נוי תורג'מן (20), בוגרת מקיף ט', נולדה וגדלה באשדוד, סיימה לאחרונה את קורס קציני הקשר הגדודי (קשר"ג) המשלב מגמה קרבית, ושובצה בתפקיד ס.קשר"ג בגדוד 50 של חטיבת הנח"ל. בכך פרצה תורג'מן את הדרך עבור נשים בתחום התקשוב והפכה למעשה, לקצינת הקשר הלוחמת הראשונה בהיסטוריה של צה"ל שתיכנס לשטח אויב בעת לחימה.

תפקידי הקשר בכללם ותפקיד קציני הקשר בפרט, הינם תפקידים מהותיים לצורך התנהלותו של גדוד ואף של הצבא כולו: התקשורת בין המפקדים, אישורי ירי או התקדמות הכוחות - הכל תלוי על חודו של החוט המחבר בין כולם: הקשר. חפ"קים לא מתקדמים, טנק לא מתחיל תנועה או יורה, מטוס לא טס והגדוד לא עושה צעד ללא הקשר, כמו באימונים כך גם בלחימה.

לאחר שעברה את הגיבוש התקבלה תורג'מן למסלול הקשר"ג שנמשך כשנתיים. מדובר על מסלול ייעודי לקצונה קרבית, מה שקיים בעיקר בתחום קציני הקשר והמודיעין, במהלכו זכתה לפקד במשך כחצי שנה על צעירים ממנה, מה שמעטים זוכים לו תוך כדי ההכשרה. לאחר מכן, על מנת ללמוד את התפקיד ומשמעותו, סופחה לגדוד 51 של גולני וכעת, משסיימה את הכשרתה, בחפ"ק המג"ד של גדוד 50 בחטיבת הנח"ל, ישנה לראשונה קצינת קשר קרבית.

ברכות ויישר כח על התפקיד!
נוי, אז מה גורם לבחורה צעירה ללכת על מסלול שכזה?
"כשהייתי נערה, במהלך מבצע צוק איתן, אני זוכרת את עצמי בעיקר יושבת בבית- רצה לממ"ד כשנשמעת אזעקה ולא עושה יותר מדיי, בעוד שאבא שלי, איש צבא בתפקיד מאוד תובעני, כמעט ולא היה בבית. פתאום הרגשתי לא מועילה וכעסתי על עצמי ומאז הבטחתי לעצמי שאהיה מועילה בשדה הקרב והחל לבעור בי גם הרצון להוכיח שהצבא אינו מקובע בנושא נשים ויש בו מקום לשינויים."

יצא שחווית קשיים בדרך מעצם היותך אישה?
"אפשר לומר שכן. לפני שהתגייסתי אמרו לי אנשים שהתפקיד אינו מתאים לאישה, הסבירו לי שבנות בד"כ לא חוצות את הגבול בלחימה, אמרו שזה לא אפשרי ולא מקובל. בסופו של דבר עברתי את האימונים בדיוק כשאר הלוחמים."

אם כך, מה נתן לך את המוטיבציה ללכת על זה בכל מקרה?
"הרצון להוכיח שזה אפשרי, לא הבנתי למה לא בעצם. התירוצים שהביאו לי לגבי - למה 'זה לא תפקיד שמתאים לבנות' - לא היו מספיק טובים. לכן החלטתי שאני אלחם ואפרוץ את הדרך. לקראת סוף קורס ההשלמה החילית, המפקדים כבר הפכו את העולם כדי שזה יקרה."

כעת, את מרוצה מהשיבוץ שלך?
"מאוד רציתי להשתבץ בגדוד 50 של חטיבת הנח"ל. זו חטיבה שמאופיינת בצניעות ובאנשים טובים, מה שמעוד חשוב למהלך השירות. אני מרגישה שהגעתי למקום הנכון."

את רואה את עצמך ממשיכה את דרכו של אביך בקריירה צבאית?
"בעיקרון עוד לא החלטתי, אני לא יודעת. נכון לעכשיו אני רוצה לעבור מספר תפקידים בחטיבה ולחזור כמ"פ טירונים, להנחיל ערכים ולחנך את הדור החדש."

איזה שלב במסלול היה המספק ביותר עבורך?
"כשהייתי מפקדת בהכשרה נהניתי הכי הרבה - הרגשתי משמעות, הרגשתי שאני ממש משפיעה על אחרים."

ואיך השירות השפיע עלייך?
"הצבא באופן כללי בונה אותך. אני מרגישה שהשירות שינה אותי ופיתח בי תכונות שלא חשבתי שהן קיימות אצלי. היום אני הרבה יותר איתנה ועצמאית, הרבה יותר מערכתית, אני רואה את התמונה הגדולה של המדינה, החברה והתושבים ולא רק את עצמי."

מה היית ממליצה למתגייסים הצעירים שעוד לא קיבלו עמדה כלפי הצבא?
"השירות בצבא מאוד משמעותי והוא מפתח אותך כבן אדם לפני הכל. אני חושבת שכל אחד צריך לצאת מאזור הנוחות ולחפש את התפקיד המתאים ביותר עבורו, תפקיד שדרכו ירגיש משמעות, שיוכל אולי גם להשפיע על אחרים."

אביה, אלי, אחרי 28 שנים של קריירה צבאית אותה סיים בדרגת רב נגד המכובדת, מספר על נוי שהיא בחורה עצמאית ופורצת דרך עוד מימיה כנערה בנבחרת ישראל בכדוריד עם הבוגרות.

"נוי תמיד כיוונה מעבר, הייתה אהודה ונתנה מעצמה" הוא אומר, "כשהחליטה להתגייס למסלול הקשר״גים נתתי לה את ברכתי, אמרתי לה שחיל הקשר באגף התקשוב וההגנה בסייבר זה החיל הטוב ביותר בחילות המקצועיים. אמנם החומר והמקצוע קשים, כך גם הטירונות ובטח ההשתלבות בגדוד חי״ר. מה שהיא עשתה לאורך כל הדרך ייזקף רק לזכותה."