ביום ראשון האחרון הגעתי לביתו של ז'קי (איציק) אבוחצירא (43), כשידעתי מראש שהטכנאי מחשבים ממקיף ז', חובב משחקי ארקייד, אותם המשחקים שאנו פוגשים בדרך כלל בקניון או בפאבים, משלשלים אליהם כמה מטבעות ומשחקים עד שהכיסים מתרוקנים... בביתו של ז'קי נגלה לנגד עיניי חדר משחקים שלם ובו שלוש מכונות ארקייד מסוגים שונים, ז'קי לא דיבר הרבה, מייד הוא הפעיל את אחת המכונות ונתן לי לשחק בחופשיות PACMAN (פאקמן), כמו ילדה קטנה שחזרה בזמן, התיישבתי על כיסא הבר ושיחקתי בנוסטלגיה במשחק המוכר ביותר של שנות ה-80.

ז'קי נשוי באושר לאיזבלה ולהם שלושה ילדים מקסימים. בשנת 2007 דניאל, בנו הבכור של ז'קי, נעקץ על ידי יתוש הנושא את הנגיף של קדחת הנילוס המערבי. עקב אי גילוי מהיר של הנגיף, דניאל סובל עד היום מחוסר שיווי משקל ופגיעה במערכת המוטורית, לבית הספר מלווה אותו סייעת צמודה. ראוי לציין כי דניאל אבוחצירא הוא המקרה הראשון בארץ בו נעקץ ילד על ידי יתוש הנגוע בקדחת הנילוס המערבי, הנגיף תוקף לרוב את הגיל השלישי.

 "טיפסתי על הקירות, כל כך רציתי לעזור לבן שלי ולא ידעתי איך"

הכל התחיל בשנת 2007, בין יום הכיפורים לחג סוכות, כשהגננת הזעיקה את הוריו של דניאל בגלל שהוא לא חש בטוב. "כשהגעתי לגן של דניאל מצאתי אותו תשוש, אחרי שהוא הקיא פעמיים", נזכר ז'קי. "מיד אשתי קבעה לו תור לקופת חולים. רופא ילדים בדק אותו וטען שהחולשה וההקאות הן תופעות ויראליות. לקחנו את הילד הביתה כשהוא עם חום, דאגנו לו כמו שכל ההורה דואג לילדו, הכנו לו מרק, נתנו לו אקמול ילדים. אחרי יומיים, המצב לא השתפר הילד המשיך לקדוח מחום והחלטנו שאנחנו לוקחים אותו שוב לקופת חולים. רופא הילדים אמר שאין לנו מה לדאוג, שלילד אין כלום ובעוד יום יומיים הוא יתחזק והכול יהיה בסדר". יום ויומיים עברו, אבל דניאל עדיין לא התאושש, החום היה גבוה וכל מה שהוא אכל מייד הקיא. ז'קי מספר שבמהלך שבועיים לקחו את דניאל לעזרה ראשונה בלילה ושוב לקחו אותו לקופת חולים, עד שנתנו להם הפנייה לבית חולים "קפלן". "כשהבאתי את דניאל לבית החולים, הוא כבר לא הצליח להחזיק את עצמו, הוא היה כל כך חלש וכחוש, ברגע שפתחתי את הדלת של הרכב הוא שוב הקיא. בבית החולים נתנו לו עירוי, והוא הצליח להתאושש", מספר ז'קי כשעיניו שמוטות מטה ומסרבות להיזכר ברגעים שהוא היה חסר אונים מול בנו: "בפעם השנייה כשהבאתי את דניאל לבית החולים 'קפלן' הוא ממש נפל, הוא לא הצליח להחזיק את עצמו, פה הרופאים הבינו שיש בעיה מוטורית קשה, הוא איבד את ההכרה והחליטו לערוך לו סיטי ראש. בסיטי התברר שיש לו כתם גדול בתוך הראש, לא היה ברור לרופאים מה זה". דניאל המשיך לשכב בבית החולים, כשהוריו מתרוצצים אנה ואנה ולא יודעים כיצד לעזור לבן החולה. איריס נפתלי חברת ילדות של משפחת אבוחצירא, נתנה לז'קי את הטלפון של ד"ר יחיאל לסרי, בכדי שיתייעץ איתו, מספר ז'קי: "צלצלתי לד"ר לסרי, סיפרתי לו את כל מה שעברנו בשבועיים הללו, הקראתי לו את כל הדוח הרפואי של דניאל. ד"ר לסרי נתן לרופאים ב'קפלן' תדרוך מיוחד, הוא ביקש מהם כמה דברים, בין היתר להעביר את דניאל במיידי לבית חולים שניידר (בית חולים לילדים), בגלל שבבית חולים 'קפלן' אין מכשיר MRI שמסוגל לצלם את המוח בצורה יעילה". 

בעקבות המלצתו של ראש העיר ד"ר יחיאל לסרי, הועבר דניאל אבוחצירא אל בית חולים לילדים "שניידר", שם ערכו לו מספר בדיקות וצילום MRI אך בכל זאת לא הבינו מה קרה לילד בן ה-6 מאשדוד. "אני השתגעתי כבר", מספר ז'קי "טיפסתי על הקירות, כל כך רציתי לעזור לבן שלי ולא ידעתי איך, התייעצתי עם כל העולם, כדי למצוא קצה חוט שיעזור לו. ידידה שלי מארה"ב אמרה לי לבקש מהרופאים שיערכו לדניאל בדיקה בשם 'רזנל פירר', כי באותו הזמן היו שמועות שהנגיף של קדחת הנילוס המערבי מסתובב בעולם. עשו לו את הבדיקות הנחוצות ואחרי שלושה ימים של המתנה התוצאה הגיעה חיובית".
כשהתברר לז'קי ואיזבלה שדניאל בנם לוקה בקדחת הנילוס המערבי, מחלה נגיפית המועברת על ידי עקיצת יתוש, הם חש מעין הקלה. "לפחת עכשיו אנחנו ידעים מה יש לו", מספר ז'קי ומוסיף: "בדיעבד אני נזכר שראיתי על רגלו של דניאל עקיצות יתוש, למען האמת העקיצות היו רגילות לחלוטין, לא הייתה נפיחות ולא אדמומיות חריגה". ברגע שאיבחנו את המחלה, דניאל קיבל טיפול מיוחד שהגיע מחו"ל הכולל בתוכו תרופות ייחודיות וסטרואידים "בזכות הטיפול התרופתי שקיבל דניאל מצבו החל להשתפר, אבל הפגיעה המוטורית נשארה. למעשה דניאל לקה בסוג של דלקת קרום המוח, מעין זיהום כתוצאה מהעקיצה של היתוש. כיום הוא יושב על כיסא גלגלים, מתקשה לתפקד באופן מוטורי, יש לו סייעת צמודה בבית הספר שעוזרת לו בפעולות הפשוטות כמו כתיבה".

"דניאל נתן לי את הטריגר לבנות מכונת ארקייד, דניאל הצליח להגשים לי את החלום"

 במשך יותר משנה נסע ז'קי עם דניאל פעמיים בשבוע לבית החולים "שניידר", שם דניאל קבל טיפול רפואי ופיזיותרפיה בכדי שיחזק את שריריו הרפויים וחוסר היציבות בה הוא לוקה. על ז'קי עברה שנה מאוד קשה, הוא החסיר בעבודה חודשים רבים ונתן את כל כולו למען הילד והמשפחה, אבל משהו בתוך ז'קי מת. הנשמה שלו התקשתה להחזיק מעמד והוא נכנס לדיכאון בעקבות האירוע שאירע לבנו. "אני קיבלתי את הסיטואציה מאוד קשה, היה לי קושי אדיר לראות את הבן שלי במצב הזה. נכנסתי לדיכאון, לא היה לי חשק לעשות כלום, לא עניין אותי שום דבר. כבר שהחלטתי לעשות משהו, זה היה אך ורק למען דניאל. אני לא מאחל לאף אדם ליפול לבור השחור הזה, זאת תקופה קשה של מראה שחורה שמסרבת להתבהר". כשז'קי היה עם דניאל בבית החולים, הוא הבחין בכל מיני משחקים שעמדו שם בשביל הילדים. ז'קי נזכר איך בילדותו הוא שיחק במשחקי הוידאו שעות ארוכות. "בשנות השמונים הייתי מכור למשחקי וידאו, הייתי סוג של עוף מוזר, עניין אותי רק מחשבים, במקום לרדת ולשחק עם החבר'ה בשכונה. תמיד גיליתי עניין במסך המרובע, עליו מרצדים דמויות הזויות". במוחו של ז'קי התבשל רעיון והוא החליט להרים את הכפפה ולהחזיר עטרה ליושנה: "החלטתי לייבא מחו"ל כל מיני חלקים ולחבר אותם יחדיו, ולייצר בכוחות עצמי מכונות ארקייד עם מלא משחקי וינטאג', ייבאתי ג'ויסטיקים וכפתורים. המסך הוא מסך טלוויזיה, המכונה עשויה מעץ מלא, ביניהם יש המון חוטי חשמל ומנורות. כדי שכל העסק הזה יעבוד, חיברתי כונן של מחשב ויצרתי מכונת ארקייד במו ידיי, הרעיון היה להפגיש את דניאל עם המשחקים שאני אהבתי בילדות, להביא אליו משחקי מחשב שיתאימו לו, לכן במכונה הראשונה שמתי כדור שניתן לסובב 360 מעלות". בזמן שז'קי מדבר על המכונות, עיניו נוצצות כאילו קיבל זריקת אנרגיה בזמן שאני סובבתי את הראש לבחון שוב את החדר. לז'קי יש שלוש מכונות ארקייד שונות, אחת מהן היא מכונת ארקייד בה יש הגה והילוכים, הנותנת הרגשה אמיתית שהיושב בה נמצא במרוץ מכוניות. "דניאל נתן לי את הטריגר לבנות מכונת ארקייד, דניאל הצליח להגשים לי את החלום. כיום אני נהנה יותר לבנות את המכונה מאשר לשחק בה", מסכם ז'קי.

 איך דניאל הגיב שהוא ראה את מכונת ארקייד בפעם הראשונה?

 "הוא השתגע מאושר, עוד לפני שהוא חלה הייתי עובר איתו בקניון ואומר לו: 'אתה יודע שאבא היה משחק במשחקים האלה המון כשהוא היה קטן'. אז כשהוא ראה את המכונה הוא צהל מאושר, הוא הצליח לעמוד על הרגליים, הוא הצליח להיות יציב לכמה שניות. הכנתי לו כיסא מיוחד עם רצועה שתחזיק אותו כשהוא משחק, ישבתי איתו שעות ולמדתי אותו מה זה פקמן, מורל קומבט, באבל-באבל, והיום הוא אלוף".

 ומה איתך, אתה משחק שעות במכונה הארקייד?

 "לצערי לא, אני לא מסוגל. בזמן שהייתי בדיכאון בגלל כל מה שקרה לדניאל, הגוף שלי נחלש, המערכת החיסונית שלי נפגעה וכתוצאה מכך כיום אני לוקה במחלה שנקראת פיברומיאלגיה, בעברית דאבת. למחלה הזו יש תסמינים קשים ולכן אני לא מסוגל לשבת ולשחק יותר מרבע שעה. בתחושה שלי בעקבות המחלה שאני כל הזמן חולה בשפעת, כל הגוף כואב וכשאני אומר כואב, זה כאב שאי אפשר לתאר במילים. לפעמים אני נאלץ להיות כמה ימים במיטה. אני אתן לך עוד דוגמא, למשל אני מאוד רוצה לקלח את דניאל ולהקל על אשתי, שהיא עושה הכל בבית, אך לצערי אני לא מסוגל להתכופף, להרים, להתאמץ. אחרת אני יודע שיגיע לי התקף קשה של המחלה. העניין הוא שהמחלה הזו לא נראית לעין ולכאורה אתה נראה בריא וחזק, עד שהיא תוקפת אותך".

 אם ככה יכול להיות שאנשים סובלים מפיברומיאלגיה והם אפילו לא יודעים את זה?

 "בעיקרון כן, התסמינים המאפיינים תסמונת זאת הם כאבים מפושטים כרוניים ללא הסבר פיזיולוגי ידוע. כדי שהכאב יענה על דרישות ההגדרה, הוא צריך להיות בכל הגוף, פלג עליון ותחתון, מימין ומשמאל ונמשך 3 חודשים לפחות. מאפיין נוסף הוא רגישות קיצונית ללחץ בנקודות מסוימות בגוף (18 נקודות רגישות). בנוסף לכאבים, סובלים החולים בתסמונת ממגוון של סימפטומים, בחומרה שונה ובאופן המשתנה על פני זמן. בין הסימפטומים הבולטים ביותר יש עייפות קשה, שינה לא מרעננת, פגיעה ביכולת הריכוז והזיכרון, פעילות מעיים בעייתית, כאבים במפרק שבין הלסתות ונוקשות בוקר שחולפת רק לאחר מקלחת חמה. מדובר בתסמונת תפקודית (פונקציונאלית), העלולה להגביל את תפקוד הלוקים בה באופן משמעותי, אך היא אינה גורמת לנכות הנראית לעין".

 מכונת הארקייד מחזקת אותך?

 "תאמיני לי שאני נהנה יותר לבנות את המכונות מאשר לשחק בהן, כילד אני זוכר איך הייתי רץ לחנות באזור ב', שם הייתי משלשל מטבע של חצי שקל, משחק במשחק בשחור לבן ונהנה מכל רגע, היום אני נהנה לראות את הבן שלי משחק במשחק שאני יצרתי. אני נהנה ומתרגש לראות את ילדי השכונה מגיעים אלי הביתה ומשחקים במשחקי וידאו, והפעם אין צורך לשלשל מטבע, המשחק אף פעם לא נגמר, את יכולה להפעיל אותו שוב ושוב כמה שאת רוצה. לשחק כל משחק שעולה על דעתך פקמן, גלגל גולה, פולשי החלל, דיגר, סטריט פייטר ועוד".

 מה צריך בשביל להחזיק מכונת ארקייד בבית?

 "לדעתי צריך 3 דברים עיקריים. אחד, להבין שזה תחביב יקר. שתיים, התחביב הזה דורש הרבה מקום, ושלוש אישה שתקבל את השיגעון הזה".

 אשתך מקבלת את השיגעון?

 "אשתי מדהימה, אני חייב לה המון. בזוגיות שלנו היא תומכת ומפרגנת, מעניקה לי משענת יציבה. לפעמים אני תוהה לעצמי מה הייתי עושה בלעדיה. אני מוקיר לה תודה על כך שהיא מגדלת איתי שלושה ילדים מדהימים".

 מה החלום שלך?

 "החלום שלי לתרום לקהילה, להקים במתנ"ס חדר ענק ובו יהיו משחקי ארקייד מסוגים שונים, אותם אני אבנה. לקבל ילדים בכל הגילאים, להסביר להם על המשחקים משנות השמונים. תראי, במשחקים של פעם יש יותר מחשבה, קשר עין-יד צריך להיות בתיאום מושלם. הייתי שמח לראות את הדור הצעיר טועם מהמשחקים של שנות השמונים. הלוואי שיהיה מישהו שירים את הכפפה וייתן לי את ההזדמנות לפתח מקום כזה".