מאחדת המשפחות מאשדוד
25.11.15 / 11:38
מיכל ואקנין, תושבת העיר אשדוד עבדה במשך שנים רבות במשרד הקליטה ובבית קנדה וקלטה מאות עולים חדשים מרחבי העולם. בגיל 60 עברה להתנדבות כפעמיים בשבוע, תוך שהיא מתנדבת במינהלת הרובעים בעיריית אשדוד באזורים ד'-ה' ואת רוב זמנה מקדישה לאיחוד קרובים, באופן עצמאי- תתפלאו, דרך האינטרנט. ראיון עם אישה שכולה לב מאוחד
מיכל ואקנין (72) הגיעה לאשדוד כעולה חדשה בשנת 71' מצרפת, התחתנה ועבדה כעולה חדשה כמנהלת משק בבתי הארחה ובתי חולים בכל הנוגע לניהול ניקיון ומטבח ותוך שנה הכירה את כל בתי החולים בארץ. את בעלה הכירה בבית החולים בגדרה לשיקום במשך שלוש שנים. היא עשתה מלאכתה כראוי אבל הרגישה אי נעימות לשלוח נשים מבוגרות ממנה ללכת לנקות ולעשות משימות פיזיות כאלה ואחרות.
"יום אחד נכנסתי לבית קנדה- מרכז לקליטת העולים ושאלתי האם מחפשים עובדים. שלחו אותי לראיון בתל אביב ומיד "חטפו" אותי למרכז הקליטה היות ואני שולטת בכמה שפות: צרפתית, אנגלית, רוסית ועברית ומעצם היותי עולה חדשה הבנתי באופן אישי את הקשיים והצרכים של עולים חדשים בתהליך הקליטה בארץ", מסבירה ואקנין. במרכז הקליטה עבדה כ- 10 שנים ולאחר מכן עבדה 32 שנה במשרד הקליטה.
"יצא שהפנו אליי עולים חדשים מרוסיה והם הביטו בי במבט המום בגלל חזותי שלא נראית מאזור ברית המועצות ולא הבינו איך וכיצד יצליחו לתקשר איתי. להפתעתם, הם מיד קיבלו חיוך והופתעו לגלות שאני שולטת בשפה הרוסית", אומרת ואקנין.
כשפרשה בשנת 2003, הייתה בגיל 60 מסיבת אישיות, ידעה בליבה שהיא ממשיכה להתנדב במשרד הקליטה ומאז מידי שבוע, פעמיים בשבוע היא מגיעה ועוזרת בזמנה החופשי לקלוט עולים חדשים בעיר אשדוד. בימים אלו אגב, הגיעה עלייה גדולה מצרפת.
"אני לא מחכה שישאלו אותי שאלות אלא נותנת להם פרטים ותשובות עוד לפני שהם יודעים מה שלבי הבירוקרטיה. יש עולים שמגיעים כ- 100 פעמים ולו רק כדי לשאול שאלות. תהליך הקליטה לא פשוט".
מיכל ואקנין. ה"צופית גרנט" ה-לא טלוויזיונית של מחפשי הקרובים
עוד שעבדה במשרד הקליטה, השנת 79' הגיע אליה עולה חדש מרומניה וביקש ממנה לעזור, אם תוכל לאתר אחיו שעלה לארץ בשנת 48'. הם שמרו על קשר במשך כמה שנים ועם הזמן הקשר נותק וכל שידע לומר על אחיו זה את שמו ושהיה עיתונאי. מיד התקשרתי לבית סוקולוב ואלרח בירורים מצאתי אותו- התגורר בטירת הכרמל וקישרתי ביניהם וכמה ימים לאחר מכן הם נפגשו. זה היה מרגש מאוד. מאז הסיפור הזה ועד היום יצא לי לאחד בין מאות בני משפחה.
"אני עובדת מול הפייסבוק, מול אתרים צרפתיים כמו "אדמת ישראל"- שם יש רובריקה של חיפוש קרובים ושם, בצורה אנונימית נתקלתי בהרבה אנשים שחיפשו קרובים ופניתי לעזור להם. עם כל השכלולים הטכנולוגיים אנשים מתקשים לאתר את בני המשפחה שלהם. זה עניין של חושים ולחשוב שני צעדים קדימה עם חשיבה מחוץ לקופסה. יש עדיין המון אנשים שמנותקים טכנולוגיות ולא יודעים לתפעל אתרי חיפוש. רוב האנשים פונים אליי דרך אתר "מוטק'ה" בגילאי 60-80. הם אמנם מצליחים להיכנס לאתר אל הפורום ואל הרובריקה לחיפוש קרובים אבל לא יודעים כיצד לאתר את קרוביהם".
ואקנין, אישה דתייה ומאמינה, פשוט עושה דברים בצורה יוצאת דופן. היא לא נוטה להיפגש עם המשפחות שהיא מאחדת והיא בטח לא מופיעה בטלויזיה כמו צופית גרנט. היא אוהבת ליצור את החיבורים ועושה הכל מתוך אהבה לזולת. הבינה שיש בידה כוח לעזור, בדרכה שלה ומציעה את 'שירותיה' לכל מי שזקוק. בעיקר מאהבה וחשיבה חיובית. "אני רואה את הפעילות הזו כשליחות שלי בחיים", אומרת ואקנין.
בנימה אישית:
במהלך הראיון אני זורקת לואקנין שם של אדם שלמד איתי בבית הספר היסודי וחיפשתי בעצמי בעבר ולא הצלחתי למצוא (לא דרך פייסבוק/ גוגל). כחצי שעה לאחר מכן היא שולחת לי הודעה בעמוד הפייסבוק עם קישור לעמוד הפייסבוק שלו. בקיצור- האישה קוסמת חיפוש!