אברהם נניקשווילי, בן ה60  עלה לארץ מגיאורגיה בגיל 11. אביו היה צלם וזגג, ואמו עבדה כעוזרת טבח. הוא נשר מלימודיו כבר בבית הספר התיכון ועבר לעבוד במוסך. לאחר מכן יצא ללמוד טכנאות מטוסים בבית ספר בתוך התעשייה האווירית. ובהמשך יצא לעבוד במפעל סריגים.

עוד לפני גיוסו לצבא הוא התחתן ואף נולדו לו שני ילדים במהלך השירות הצבאי בחיל השלישות ועבר עם משפחתו לגור באשדוד.

החלום והשאיפות שלו הסתכמו בכך - "שיהיה לי נכס שייתן לי איזה 30-25 אלף דולר, אני אשכיר אותו וזהו - לא עובד, הולך לדוג דגים."

לאחר שחרורו מהצבא החל לעבוד כפקיד בסניף של בנק דיסקונט באשדוד, שם הכיר את אפרים גור שהיה לקוח של הבנק.

אפרים גור היה סוכן ביטוח, פעיל במפלגת העבודה והציג את עצמו כמנהיג העדה הגרוזינית בעיר. לאחר שגור נבחר להיות ממ"ק ראש העיר, הוא הכניס את נניקשווילי שהיה איש סודו, כשותף בחברת הביטוח, יחד עם גלוריה (האימא של גקי בן זקן שהיה עוד נער).

השותפות שלו עם אפרים גור שלימים הפך להיות חבר כנסת, פתחה לנניקשווילי הכרויות  נרחבות לא רק בארץ אלא גם בקרב פוליטיקאים ופונקציונרים בכירים בגרוזיה.

נניקשווילי העמיק את הקשרים והרבה לשהות בגרוזיה ולחפש הזדמנויות עסקיות.

לימים הוא פיתח קשר קרוב עם איש עסקים מאוד אמיד בשם רוני פוקס, פוקס ביקש לנצל את קרבתה של גיאורגיה לים השחור, כדי להקים צינור שיזרים נפט מהמדינות השכנות באסיה לאירופה ולמערב ולנניקשווילי היו את הקשרים הנכונים לקדם את התוכנית.

הרומן הזה הוליד סיפור גדול אחר, דרמה של ממש שמספרת כיצד מתנהלים הדברים בגרוזיה – כפי שגם מתואר בספרו של פוקס "חטיפה בגיאורגיה", שבו הוא מגולל את הפיאסקו העסקי והאישי שלו במדינה.... אך זה לא הסיפור של ננקשווילי.

נניקשווילי מצידו המשיך להעמיק את הידע וההתמקצעות שלו בעולם הנפט ואת קשריו בגרוזיה ובברית המועצות

מי שזיהה את פוטנציאל הקשרים של נניקשווילי היתה ענקית הסחר הבינלאומי, החברה הבריטית -שווייצית גלנקור.

הם הקימו איתו  חברת נפט בשותפות של 50-50. כאשר גלנקור נותנת את כל הביטוי הפיננסי, המקצועי מחוץ לגבולות בריה"מ לשעבר,  מתעסקים בכל הנושא של הלוגיסטיקה, ההובלה הימית ונניקשווילי מפעיל את קשריו האישיים. בנוסף ובמקביל הוא הקים  עוד שתי חברות עם שותפים אחרים כשגלנקור שותפה קטנה יותר בהם.

נניקשווילי המשיך לפתח סחר בנפט גם בבריטניה ובדרום אפריקה, וכי עסקיו כללו "זכיינות להובלת נפט או מוצרי נפט ברכבות, שירותי אחסון בנמלים (טרמינל נפט) וכן מכירת נפט לבתי זיקוק שמחוץ לתחומי בריה"מ. עסק גם ביבוא מוצרי צריכה לגיאורגיה.

היום יש לנניקשווילי גם  עסקי מלונאות -  הוא מחזיק ב-25% בשלושה בתי מלון במוסקבה המונים 600 חדרים, שאותם מנהלת רשת מרקורי, ובמרפאה במרכז מוסקבה, שהוקמה בסיוע ובהדרכה לבית חולים אסותא.

שנות ה 90 ועד 2010 היו השנים הנוצצות של נניקשווילי בהם הוא הפך למטאור, למיליארדר, הכסף זרם אליו כמו מים והוא פינק את עצמו ואת חבריו ללא הגבלה - חי כמו בסרט הוליוודי ככל שרק הדימיון שלו אפשר לו לחיות.

העשור הרע של ננשקשווילי:

בעשור האחרון החלו דברים להשתבש - בשנים האלה הוא היה עסוק רובו ככולו כחשוד בשלוש פרשות פליליות שונות - הרצת מניות בחברת מנופים פיננסיים (שנסגר מחוסר ראיות), שחיתות בנמל אשדוד (התיק נסגר בחוסר אשמה) והשוחד לבן-אליעזר, שבגינו הורשע באוגוסט האחרון ונגזר עליו מאסר בפועל של שנה וחודשיים בשל מתן שוחד של 400 אלף דולר לשר לשעבר בנימין (פואד) אחרי משפט ארוך שנמשך ארבע שנים.

בעשור האחרון החברה בישראל בה היה שותף ומיקד דרכה את עסקיו, מנופים פיננסיים שהגיע בשיאה לשווי של כמיליארד שקל, התדרדרה  לשווי של כ 92 מיליון שקל.

ב- 2010 הוא נכנס לשותפות בחברת שמן לחיפושי נפט - מה שנראה אז כעסקת חייו, התגלתה מאוחר יותר ככישלון לאחר שהשדה בים נמצא יבש.  שמן זכתה בזיכיון לחיפושי נפט בשדה מד-3 מול חוף פלמחים. בראשה הועמד הרמטכ"ל לשעבר, גבי אשכנזי, ומנכ"ל מנוסה מתחום האנרגיה - יוסי לוי, שעבד במשך שנים בחברת ישראמקו. אחרי כארבע שנים של פעילות והשקעה של קרוב ל-200 מיליון דולר בפיתוח המאגר, התברר כי ההשקעה ירדה לטמיון ואין סיכוי למצוא נפט.

מלבד מנופים, לבן-זקן ולנניקשווילי יש והיו השקעות משותפות ומאוד מוצלחות בעולם הנדל"ן – השקעות אותם הוביל בן זקן והפכו למוצלחות במיוחד.

ההסתבכות של נניקשווילי הייתה לא ישירה אליו אלא הוא נקלע אליה  -

ביוני 2014, ארבעה ימים לפני הבחירות לנשיאות המדינה, עוכב לחקירה אחד המועמדים הבולטים לנשיאות - בנימין (פואד) בן-אליעזר. בחקירתו של השר הסתבר בין היתר שנניקשווילי העניק לו בספטמבר 2011 הלוואה של 400 אלף דולר, שבה השתמש בן-אליעזר כדי לרכוש פנטאהוז מפואר ביפו, ואותה לא החזיר.

ההסבר הפשוט והמובן מאליו מבחינתו של ננקשווילי לחוקרים ולבית המשפט היה שבתקופה הטובה שלו הוא היה ידוע כנדבן רחב לב – כמי שמעניק הלוואות ומתנות גדולות לכל דורש וכך גם הסביר את ההלוואה שנתן לפואד בן אליעזר –

לאהוד אולמרט הוא נתן 250 אלף דולר לצורך הגנתו המשפטית. כך נתן לחברו גור שתי הלוואות על סך מיליון דולר כל אחת, כשרק אחת מהן הוא החזיר; לבן דודו, דוד בן נאני, הוא הלווה 750 אלף דולר, שלא הוחזרו; למוטי פרידמן, יו"ר חברת החשמל לשעבר, שהיה שותפו העסקי של נניקשווילי בתחנת הכוח טריפל אם בבאר טוביה, הוא נתן הלוואה של 200 אלף שקל, שלדברי פרידמן הוחזרה; לכדורגלן העבר חיים רביבו, אף הוא שותף עסקי לשעבר, הלווה נניקשווילי מיליון דולר, כסף שהוחזר; לבן-זקן, שותפו לעסקים במשך קרוב ל-20 שנה, העביר כספים רבים.

את הנתונים האלה הציג נניקשווילי בסיכומי ההגנה שלו, במטרה להדגים כי 400 אלף הדולר שהעביר לבן-אליעזר היו במטרה לסייע לחבר, כפי שסייע להרבה אנשים אחרים, בנוסף לתרומות נדיבות שהעניק לעמותות ולצדקה (בין היתר, היה התורם העיקרי לעמותה שייסד וחילקה מלגות לסטודנטים ישראלים ממוצא גיאורגי).

נניקשווילי הוא בן אדם שלא היה מסוגל להגיד למישהו כמו פואד - "לא"! הוא לא מסוגל להגיד לא לאנשים בעלי מעמד ציבורי גבוה. מבחינתו, לעזור לאנשים כמו פואד ואולמרט - זה היה כבוד – כך העידו עליו חבריו.

הפרקליטות תיארה יחסי שוחד ששררו בין נניקשווילי לבן-אליעזר ע"י קשרים שתווה בן אליעזר לנניקשווילי.

גזר הדין שנגזר השבוע על נניקשווילי, 14 חודשי מאסר, נחשב מקל יחסית בעבירות שוחד. השופט בני שגיא נימק זאת בכך שמתן הכסף היה קודם כל על בסיס חברי, ורק לאחר מכן נשזר בו אינטרס מצדו של נניקשווילי.

מכה גרררה מכה –

במקביל להסתבכות המשפטית והמכות הכלכליות,  בעשור הזה ניהל נניקשווילי מאבק עם רשות המסים בנוגע לשאלה היכן מרכז חייו, בישראל או בחו"ל, לאחר שנקבע כי עליו לשלם מסים בסך 350 מיליון השקל. סכום לא מבוטל גם לנניקשווילי.

לא זו בלבד שהוא נקלע למשבר משפחתי שהוסיף והעיק עליו באופן משמעותי, רגשי וכלכלי.

נניקשווילי שבוודאי הפיק לא מעט לקחים, יתפלל שהעשור הבא יהיה טוב יותר, הרבה יותר טוב - ובאמצעות הבסיס הכלכלי הוא יוכל למנף את עצמו למקומות טובים ורגועים יותר.... ומי יודע אולי יבחר להגשים את חלום הילדות שלו - לדוג דגים בשלווה ובנחת ללא דאגות מיותרות.