השעה הייתה 06:57 כשמישל ניסנבאום בן ה-59 יצא מביתו שבשדרות כדי לאסוף את נכדתו בת ה-4 בעקבות הירי לעבר יישובי העוטף ב-7 באוקטובר. היא עשתה שבת עם אבא שמשרת כקצין בקבע באוגדת עזה ברעים והם קבעו להיפגש באמצע הדרך, אולם לא עברו 10 דקות והקשר עמו נותק.

חתנו ונכדתו, תודה לאל, ניצלו באותו היום, לאחר שזה ניהל קרבות עם המחבלים שחדרו לבסיס והגן על בתו שהוסתרה מתחת לשולחן במשרדו. לקראת ערב הם חולצו מהבסיס בריאים ושלמים, אך ממישל לא התקבל כל סימן חיים.

"זה קרה עוד לפני שהבנו כולם מה קורה בחוץ" – מספרת חן בתו. "המשכתי לחייג אליו בלי סוף, אך ללא מענה. אנחנו גרים באשקלון והיינו בממ"ד. בשלב מסוים בעלי הראה לי סרטונים עם הג'יפים של המחבלים בשדרות, ואני אמרתי שזה בטח לא אמיתי, שמישהו מנסה להפחיד אותנו".

"אני לא מסיימת את המשפט והמחבלים עונים לי לטלפון" – היא ממשיכה לספר. "צועקים בערבית, צועקים "חמאס" והשיחה מתנתקת. הם מחייגים שוב, בעלי תפס את הטלפון וניסה לדבר איתם, להבין משהו, והשיחה נותקה. וזהו זה מה שאנחנו יודעים".

במשך שבועיים מישל הוגדר כנעדר עד שבצבא הודיעו למשפחה שהוא ככל הנראה נחטף לעזה – זאת כשהם מסתמכים על איכון של הטאבלט שלו. את הרכב שלו הם מצאו שרוף לחלוטין באמצע הדרך, ובבדיקות עלה כי הוא הוצת כשמישל לא בתוכו. הטלפון שלו נמצא בסמוך, ללא כל פגע.

"התחושה שהקרקע נשמטה לנו מתחת לרגליים" – אומרת חן. "אני לא באמת מעכלת שלא דיברתי איתו ולא שמעתי אותו כבר כמעט 80 יום, אבל אז ברגעים מסוימים זה מתפוצץ לך בפנים. כנראה יש איזה מנגנון כזה בנפש של האדם ששומר עליו שפוי במציאות כל-כך קיצונית".

למישל שתי בנות – חן ומיכל, שמאז השבעה באוקטובר לא מוצאות מנוח. הבעלים של שתיהן מגויסים האחד בצו 8 והשני כקצין בקבע למלחמה, והן מנסות לתמרן בין יצירת שגרה והענקת ביטחון לילדים לבין המאבק להשבת אביהן מעזה.

"מעבר לקושי בהתמודדות עם הסיטואציה ולהכיל את העבודה שאבא שלי נחטף לעזה, יש גם את ה"לבד" הזה" – חן משתפת. "כל החיים נעצרו, ואתה רוצה להילחם כדי להציל את אבא, ומצד שני יש לך ילדים בבית שצריך לדאוג להם".

"הם עוד קטנים ולא כל כך בתוך הלופ הזה ואנחנו גם לא רוצות שיהיה להם את חוסר הוודאות שיש לנו" – היא הוסיפה. "אני פשוט חיה חיים כפולים - החיים בבית מול הילדים, והחיים השניים - המלחמה להציל את אבא שלי".

כמעט 80 יום חלפו מאז שנחטף לעזה, וחן ואחותה היו שמחות לכל הפחות לדעת מה מצבו של אביהן. לאחרונה חן יצאה במשלחת לדרום אמריקה בתמיכת מטה החטופים. לאביה אזרחות ברזילאית, והיא נפגשה עם נשיא ברזיל ושר החוץ של המדינה בניסיון לגרום להם ללחות על חמאס.

"הנשיא אמר שהוא מכיר את הסיפור ושהוא כבר העלה את השם בפני קטאר" – היא אומרת. "הוא אמר שיעשה כל מה שהוא יכול כדי לעזור, אני רוצה להאמין שזה באמת יהיה ככה. חוץ מלהאמין ולקוות לא נשאר לי הרבה".

"אני מאוכזבת מהמדינה שלי"

לשאלתנו מה היא מרגישה אל מול ההתנהלות של המדינה במצב היא השיבה: "מבחינתי המדינה נכשלה והיא נכשלת בכל בוקר מחדש. אם הגענו למצב שעברו כמעט 80 יום ואני לא יודעת אם אבא שלי חי או מה המצב שלו, מבחינתי זה כישלון".

לדבריה, "אנחנו מתהדרים בצבא הכי חזק וביכולות המודיעין הכי טובות, ועבר כל כך הרבה זמן ואני לא יודעת מה קורה איתו. אני חושבת שהיינו צריכים כבר לקום מזה ולהיות אחרי ליקוק הפצעים".

"צריך לעשות כל מה שאפשר ומעבר לזה, בשביל להביא אותם הביתה" – היא עוד הוסיפה. "איך ומה לתת בתמורה? לא מעניין! האנשים האלה הם לא חלק מהלחמה. אני מבינה שחיילים נמצאים בחזית, אבל אזרחים לא אמורים להיכנס למשוואה".

ביום חמישי הקרוב תתקיים בתחנת מד"א אשדוד מעין עצרת מצומצמת הקוראת להשבתו של מישל שנמנה בין מתנדבי הארגון. באירוע ישתתפו בני המשפחה, נציגים ממד"א וחברים של המשפחה מאשדוד.