כשג'רמי פינטו רק קיבל לידיו את התסריט של הסרט "ילדים של אף אחד" של ארז תדמור, היה לו ברור שהוא הולך לתת את הכל. לא שאת התפקידים הקודמים שגילם הוא לא לקח ברצינות, אך בכל זאת מדובר בתפקיד המרכזי הראשון שלו ובדמות לא פשוטה ומורכבת שעליו להיכנס לנעליה.

אם הפרצוף שלו מוכר לכם, זה כנראה כי כבר נתקלתם בו בעבר מעל מסך הטלוויזיה (הנערים, פרא אציל, כבודו, ענת אלימלך הילדה הכי יפה בירושלים ועוד), בין השאר כברדוגו השקמיסט מהצמד שושונה וברדוגו שכבשו את המסכים בעונה השנייה של תאג"ד.

ג'רמי, החל ללמוד משחק עוד כנער בבית הספר למשחק "יצירתי" של שירלי עודד באשדוד. אחרי השירות הצבאי הוא הלך ללמוד משחק מול מצלמה ולחדד את כישורי המשחק שלו בבתי הספר הטובים בארץ ביניהם: שח"ם, טכניקה, ביה"ס למשחק של גלית רוזנשטיין ואצל טל עדן.

"גיליתי עולם נסתר מהעין של ילדים מדהימים עם כאב עצום"

בסרט החדש, שמבוסס על סיפורים אמיתיים, הוא מגלם את דמותו של יוסי, נער בסיכון מבית מחסה בנווה צדק שיחד עם חבריו לבית המחסה ואב הבית ג'קי רונן (רועי אסף), שבעצמו גדל שם כנער, הם יוצאים להילחם על המקום שמהווה עבורם המפלט האחרון מחיים ברחוב ומיועד להריסה.

ג'רמי נכנס לתפקיד עד הסוף, וכדי לחוש איך מרגיש נער בסיכון ללא קורת גג, הוא נפגש עם נערים בסיכון ומדריכים, ויצא להתנדב בבתי מחסה שונים. לקראת הצילומים הוא אף השיל מעליו 10 ק"ג ואפילו ישן לילה בתחנה המרכזית הישנה בתל אביב.

"שמעתי סיפורים מזעזעים שילדים עברו וגיליתי עולם נסתר מהעין של ילדים מדהימים עם כאב עצום שאנחנו בכלל לא מודעים אליו" – הוא משתף, "ואני חושב שזה מה שהסרט בא להאיר - עד כמה אותם ילדים זקוקים באמת לבית, ולא רק במובן של קורת גג אלא משפחה שהיא גב בשבילם".

נשמע שהסרט מהווה אבן דרך משמעותית בשבילך.
"בוודאי. זה התפקיד המשמעותי הראשון הגדול שלי. תפקיד דרמטי, עם עומק וסצנות קצה שמראות כמה מנעדים של היכולות שלך בתור שחקן, אם זה בכי, כעס, רוגע והומור. אני מאוד גאה להשתתף בסרט ובעבודה עם ארז תדמור, לצד הקאסט הנפלא שכולל את תיקי דיין ויעקב כהן לצד רועי אסף".

ספר לי על הלילה שעשית ברחוב. איך היה, איפה ישנת?
"זה היה ממש בשלבים הראשונים של הקראות התסריט. קיבלתי את התסריט והתחלתי לעבוד על הדמות. הבנתי שהחרדה הכי גדולה של הנער הזה שאני מגלם היא לאבד את הבית ולחזור לרחוב והייתי חייב להרגיש מה זה לגור ברחוב. אז החלטתי לישון לילה בתחנה המרכזית הישנה בתל אביב, להרגיש קצת את האווירה ולהסתובב. הגעתי עם קפוצ'ון ותיק גב קטן וישנתי על ספסל".

ולא פחדת?
"האמת שלא. באופי שלי אני פחות נרתע ומפחד מהדברים האלו ובפרט כשזה בנוגע לתפקיד. הכי עושה לי את זה להיות טוטאלי. אני לא כזה קל עם עצמי, אני לא יכול לזייף ולעשות ב"כאילו", אני חייב למצוא את החיבורים הנכונים ולעורר אצלי את התחושה במלואה או התחושה הכי קרובה לזה".

ולאיזה תובנות הגעת מלינה ברחוב?
"הגעתי בעיקר לתובנות של - מה היה קורה לי אם זה היה יותר מלילה אחד רצוף. את השינה ברחוב חוויתי במהלך החורף בחודש פברואר. אתה מסתובב בקור הזה של הלילה, מחפש ספסל או מקום רגע לשים את הראש ובתוך כל זה השמעום מלהיות לבד.

יצא לי קצת לראות הומלסים שתופסים מחסה באיזו פינה וכל הזמן ישב לי בראש הסיפורים ששמעתי מכמה ילדים שהתנדבתי איתם, איך הם היו מתעוררים מוקדם וגונבים ממשאיות של מאפיות קצת אוכל כדי שיהיה להם.

בסרט יש סצנה אחת ספציפית, ששם זה השיא של הדמות שלי של יוסי. שם ממש השלכתי את כל מה ששמעתי, ראיתי וחוויתי ואפילו בזמן הצילומים, הייתי בדיוק בפרידה מקשר זוגי ארוך ומשמעותי שהיה בחיים שלי באותה תקופה, אז ככה שכל מה שיכולתי להישען עליו כדי ליצור חיבור רגשי - הבאתי לתוך המשחק".

בדיעבד, אתה מרגיש שהשגת את מה שרצית?
"קשה לי תמיד להיות שלם עד הסוף עם משהו, אבל במבט לאחור אני לגמרי גאה בתוצאה. מן הסתם תמיד יושב לי בראש שהיום הייתי עושה את זה עוד יותר טוב אפילו. הדוגמה הכי משמחת היה לשמוע אנשים שראו את הסרט בכל מיני פסטיבלים והקרנות אקדמיה, שניגשו אליי או שלחו לי הודעות וממש התחברו לדמות שלי וסיפרו שהתרגשו ביחד איתה. או למשל עכשיו כשזכינו עם הסרט בפסטיבל הסרטים כלכותה שנערך בהודו, קיבלתי בקשות חברות מהודים בפייסבוק והודעות שהם אהבו את מה שעשיתי שם. במקומות האלה אני יכול להגיד לך שאני מרגיש שלם עם מה שהבאתי".

אמנם זה תפקיד משמעותי ראשוני אבל עם רזומה עשיר כמו שלך נשמע שאתה די עמוק בתוך התעשייה.
"נכון. זו אמנם תעשייה לא פשוטה, אבל התמדה היא שם המשחק או כמו שאמרה לי שירלי עודד המורה הראשונה שלי למשחק - הסוד להצלחה זה להעז ולהתמיד. לא משנה כמה קשה וכמה "לא" אנחנו מקבלים, פשוט להמשיך, להתמיד, להעז, לפרוץ גבולות ולא לפחד. ואם נהפוך את האותיות של המילה פחד, נקבל את המילה דחף – וזה משהו שהולך איתי תמיד".

מה מושך אותך בתחום?
"מה שהכי מדליק אותי זו האמירה שלך בתור שחקן. המטרה לגעת באנשים דרך האמנות, לרגש אותם, להעלות להם חיוך על הפנים או אפילו להעביר מסר עוצמתי וחשוב. זו הסיבה שעבדתי כל כך על הדמות של הסרט. גם בתפקידים עם פחות עומק כביכול חשוב לי לגרום לצופים לצחוק ולחייך, כמו בתפקיד בתאג"ד למשל. יש לזה ערך מאוד גבוהה בעיניי. אסי כהן עשה על זה קריירה והוא אבן דרך משמעותית בתרבות הישראלית, וזאב רווח כמובן. וזו השאיפה שלי - להשאיר חותם באנשים".

יש איזהו תפקיד/דמות שאתה רואה בו כמעין פסגה של הקריירה שלך שהיית רוצה להגיע אליה?
"אני חושב שתפקיד כמו הג'וקר של חואקין פיניקס, זו דמות מאוד מורכבת שחלום לקבל אותה. גם כשקיבלתי את התפקיד של יוסי, יש שם סצנות של בכי וצרחות, אלו מצבים לא פשוטים לשחקן, אבל אני מאוד אוהב את זה. אבל גם דמויות קומיות כמו למשל של אסי כהן שהוא מושא להערצה בשבילי (בעיניי הוא השייקה אופיר של היום), זה לא משנה אם זו קומדיה או דרמה, הוא מקצוען. פרפורמנס שלא רואים. אני מאוד מעריך את מה שהוא עושה".

הסרט "ילדים של אף אחד" יוקרן בהקרנת בכורה ביום חמישי הקרוב (21.12) בבתי הקולנוע ברחבי הארץ.