במשך כשמונה עשרה שנה התבצר צה"ל בדרום לבנון. חיילי צה"ל הפרושים בשטח היו חשופים אז לפיגועים קטלניים, בדומה לחיילי צבא בנות הברית בעיראק.

ערב הבחירות לכנסת ישראל בשנת 1996 ממהר צלם טלוויזיה לבנוני לתעד זירת פיגוע בדרום לבנון. הוא מוצא את עצמו מצלם התפוצצות של מטען נוסף ואת מותם של ארבעה חיילים ישראלים.

משפחת הרוש השכולה מבקשת מצה"ל לבקר בלבנון במקום מותו של בן המשפחה סרן משה הרוש. הסרט "לבנון אינה מאמינה בדמעות", מתעד את המסע המסוכן של המשפחה ללבנון. בבוקר שבו הם מגיעים לשער פטמה, מעבר הגבול של הגדר הטובה, הם רואים ושומעים באופק הצפוני, את אותותיו של פיגוע נוסף.

צפו בסרט הדוקו המטלטל (הפקה: דוד בן זינו) >>

לבנון אינה מאמינה בדמעות - אזהרה! הסרט כולל תיעוד של פיגוע from Chaos Films on Vimeo.

מפיק הסרט, דוד בן זינו (59): "בעיניי אשדוד היא דוגמה ומופת לעיר ישראלית שקהילות רבות כל כך חיות בה בסובלנות. כמי שגדל באשדוד בשנות ה-60 וה-70 כילד זוכר עיר עם חום אנושי בלתי מצוי, עם הגינות וכבוד לזולת, חינוך ערכי ותחושה קהילתית חזקה שמטביעה חותם על עיצוב אופייך כמבוגר."

כבר כנער הדריך בן זינו קבוצות ילדים במועדון "הביצה" ברובע ג' ומאוחר יותר ניהל את יחידת הנוער בעיריית אשדוד. עובד בחברה העירונית לתרבות הפנאי מאז הקמתה כראש תחום תקשורת קהילתית וזה למעלה מעשור משמש גם כדוברה של החברה.

כבוגר המחזור הראשון בארץ לרכזי תקשורת קהילתית ב"בית ברל" היה לאחד הזוכים הבודדים בארץ בפרס ניהול מרכז תקשורת מצטיין על ידי האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית. נחשב לאחד ממייסדיה של הטלוויזיה הקהילתית בארץ במסגרתה הייתה העיר אשדוד לגוף המשדר השני בארץ.

מאז 1995 ביים והפיק מאות תכניות טלוויזיה מקומיות הסוקרות אירועי תרבות וקהילה באשדוד. במאי ומפיק של סרטי תדמית, הדרכה וסרטים דוקומנטריים ("קזבלנקה-ירושלים", "אריה קלנג-סיפור חיים", "לבנון אינה מאמינה בדמעות", "שומע תפילה").

"הכוונה המקורית הייתה להפיק סרט על שלושה בני העיר, חניכי הסניף המקומי של תנועת הנוער 'בני עקיבא', שנפלו באירועי טרור אחד מהם הוא בן דודי דוד בן זינו, שנהרג בפיגוע בצומת בית ליד" - הוא מספר על נסיבות הפקת הסרט. 

"לאחר תחקיר ראשוני בבית משפחת הרוש שבנה משה נפל בלבנון" – הוא מוסיף, "נשאלתי ע"י האב האם אני מעוניין לצפות בפיגוע בו נהרג משה. אותם מספר דקות צפייה בחומר גלם מצילום הפיגוע הצמיתו אותי ואז גמלה בי ההחלטה לסייע למשפחה בבקשתה לבקר במקום מותו של הבן".

משה הרוש שרת כקצין ביחידת הקישור ללבנון (יק"ל), ביום י"ב בסיוון תשנ"ו (30.5.1996) התקבלה במפקדה הודעה על חיילים שנתקלו במטען. משה, שהיה בשיירה היוצאת מלבנון בדרכו הביתה, התעקש לצאת עם כוחות הסיוע ולעזור כחובש. מטען צד שני שהוטמן כמארב באותו המקום השיגו כשהיה בדרכו לעזור לאחרים.

אל בן זינו, הצטרף התסריטאי והבמאי אבי בוחבוט ולאחר שהתקבלה תמיכה מעיריית אשדוד, מקרן ברוש לעידוד יצירה בקהילה של הרשות השנייה ומאגף השיקום של משרד הביטחון יצאה ההפקה לדרך.

הסרט, שאויש על ידי צוות מתעשיית הקולנוע, עוקב כאמור אחר מסע לא יאומן של משפחה ישראלית שהרכבה חילוני ודתי, ימני ושמאלי. זהו ביקור נדיר של משפחה מאשדוד בתוך תחומי לבנון, במקום מותו של בנם בפיגוע כפול בדרום לבנון.

שחזור הפיגוע מסתייע בצילומי ארכיון, והוא כולל תיעוד אותנטי של הפיגוע עצמו שהתרחש לעיני מצלמה. רצה השטן וביום הביקור שלהם ממש מתרחש פיגוע נוסף.

"מבחינות רבות 'לבנון אינה מאמינה בדמעות הוא נרטיב למשפחות השכול" - אומר בן זינו. "סיפורה של משפחת הרוש הוא סיפור מרגש, מטלטל ומעורר מחשבה. הסרט הוקרן בפורומים שונים והצליח לעורר תגובות רגשיות חזקות. זאת שליחות בעיניי לדאוג שכמה שיותר בני נוער יצפו בו".

"לעולם לא אשכח את יום כניסת המשפחה אל תוך שטח לבנון" – הוא מוסיף. "משיקולי ביטחון נאלצתי להישאר בשער פטמה בשעה שחלק מבני המשפחה נכנסו ללבנון (האם גלוריה החליטה לחזור לאשדוד וביתה אסנת המתינה לחזרת בני משפחתה).

על הסיור המסוכן פיקד תת אלוף אלי אמיתי, מפקד היק"ל מלווה בלוחמים רבים שאבטחו אותם ואת הבמאי שצילם בעצמו מאחר ואושרה כניסתו של איש צוות אחד בלבד. "היה חשש משמעותי לביטחונם של המשפחה השכולה והמלווים" – אומר בן זינו, "וכמפיק שיזם ויצר את כל הדרמה הזאת המתנתי בשער".

"שעות ההמתנה הללו, בשעה שבחלל האוויר נשמעו הדי התפוצצויות היו מהשעות הקשות ביותר בחיי" – הוא מוסיף. "הסרט מטיב לתאר את עומק הטרגדיה ומהווה מראה אנושית אותנטית המציגה את המחיר הכבד שלוחמים ובני משפחותיהם משלמים על הגנת ישראל והוא כולל קטעים קשים לצפייה".

בן עשרים ושלוש היה משה הרוש בנופלו. עמו נהרגו סא"ל יורם דהאן וסמ"ר יצחק שפירא. משה הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי באשדוד. הותיר אחריו הורים, שלוש אחיות - אסנת, רונית וטלי, ואח - יניב. לאחר מותו הועלה משה לדרגת סרן.