הצעירה שעברה אונס קבוצתי בבית מלון באשדוד בהיותה בת 14, הגישה רק לפני פחות משנה תלונה בתחנת המשטרה באשדוד נגד שלושת הגברים שביצעו בה עבירות מין כשהייתה בת 14 בלבד.

נוסף על כך, על פי כתב האישום, הנאשמים צילמו את הנערה כשהיא עירומה ובכך פגעו בפרטיותה. לאחר מספר שעות בחדר עם הנערה במלון, השלושה עזבו את המקום כשהם מותירים אותה לבד בחדר, כשהיא עדיין תחת השפעת הסמים והאלכוהול.

כתב האישום מייחס לנאשמים ביצוע עבירות של אינוס, מעשי סדום ופגיעה בפרטיות. 

הם נעצרו והוגש נגדם כתב אישום, אבל הסיפור מבחינתה לא הסתיים, אלא רק התחיל.

במהלך הדיונים, בית המשפט נעתר בחיוב לבקשת הסניגורים של הנאשמים יצחק ברוך אהרונוב ורון גולצמן מאשדוד ואיגור קפלונוב מאשקלון, לקבל את מכשיר הטלפון הנייד שלה לבירור הפרטים שנמצאים בו. עתה היא מרגיש חשופה שוב, סודותיה האינטימיים שנמצאים בתוך הטלפון אמורים להיות גלויים שוב לזרים. קודם זה היה גופה שחולל ונחשף ל 3 גברים בניגוד לרצונה, עתה גם דברים שהיא שמרה לעצמה (תמונות, שיחות ועוד).

הצעירה מספרת - "כשהגעתי לתחנת המשטרה באשדוד חששתי למסור את הטלפון שלי. זו סיטואציה לא נעימה להיות בה. זו הפלישה הכי קשה לפרטיות שלי, כי בטלפון שלי יש דברים מאוד אישיים. למרות שאני הקורבן נתנו לי תחושה של חוסר אמון, כאילו אני צריכה להוכיח משהו מעצמי. כאילו אני זו שנאשמת בביצוע עבירה".   

עורכת הדין של הצעירה, רוני אלוני-סדובניק הגיבה על ההחלטה: "היעלה על הדעת שגברים שצילמו עצמם בזמן האונס עם הקטינה המעולפת ידרשו ממנה כעת למסור לצורכי הגנתם את תכני הטלפון הנייד שלה - כולל התמונות והסרטונים שלה וההתכתבויות שלה עם בני משפחתה והחברים?".

בית המשפט העליון דחה את הערעור שהגישה עורכת הדין, אך הגביל את תנאי העברת הטלפון שלה וכך נפסק -  "תוכן הטלפון ייבדק על ידי גורם משטרתי וייבחן על ידי המשיבה, ורק אם יימצאו חומרים רלוונטיים להגנת המשיבים אלה יועברו לידיהם".

עו"ד אלוני-סדובניק הגיבה השבוע להחלטה:

"היעלה על הדעת שאנסים שצילמו עצמם בזמן האונס עם הקטינה המעולפת ידרשו ממנה למסור לצורכי הגנתם את כל תכני הטלפון הנייד שלה? אנו נכבד כמובן את פסיקת בית המשפט העליון, אך אין לי ספק שהחלטה מעציבה כזאת תרתיע בעתיד את מעט המתלוננות שמעיזות להגיש תלונה במשטרה. לא ייתכן שמחיר תלונה על אונס יהיה סוג של אונס שני.

אנו קוראות לאיגוד מרכזי הסיוע לעתור לבג"ץ נגד הפגיעות המשפטיות ההולכות ומסלימות בזכויות של נפגעי/ות עבירות מין".

הצעירה הגיבה - "חשבתי אפילו לוותר ולבטל את התלונה ולומר 'די, תשחררו אותי'. זו סיטואציה קשה מאוד שלוקחים לך את הפרטיות שלך, את החיים שלך. אני צריכה להוכיח שאני לא בדיתי? אתם לא מאמינים לי שזה באמת קרה? מאז שהגשתי את התלונה ועשינו שיחזורים ועימותים ונלקחו עדויות לא חזרתי לתחנת אשדוד. אף פעם לא נעים להגיע לתחנת המשטרה, בטח אחרי אירוע כזה".

בסופו של דבר היא מסרה את הטלפון שלה לתחנת המשטרה באשדוד. 

סיפור האונס דרך כתב האישום:

כתב האישום מתייחס לאירועים שאירעו בשנת 2015 ומתאר כיצד המתלוננת, שברחה בזמנו מהפנימייה בה למדה, עלתה על המונית של אהרונוב, סוממה על ידו ונלקחה לבית מלון באשדוד. שם נטען, היא נאנסה על ידי אהרונוב ועל ידי שני החברים שהזמין לחדר.

היא גדלה במשפחה חרדית שהעבירה אותה ללמוד בפנימייה טיפולית חרדית, אך לא מצאה את מיקומה שם. היא נהגה לברוח מהפנימייה לרחוב ולכל מיני מקומות מזדמנים.

באחת מהבריחות שלה, בצהרי יום שישי, היא הגיעה לתחנת דלק באזור הדרום, ללא כסף וללא אוכל. היא פגשה שם את אהרונוב שעבד על המונית וביקשה ממנו עזרה.

וכך היא מספרת: "לא יודעת למה, אבל החלטתי לפנות אליו. הוא אמר שהוא נוסע לאשדוד ושאני יכולה לנסוע איתו. בהתחלה הוא הציע שאלך לישון אצל חבר שלו, אבל אחר כך הוא התחרט. הוא אמר שנעזוב את החבר והוא ימצא לי מקום אחר לישון בו. הוא אמר שישכיר לי חדר במלון להיות בו בלילה עד מוצאי שבת".

על פי כתב האישום אהרונוב והמתלוננת הגיעו לחדר במלון. הוא רכש סמים מסוג קוקאין ולימד את המתלוננת להשתמש והשקה אותה באלכוהול. לטענתה, לאחר מכן היא נכנסה להתקלח ומשם הכל הידרדר במהירות. על פי כתב האישום, במהלך שהותה במקלחת הזמין אהרונוב את גולצמן וקפלונוב להגיע לחדר במלון, שם אנסו אותה וביצעו בה מעשי סדום בעת שהייתה בערפול חושים.

במהלך החקירה איתרה המשטרה תמונות מאותו הערב במלון, ובזמן שקפלונוב אנס את הנערה, חבריו צחקו וקראו לעברו קריאות עידוד. בשלב מסוים, אחד הנאשמים צילם סלפי יחד עם קפלונוב בעודם מחייכים כשהנערה שוכבת עירומה ברקע. בתמונות אחרות שצורפו לכתב האישום נראתה הנערה מנסה למנוע את הצילום.

לאחר כמה שעות עזבו הנאשמים את החדר והותירו את המתלוננת לבדה כשהיא שרויה עדיין תחת השפעת הסמים והאלכוהול.

הצעירה מספרת - "הם הלכו והשאירו אותי לבד. אחרי כשעה, כשההשפעה של הסם פחתה, קלטתי איפה אני ונתקפתי בלבול. עשיתי צ'ק אאוט מהמלון באמצע הלילה והלכתי לתחנת אוטובוס קרובה. אחרי שהבנתי שאין לי למי לפנות התקשרתי לתחנת המשטרה.

ידעתי  שבפנימייה דיווחו על הבריחה שלי והשוטרים. ידעתי שאם אני מתקשרת למשטרה ומספרת להם את כל הסיפור, הם יבואו לקחת אותי. ישבתי בתחנת המשטרה כמה שעות טובות, אבל אף אחד לא פנה אליי או שאל אותי מה קרה. בפנימייה לא רצו לקחת אותי, ההורים שלי לא באו והבנתי שהסיפור שלי לא מעניין אף אחד. החלטתי להשתיק את הסיפור ולא להתייחס אליו".

למרות השנים שחלפו, היא לא הצליחה להדחיק את האונס הקבוצתי שעברה אך גם לא שתפה והסיוטים היו נחלתה הפרטית.

ביום מן הימים היא  החליטה להתעמת עם הוריה על העבר - "שאלתי את אמא שלי למה הם לא באו לקחת אותי כשלא היה לי לאן ללכת. היא אמרה שהיא מצטערת ופתאום יצא ממני המשפט שעברתי אונס אחרי שנים שהחזקתי את זה. כל הפרטים האלה פשוט נחקקו אצלי בזיכרון".

ואז היא אספה את עצמה ואחרי שנים הגיעה שוב לתחנת המשטרה באשדוד כדי להגיש את התלונה שלא הגישה בעבר, תלונה שבעקבותיה הוגש כתב האישום נגד השלושה.

הצעירה מספרת - "זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי אותם אחרי שש שנים. זה היה שוק טוטלי עבורי לראות את הפנים שלהם כל כך קרוב. גם לדבר איתם ולשמוע שהם מכחישים ומבטלים סיטואציה שעבורי היא טראומה, היה בלתי נסבל. לפני העימות פחדתי פחד מוות, כאילו מכניסים לחדר מפלצת, רעדתי ממש מפחד".

מה קורה מעתה ?

עד שייקבע המועד לדיון הבא מנסה הצעירה להמשיך בניסיונות לשקם את חייה ועברה להתגורר בעיר אחרת. אחרי הקשיים שחוותה בשנה האחרונה, ביניהם העימות עם הנאשמים, היא לא מתכוונת להגיע בקביעות לדיונים בבית המשפט.

לפני כשלוש שנים הנאשם המרכזי, יצחק ברוך אהרונוב היה מעורב בתאונת דרכים קשה במהלכה נהרגו רעייתו וחברו. אהרונוב נפצע קשה ונזקק לשיקום ממושך. לאחר מעצרו בעקבות התלונה על האונס, הוא טען כי הוא סובל מפגיעה קוגנטיבית בעקבות התאונה, ולכן אינו זוכר את מה שאירע. למרות זאת מצא בית המשפט כי הוא כשיר לעמוד לדין.

ההכחשות של הנאשמים לצד ההחלטה של בית המשפט לחשוף את פרטי הטלפון הנייד שלה, ערערו את ביטחונה של הצעירה. "אני כאילו חיה בעולם משלי שאף אחד לא יודע עליו כלום. לא האמנתי שאצליח להגיע לאנשים הללו כשהתחלתי לחפש אותם. יש לי נחמה קטנה בזה שהגישו נגדם כתבי אישום, זה כמו ניצחון קטן עבורי והוכחה שמישהו מאמין לי. אבל עדיין יש משפט שמתנהל והכל יכול לקרות".

באחרונה, בעקבות תהליך השיקום שהיא עוברת מספרת הצעירה על הטבה מסוימת במצבה. "מבחוץ הכל נראה בסדר בחיים שלי, אבל בנפש קצת פחות. אני עכשיו במקום יותר טוב, אבל עדיין יש לי פחד שפתאום אאבד הכל וכל מה שהצלחתי לבנות עכשיו יקרוס".