולות פסיקות מקלות – מתי כן אפשר להחזיק את איבר המין בעת ההשתנה –

אחד הוויכוחים הגדולים בין החכמים היו - האם להתיר לאדם נשוי להחזיק את איבר מינו בעת שהוא משתין, כי יש שטענו שאם הוא מגורה, הוא יוכל לשפוך את זרעו אצל רעייתו.

השו"ע (או"ח ג, יד) כתב שלנשוי מותר לאחוז באמתו ולהשתין. אחרים טענו שהוא יוכל לעשות כן כאשר אשתו נמצאת איתו ואז עולה עוד שאלה מה קורה כאשר האישה במחזור? ואז הגמרא מביאה פתרונות נוספים – לסייע בהשתנה דרך הביצים מלמטה, או לאפשר לו לגעת באיברו בעטרה (בכיפה) ונראה לנו שמיצינו את הנושא למרות שהסוגיות הן עוד רבות.

ומה קורה שהגבר רוצה להתקלח?

גם בשעה שאדם מתרחץ, לא יגע בידיו באיבר שלו, שמא יגרה עצמו, אלא ירחץ וינקה את מבושיו סביב, ובתוך כך יבואו מים וסבון וינקו גם את האיבר עצמו (מ"א ג, יד; רוח חיים אה"ע כג, ג).

גם כאן כמו בכל הלכה - יש חולקים ומתירים בשעת הצורך לנגוע גם באיבר ממש, בתנאי שאינו גורם לגירוי (סדר היום). ונשוי רשאי בשעת הצורך להקל בזה (עיין אוצה"פ כג, טז, ד).

מתי גבר כן יוכל לנגוע באיבר המין שלו לפי ההלכה?

בשעת הצורך, כדי למנוע גירוד או אי נעימות, מותר לנגוע באיבר על ידי בד עבה, מפני שבאופן זה, כל זמן שאינו מתכוון לכך, אין חשש שיגיע לגירוי (מ"ב ג, טו). וכן בשעה שאדם לבוש במכנסיו, מותר לו לסדר את עצמו דרכם.

כדי להסיר צער מותר לנגוע באיבר, כגון למרוח משחה או להסיר קוץ, ובתנאי שלא יגרום לגירוי.

האיסור הוא לנגוע באיבר עצמו, אבל באשכים אין איסור, ובתנאי שלא יגרה את עצמו בכך.

החכמים הקדמונים (תנאים) קבעו שגברים לא יבדקו עצמם, שמא נפלט זרע מאיבר מינם, כי יש סבירות שמתוך הבדיקה ימשש את איבר מינו ויבוא לגירוי מיני. אם רוצה הגבר לבדוק עצמו שלא בידו אלא בחפץ קשה כגון חרס או אבן מותר לו מפני שמגע האבן באיבר המין אינו גורם לגירוי מיני.
אחד התלמידים, אביי שמו, התיר לבדוק אף במטלית עבה שמתוך שהיא קשה אינה גורמת לגירוי.

לדעת תלמיד אחר, רבא שמו, שבמצב ששכבת הזרע כבר עקרה ממקומה אף שטרם יצאה החוצה מותר לאחוז באיבר המין אפילו במטלית רכה כיוון שכבר נעקר הזרע אין חשש שיבוא לגירוי נוסף שיגרום לריבוי פליטה של הזרע.

כיצד צריך לישון כדי לא להתגרות?

כדי להימנע משפיכת זרע לבטלה ולהימנע מגירוי התפתחו הלכות נוספות שנוגעות גם בשאלה כיצד לישון בלי לגרום להתגרות או חלילה לשפוך זרע –

כך ברכות יג, ב; נדה יד, א: - "אסור לאדם לישן על ערפו ופניו למעלה, עד שיטה מעט שלא יבא לידי קישוי" (עשיית דבר רך לקשה, כלומר שאיבר המין שלו לא יתקשה).

ועל כך מפרשים ומסבירים : "וגנות הוא, שפעמים שיתקשה אבר תוך שנתו ויתגלה". "שידיו מונחות לו על אברו ומתחמם". שבגדיו נופלין על אמתו ומתחמם".

 וביאר רש"י - האיסור כי חששו שאיברו יתקשה ויתגנה, או בלא משים יגע בידיו באיברו, אבל מאז שרגילים ללבוש תחתונים גם בשינה אין כל כך חשש. וכן היה חשש שכל תזוזה של השמיכה תיצור גירוי, אבל אצל הלובש תחתונים אין חשש. (פניני הלכה תפילה כו )

וזה לא נעצר כאן שכן הרבה ראשונים כתבו שכשם שאסור לישון על ערפו כשפניו למעלה, כך אסור לישון על בטנו כשפניו למטה. רבנו חננאל (מובא באו"ז הל' ק"ש לו), הסביר שגם כשפניו למטה יבוא לידי חימום האיבר.

הלכה נוספת היא (על הרא"ש ברכות ב, ד, סקי"ד), ששכיבה על הבטן חמורה משכיבה על הגב, שמא יבוא לידי חימום ויוציא זרע לבטלה".

וכל מה שנכתב במאמר הוא קצה קצהו של הנושא עצמו אותו לומדים בני הישיבה הצעירים בישיבות - סביב "איסור זרע לבטלה" נולדו הלכות מגוונות נוספות שעליהם לא נוכל להרחיב כאן כדי לט להטריח את הקוראים, רק נציין דוגמאות מכתבי והלכות הרבנים כמו:

"קול באישה ערווה." שמייחס תכונות מיניות לקולה של האיש (מ"התלמוד הירושלמי" וכמובן אינו מהתורה).

"האיסור לשמוע קול אישה בזמן קריאת שמע." (שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ע"ה, סעיף ג').

איסור הסתכלות בנשים ובדברים המובילים לגירוי. (תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף כ' ע"ב).

האיסור על הסתכלות במראות המעוררות עשויה להוביל למחשבות אסורות ולגירוי מיני - ("עין רעה, יצר הרע ושנאת הבריות – מוציאין את האדם מן העולם")

"האיסור להסתכל בנשים בשעה שעומדות על הכביסה, ואף על פי שאין מתכוון ליהנות." (שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רמ"א, סעיף א').

"אין להסתכל בפני אישה שאינה אשתו, ולא להרהר בה." (שולחן ערוך, אבן העזר, סימן כ"א, סעיף א')

"לא יכניס ידו תחת טבורו." שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ג', סעיף י"ז:

"אין מתייחד איש עם אישה אלא אם כן יש שם אדם אחר." שולחן ערוך, אבן העזר, סימן כ"ב, סעיף א'

"אסור לנגוע ביד אישה שאינה אשתו." שולחן ערוך, אבן העזר, סימן כ"א, סעיף א'

מקווים שהחכמתם