מאז אותו יום ארור, מקדיש הסב את חיו להנצחתו של נכדו האהוב ולמאבק להוצאת הנגמ"ש מפעילות מבצעית של צה"ל. נגמש מסוג m-113 המיושן  מאוד (מתקופת מלחמת וייטנאם) שנתקע באמצע הלחימה ללא הגנה. 

התוכנית ששודרה ביום ראשון בערב, החזירה את יצחק לאותו יום נורא, קרעה את ליבו וגרמה לו שוב לזעוק בבכי מר.

הוא הביט במראות הקשים מעל מרקע הטלוויזיה, הוא חש על בשרו את התחושות של נכדו האהוב ברגעים אלו ונשמתו של הסב שוב נשרפה מכאב.

וכך הוא משחזר את היום הנורא בחייו.

יום ראשון 20/07/2014:

"קיבלתי את ההודעה שלא מאחל לאף אימא או אבא אחים ואחיות וכל עמך בכלל, ולא משנה דת עם לאום או לידה - כי כל אדם הוא יקר.

ביום הזה הייתי בקרבת הבית של שרית הבת שלי, ואז ראיתי את שלושת אנשי הצבא מחפשים כתובת, אני כמובן מאליו שאלתי אותם מה הם מחפשים?

הקצין הבכיר שואל אותי מה שמך אדוני? עניתי לו. שמי יצחק בן שטרית ואז ביקש סליחה ועמד להמשיך בדרכו. ומיד אמרתי לו שאני במקרה - הסבא של בן וענונו. ואז ביקש ממני לעצור את רכבי בצד, ושאלתי אליו הייתה מה קרה? הנכד שלי פצוע ?

יצאתי מהרכב ואני שוב שואל אותו תגיד לי כבר שאני אסע להיכן שהוא מאושפז. והוא לפת אותי בחיבוק חזק, ומיד הבנתי שאת הנורא מכל פגע בי וכל הסובבים אותי.

דבר אחד אני זוכר שצעקתי ושאגתי, בצהרי היום - שעה 13:20 אלוקים עולמי נחרב עלי!

את האבדן והכאב אני נושא עד היום. ומנסה עם הזמן שחלף לעשות ולעסוק בהנצחתו של היקר לי מכל".  

ב12/4/2015 תכנית עובדה מחזירה את הגלגל לאחור ומתארת את מה שנכדו וחבריו הלוחמים עברו בפרטי פרטים:

עדויות הקרב מפיצוץ הנגמ"ש בשג'אעיה במבצע "צוק איתן" נחשפו כאשר לוחמי גדוד 13 חזרו למקום האסון.

הלוחמים חשפו את הדקות הגורליות מאז נפגע הנגמ"ש משתי רקטות והוביל למותם של שבעה מחבריהם, בהם בן וענונו מאשדוד.

שבעה לוחמי גדוד 13, נהרגו בנגמ"ש ישן המשמש את צה"ל מסוג m-113, אשר נטל חלק גם במלחמת וייטנאם.

בדרכו של הכוח ליעד שהוגדר להם, הנגמ"ש שהוביל את הכוח,  נתקע כתוצאה מבעיה טכנית.

בעודו עומד תקוע כמטרה נייחת, ירי של אר. פי. ג'י הצליח לחדור בצורה ישירה לנגמ"ש הישן ולגרום לפגיעה קטלנית בשבעת הלוחמים שהיו בפנים בזמן שנערכו לצאת.

לדברי קצינים בכירים שחזו בתקרית בסיוע צילום של מזל"ט היה הנגמ"ש כמו 'כדור אש'.

לאחר מכן החלו המחבלים במקום לבצע ירי לעבר הנגמ"ש ואז נחטפה גופתו של שאול ז"ל בעזרת מנהרה שאותרה בבית סמוך, וממנה יצאו המחבלים וביצעו את הירי, ואליה שבו ונעלמו. 

המאבק הציבורי של הסב יצחק:

מאז שיצחק גילה את סיפורו של הנגמ"ש המיושן הוא החל לחקור ולבדוק מדוע שלחו חיילים למלחמה על גבי נגמ"ש כה מיושן... ולאחר ששמע שבצה"ל לא הופקו לקחים וכי הם עדין משתמשים בו לפעילות לוחמים, הוא יצא מדעתו –

"לא מזמן הייתה לי שיחה עם קרוב משפחה המשרת בצה"ל ושאלתי אותו אם כיום יש אירוע ביטחוני... האם שולחים אותו לקרב עם נגמ"ש שכזה המכונה "זיפו" (על שם המצית) כדוגמת נגמ"ש האש בו קיפחו חייהם בן וענונו וחבריו? והוא ענה לי חד משמעית כן.

תשובתו זעזעה אותי ואמרתי לו אני אעשה הכול למנוע את ההרג והאסון הבא בנגמש"ים וגרוטאות כאלה!!! וזו מטרתי להקים זעקה ציבורית עד שיופקו לקחים ושוועדה ממלכתית קום תקום!!!

במאבק  אני לא אנוח לעולם עד שהנגמשים האלו ילכו לגריסה.

נגמש האש אמרתי?  זה נגמש הדמים! רכבי השרד של השרים עולים יותר "דמים" (כסף).

זעקתי תישמע בכל כיכר וכל עיר ומושב מהצפון ועד הדרום וגם מחוץ למדינה! כדי למנוע את האסון הבא.

אני לא נח לרגע. יש עוד חיילים, ישנם עוד פרחים שצריך לשמור עליהם מכל משמר.

זאת השליחות שלי שאותה אבצע עד נשמתי האחרונה.

אני יקיים מאבק ציבורי, גם אם אצטרך ללכת לכיכרות, אבל את הנגמשים האלו – אמ 113 צריך להוציא מצה"ל!

איך אפשר לשלוח חיילים מול מחבלים  עם גרוטאות? די לחלמאות! די לשכול ודי לעוד חללים! "

יצחק בן שטרית מוצא טעם בחייו בכך שאולי ימנע את האסון ממשפחה אחרת, מנער שחלילה יגדע את חייו.

והוא לא ישקוט לרגע.

לדף הפייסבוק שפתח למאבק זה - כנסו כאן