וידוע הסיפור על אדם, אשר נכנס לדברי חיים מצאנז ואמר לו רבי לא זכיתי בפרי בטן תתפלל עלי שאזכה לבנים אמר לו הדברי חיים מה שמך? ענה ואמר לו: חיים. שאל אותו הדברי חיים על שם מי נקרא שמך חיים? ענה ואמר לו על שם רב גדול, תלמיד חכם, אשר חיבר ספר בשם הברך-חיים. ענה ואמר לו הדברי חיים מצאנז: דע לך, שלעולם לא תזכה לפרי בטן. הזדעדע האדם ונפל לרגלי הצדיק ובכה ואמר: רבי מדוע ענה הדברי חיים מצאנז ואמר לו לפני שנים היה צדיק גדול שגר בעיר והייתה לו בת יחידה וחיתן אותה עם אחד מהתלמידי חכמים הגדולים והבחורים המיוחדים שהיו בדור, אך ביתו עם חתנו לא זכו לפרי בטן. באחד הימים באו אנשי קהילת פרנקפורט לפני אותו צדיק ובקשו ממנו שיועיל בטובו לבוא ולישב על כס הרבנות בעיר פרנקפורט, הסכים הרב ופנה לביתו היחידה ולבעלה הרב, וביקש מהם לעבור עימו לפרנקפורט, התעקש החתן ואמר אינני מסכים לעבור לפרנקפורט ואני נשאר בעיר הזו. בדין ודברים עמד החתן שבדעתו להתגרש מבת הרב, ולהישאר בעירו עמד אותו צדיק בדמעות התפלל לפני הקב"ה ואמר לחתנו אם תיכננת ומתכנן אתה את מעשיך, בכדי לגרש ולצער את ביתי, מבקש אני מהקב"ה שלעולם לא תזכה לזרע של קיימא עמדו והתגרשו, והרב וביתו עברו לפרנקפורט ואותו חתן, אשר היה תלמיד חכם מופלג נשאר בעירו, אותו חתן זהו בעל הספר ברך-חיים אשר התחתן ולא זכה לבנים, המשיך הדברי חיים מצאנז ואמר ליהודי אשר עמד לפניו, קללה של אותו צדיק לא רק חלה על הברך-חיים, אלא גם על כל מי שנקרא על שמו ולכן הקללה חלה אף עליך ולא תזכה לבנים!
ומסופר שאותו אדם לא זכה לפרי בטן ונפטר מן העולם בלי בנים.

צריך האדם להיזהר מלשונו, כמה שמתכנן וזומם האדם, יותר רע לחברו, כך עונשו יהיה מר ונמהר ומחזיק זמן ארוך ומרובה לו ולזרעו ולכן, עומד אברהם אבינו ומחנך את בנו ללמוד כמה צריך להיזהר מן הלשון.
וידע האדם, כאשר הוא מדבר לשון הרע על חברו, באותה שעה אדם אחר, במקום אחר, עומד ומדבר עליו דברים קשים וחמורים ביותר לכן, יחנך האדם את עצמו לשלוט על מחשבותיו, רצונותיו, תאוותיו, יצריו ואל יתן לפיו להוליכו הוא וזרעו לבאר שחת ותמיד ידע האדם, כשהוא עושה תשובת אמת, הקב"ה מוחל על עוונותיו, ומוצאים אנו רמז לזה, בפרשת השבוע, כשעומד אברהם אבינו לפני המלאכים שהיו מחופשים לעוברי דרכים, אומר אברהם לעוברי דרכים "יוקח נא מעט מים וירחצו רגליכם ואחר תעבורו" וצריך להקשות: מדוע אברהם אבינו מתחיל את כל דיבורו עם העוברי דרכים על מעט מים, ידבר ויאמר דבר אחר?! אלא, ידוע מעשה ברבי עקיבא, אשר היה רחוק מהתורה ומדרך ה', ואשתו הצדקת רחל, עשתה עימו תנאי שתתחתן עימו, רק אם יתן הבטחה שילך ללמוד תורה; הבטיח רבי עקיבא לרחל הצדקת, ועל סמך הבטחה זו, עזבה את בית אביה העשיר המופלג כלבא שבוע והלכה אחרי רבי עקיבא. לאחר החתונה היה צריך רבי עקיבא לפרוע את הבטחתו לאשתו ללכת ללמוד תורה, ניסה ללכת לישיבה ומצא שליבו אטום, חתום וסתום ואין דבר תורה נכנסים לליבו. חזר לביתו בצער גדול, באחד הימים ראה סלע גדול, אשר טיפות מים קטנות מטפטפים עליו, אחרי זמן חזר ומצא שבסלע הגדול נעשה חור, אמר רבי עקיבא, אם טיפות מים יכולות לשחוק ולעשות חור בסלע חזק ואיתן, כסלע זה, וודאי שתורתינו הקדושה שנמשלה למים, כמו שנאמר "כל צמא לכו למים" ואין מים אלא תורה, וודאי שחור גדול יכולה התורה לעשות בליבו. הניח את כל קשייו אחריו, הלך לישיבה 24 שנים וחזר עם 24 אלף תלמידים.
כך, רומז אברהם אבינו למלאכים אל תפלו ברוחכם בגיל מבוגר אחרי תלאות רבות ואחרי קושי מרובה, אשר עברתם איך ביום מן הימים לחזור למוטב, תלמדו מן המים ואפילו מעט מים יוקח נא מעט מים ובכח הטיפות לחקוק בסלע הגדול בוודאי לחקוק את לבכם שתשנו את דרכיכם "רגליכם" מלשון הרגליכם, תשנו את הרגליכם ואחר תעבורו לדרך ה', לאמונה בה' להכנעה לעבודת הבורא.
כשאדם רוצה לשוב אל ה', צריך הכנעת הלב ובכח הענווה והכנעת הלב, זוכה לרווח ממרום אשר משפיעה עליו להתקרב להקב"ה.

הקב"ה יגאלנו ויושיענו, ונזכה לגאולה שלמה במהרה בימינו ולחזרה בתשובה שלמה בקרוב.

בית הרב

בברכה בית הרב