המסעדות הנוסטלגיות של העיר אשדוד שנפתחו בשנות ה60 - 90 והשאירו חותם
01.07.24 / 15:51
כתבת תחקיר של משה אלהרר לאשדוד נט, על נוסטלגית המסעדות שהשאירו חותם בעיר אשדוד. היו כמובן באשדוד המון מסעדות שנפתחו ונסגרו לאחר תקופה. אנו התמקדו באלו שהחזיקו מעמד לפחות 15 שנה או הביאו חידוש לעיר.
תרצו להזכיר לנו מה פספסנו? שלחו לנו במייל האדום (נמצא בקטן בראש העמוד)
תחילתו של עולם המסעדנות באשדוד:
ב1963, הגה שאול בן שמחון רעיון, להקים את חוג המגש במטרה לעודד את האחים יוסף ודוד עזרא לפתוח מסעדה במעברה של אשדוד (ברחוב ההגנה). מסעדה שתגבש את תושבי אשדוד הצעירה - באירוע שהתקיים במסעדה חסרת הגג, הגיע גם שגריר בולגריה בישראל ומשם זה התקדם - למקום הוזמנו שגרירים נוספים מהעולם (צרפת, ארגנטינה, יפן, ברית המועצות ועוד) והתפריט היה על בסיס ארץ המוצא של השגריר המוזמן.
גם ראשי מועצות ואנשים חשובים רבים של אותה התקופה, הקפידו להצטרף לעיר החולות כדי לאכול במעברה באווירה שלא היה שני לה בארץ.
חוג המגש הפך מותג. הצייר האשדודי, סולי לוי (האגדי) ואיש הבוהמה של אז, עיצב את הלוגו שלו.
לימים נבחרה נשיאות לחוג, תזמורות מקומיות קיבלו את הבאים בנגינה ושירה ופעילותו של חוג המגש עשתה לה כנפיים בארץ וגם בעולם.
לאחר מספר שנים, ערכו את הארוחה האחרונה של החוג עם אייבי נתן שהיה שגריר ישראל בארה"ב.
מסעדות הבשרים האגדיות באשדוד
נציונל - מקסים בן זקן ז''ל, ארמו בן זקן
המקום נפתח בסוף שנות ה60 ועבד עד אמצע שנות ה80 במרכז ב', במיקום שהיום נמצאת הירקנייה "נקודת חן" על רחוב רמב''ם, המסעדה הייתה מקום בילוי שכול אשדודי וותיק ועדכני היה מתחיל בנציונל את ערב הבילויים שלו, או חוגג בו אירוע משפחתי קטן.
מאז עבר למפלס העליון של מרכז ד' ממש בכניסה לבניין העירייה (שאז קראו לו בניין העירייה החדש והיום קוראים לו הישן).
המסעדה הייתה בבעלותו של מקסים בן זקן ז''ל , הגריל מן ויד ימינו היה משה אבוחצירה ז''ל , בהמשך נכנס בנו ארמוה בן זקן.
המקום התמחה בעיקר בתפריט של בשרים על האש שכללו טחול, לבבות ועוד הרבי חלקי פנים, סטייקים (סטייק עיין היה באופנה), סלטים, בירה מהחבית והכל הלך עם צ'יפס שהיה תוספת חובה ולפעמים יחידה, בכל מסעדה.
סבתי היקרה רחל אלהרר ז''ל גרה ברחוב רמב''ם ברובע ב' , מגיל מאוד צעיר הייתי הולך ברגל מביתי ברחוב המעפילים פינת הרב קוק לבקר אותה בביתה שהיה ברחוב רמב''ם ברובע ב', כשחזרתי לביתי בערב הרחתי את הריחות שמסעדת נציונל הפיצה לאוויר ... עד היום הריח של הגריל חקוק במוחי, מה שלא אפשר לי להפוך להיות צמחוני .
טו גייז – סם סקאלניק ז״ל. משפחת עובדיה
אנחנו מכירים את טוגייז כפאסט פוד על האש, אבל אז זאת הייתה המסעדה בעיר –
סם סקאלניק ז״ל עלה לארץ בשנת 1969, ובשנת 1970 עם עוד פיל סאקס, הגה את הרעיון להקים בית קפה/מזנון בסגנון אמריקאי.
המזנון הוקם במקום שבו עמד קיוסק ״קוקי״ בפינת שבי ציון רוגוזין.
את השם ״Two Guys” הם נתנו בגלל 2 השותפים שפתחו את העסק, והשם נשאר עד היום.
נתחיל בשמו יוצא הדופן של המקום "טו גייז" ...
את טו גייז של ימנו פתח אביו של שלומי עובדיה ( לא הצלחתי להשיג את שמו ) ושלומי בנו שגדל במסעדה ירש את מקומו של אביו לפני 20 שנים ומנהל אותה עד היום. המקום יזכר כאחת ממסעדת העל האש הטובות והמוכרת באשדוד והסביבה, עם קהל לקוחות נאמן שלא מבקש יותר מדי גינונים ושרות ... אלא נטו בשר לרעבים. וכן... הוא עדין עובד ועובד חזק.
מההסטוריה הראשונית נקפוץ דווקא אל מסעדות הגורמה שנפתחו בשנות 80 , היו פורצות דרך והפכו את העיר אשדוד למותג קולינרי חזק בישראל
הסינית האדומה – בבעלות בר רצון –
הסינית אדומה, הייתה המסעדה הסינית הראשונה באשדוד ובאזור. היא נפתחה ב1981 במרכזון שכונת חברת חשמל שברובע א', מקום פסטורלי, ושקט.
אלו היו השנים שהמטבח הסיני פרץ חזק מאוד לתודעה הקולינרית הישראלית, אבל להיות יותר ספציפיים - בעיקר בת''א עד שנהפך לטרנדי בכול רחבי הארץ. בהמשך, הסיני פינה את מקומו ליפני.
המטבח הסיני דיבר באגרול, היפני בסושי, הישראלי בחומוס וצ'יפס.
העיצוב והאווירה של הסינית האדומה היה מאוד קלאסי וזהה למסעדות מהז'נר הזה ובזמנו זה היה הכי גורמה שהכרנו. הכוונה לגורמה היה – כל מה שהוא לא רק חומוס ועל האש ויש לו מפה לבנה.
העיצוב היה מבוסס על הרבה אדום ...את מוזיקה לא ממש הבנו - התפריט כלל מנות כגון מרק תירס, אגרול והרוטב האדום זוהר ומתוק קיצוני, עוף בקשיו, עוף חמוץ מתוק , ברווז פריך ועוד מלא מנות שהיו זרות לנו – אז כולם הלכו על בטוח עם האגרול והעוף. לא שבענו כי לא זכור לנו לחם – אבל היה טעים מאוד ומיוחד מאוד.
המסעדה עבדה חזק למס' שנים וזכורה לנו כאחת המיוחדות והאהובות באשדוד.
אספנייה – פול לוי ז''ל .
המסעדה נפתחה ב1980 ברחוב אבא הלל סילבר ברובע א'.
רובנו הכרנו ב ב25 השנים האחרונות לפעילותה של מסעדת הדגים הספרדית, אספנייה, את פול, אבל לא ידענו שבעצם המקום הוקם 15 שנה קודם לכן, ע''י משפחת לוי (ההורים של פול ) שהיו עולים חדשים ממדריד ספרד. השפית הראשונה הייתה האמא של פול שהייתה בוגרת בית הספר הגבוה למלונאות וקולינריה בצרפת "קורדן בלו" – איזו קפיצת מדרגה זו הייתה לאשדוד בחיתוליה הקולינריים....
אספנייה מהר מאוד משכה אליה לקוחות מקצוות הארץ והפכה למוסד הקולינרי חזק בכל קנה מידה - כמודל של מסעדת רחוב ספרדית קלאסית ורומנטית בסגנון הקולינרי של מדריד.
המקום גם הפך להיות פורץ דרך בכך שהכניס בצורה פרונטלית והצהרתית פירות ים לתפריט של העיר אשדוד והוציא לא מעט אוכלי שרצים מהארון.
פול למעשה המשיך בהצלחה את דרכם של אביו ואימו שהביאו לאשדוד
אספנייה התמחתה בפירות ים ודגים מקומיים, מנת הדגל הייתה הפאייה המדרידאית , הרבה שרימפס קלאמרי וסרטנים כחולים ודגים.
המקום היה מעותר בפוסטרים ממוסגרים של מלחמות שוורים ומטדורים בפעולה, בובות של שוורים, בר קטן ויפה, תאורה רומנטית ומוזיקה ספרדית שקטה ונעימה.
האירוח היה אישי ומאוד מקצועי וחם , אחרי השחרור של פול מהצבא הוא החל להיכנס יותר ויותר לפעילות המסעדה וב25 השנים האחרונות לפעילותה היה השף והבעלים ,המסעדה עבדה רצוף קרוב ל40 שנים באותו המקום ..
פול לוי הלך לעולמו בטרם עת לפני מס שנים לצערנו ..שנתיים או שלוש לאחר סגירת המסעדה. מסעדת אספנייה תמיד תישאר בזיכרון הקולקטיבי האשדודי כמוסד קולינרי קטן מיוחד ליברלי בין לאומי שמשך אל אשדוד חובבי דגים מכל רחבי הארץ וימאים מחו"ל.
מסעדת הדגים הספרדית של עמרם ומרסדס:
ליד אספנייה ממש, פעלה עוד מסעדת דגים ספרדית, בדיוק באותו קונספט של אספנייה, זאת הייתה המסעדה המיוחדת של עמרם.
עמרם היה מסעדן בכל רמח אבריו, וגם הגיע אלנו מספרד העתיקה, הכפרית והפשוטה. וכמו שהיה עמרם, כך הייתה המסעדה שלו ולימים הצטרפה אליו רעייתו מרסדס, אישה עם לב ענק שנתנה לבאים תחושה של בית.
אל המקום הגיעו בעיקר לקוחות מחוץ לאשדוד והרבה ימאים, כמו אל מסעדה מחתרתית קטנה ומעולה.
אידי דגים – אגדה שהתרחשה באמת
עם השנים הפכה אידי למסעדת הדגים הכי מפורסמת בישראל. כשהיינו מספרים באזור תל אביב והשרון שאנו מאשדוד... היו עונים לנו מיד – אני מכיר את אידי.
אידי ישראלוביץ' התחיל את פעילותו העסקית כאיש חיי הלילה הסוערים באשדוד, אבל התשוקה הגדולה ביותר שלו, הייתה למטבח.
בשנת 1989-90 החליט אידי להתמקד בפאן הקולינרי והמסעדה הראשונה נפתחה בתחנת הדלק גל בעורף הנמל (מול קפטן מומיס ) את המסעדה פתח אידי בשותפות עם אריה שדה שהיה מחובר בקשרים חברתיים להרבה גנרלים ואנשי צבא בכירים שפקדו את המקום תדיר והוציאו את שמה של המסעדה והשף (אידי) בכול הארץ .
אידי נפרד מאריה שדה לאחר כשנה ובשנת 1992 פתח מסעדה בהרצליה לעוד שנה וחצי (פחות היה סקסי מבאשדוד) המקום הבא היה בצומת הנמל באשדוד, בצמוד לרלקס, שם פעל לעוד כשנה וב1994 הגיע ללוקיישן הנוכחי של אידי דגים, מה שהפך אותו למותג העסקי הכי חזק בעיר.
בין חבריו הרבים של אידי בת''א היה גם איש העסקים והמסעדן שלום מחרובסקי שהיה הבעלים של מסעדת הגורמה "מול ים" בנמל ת''א , שמואל היה יבואן של פירות ים ונהפך להיות צינור אספקה של חומרי גלם באיכות הגבוהה ביותר בארץ.
אידי בעל השאיפות הקולינריות הכי גבוהות, נסע ללא מעט השתלמויות וסדנאות לשפים בקורדן בלו בצרפת (בית הספר הגבוה למלונאות וקולינריה), ולאורך השנים היה טס פעם בחודש וחצי לכול מסעדה חזקה באירופה ,בעיקר לצרפת הולנד בלגיה איטליה, סין, יפן ועוד וסעד בלא מעט מסעדות בעלות כוכבי מישלן. לארץ הוא חזר עם השראות ותובנות חדשות את חלקן יצק ל DNA של עצמו. השילוב של הידע שרכש בעולם, והחום האשדודי שהוא הקרין בטבעי ופיתח בברים – הפך את המסעדה לעלייה לרגל מגוש דן, השרון וצפונה, למקום חובה שאם לא ביקרת בו, זה היה חור בהשכלה.
לאחר תקופה קצרה הוכפל שטחה של המסעדה. צוותי הפלור (מלצרים/אחמשים/מארחות -אירוח ושירות) היו בסטנדרטיים האיכותיים והמקצועיים ביותר שיש. כל מלצר חלם לעבוד באידי. מי שעבר את בית הספר שלו – כמו קיבל תואר ד"ר במלצרות.
חשוב לציין את טלי אשתו שהייתה שותפה וחלק אינטגרלי מהעשייה של אידי והגעתו למעמד של מותג ומוסד קולינרי חשוב בישראל. במשך מספר עשורים הפך אידי לשגריר הקולינרי של אשדוד, מורה דרך ואבא מקצועי ורוחני להרבה מסעדנים וטבחים מובילים ישראל שעברו דרכו .
גם אחרי 30 שנות פעילות מסעדת אידי דגים עדין מושכת אליה לקוחות בעיקר מתל אביב והוא נשאר שילוב של ה"מענטש" המיוחד בנוף שלנו עם הלב האשדודי הפטריוט והחם.
קזה אונו איטלקית אמיתית – אליהו שי ז''ל – משה פרץ .
מסעדה איטלקית קטנה ומיוחדת במינה, שהחזיקה 30 שנה, עם מספר שולחנות קטן ומגוון עוצמתי של טעמים מהמטבח האיטלקי – הכל עבודת יד במקום (כולל הבצקים והפסטות). איטליה במיטבה.
האווירה הייתה משפחתית וחמה. התפריט כלל פסטות, לזנייה, פיצות עבות, פירות ים ודגים, כאשר כל הבצקים נעשו במקום .
את קזה אונו פתחו אליהו שי ( שהיה עובד חברת חשמל ) ומשה פרץ.
המסעדה הרומנטית פעלה בקצה רחוב רוגזין /שד'' משה דיין בשנת 1990-91 (ברבריני של היום רק בלי השולחנות בחוץ ) .
משה פרץ היה שותף והטבח הראשון במסעדה ופרש מהשותפות לאחר תקופה מסוימת.
המסעדה פעלה תחת ניהולו של אליהו כ10 שנים בערך ואחר כך הועברה לבעלותה של לאריסה שהייתה יד ימינו לאורך שנים והפעילה את המקום למספר שנים נוספת. סה"כ פעלה המסעדה כ 30 שנה ונסגרה ב2017. אליהו ז''ל נפטר ב2019.
בלזק – מסעדת שף פורצת דרך - אריאל חביב , שף נתי שפריר
הבלזק הייתה מסעדת בוטיק בסגנון צרפתי שנפתחה במרכזון הקטן של שכונת חברת חשמל ברובע א' , בשנת 1999 והחזיקה 15 שנה תחת המותג מסעדה יוקרתית באשדוד.
המסעדה הייתה המיזם השני של אריאל חביב לאחר מכירתו של הפאב המיתולוגי פיגל.
אריאל החליט להתמקד במסעדנות וקוליניריה אחרי שנות הלילה (עד הבוקר) בפיגל.
התפריט כלל מנות בשריות פירות ים ודגים.
אריאל נכנס והכניס כשותף איתו את השף נתי שפריר שאחרי שנה או שנתיים קנה את חלקו של אריאל והמשיך כבעלים ושף של בלזק עד סגירתה. המקום עבד מספר שנים לא מבוטל וקיבל שם בסצנה הקולינרית הישראלית כמסעדת גורמה איכותית.
חביב עזב את אשדוד לת''א בתחילת שנות ה2000 ופתח מס מקומות מובילים ואיכותיים עשה ועושה עדין חייל בעולם הקולינריה. הוא הפך למסעדן מוכר וחדשני בסצנה התל אביבית.
שפריר אף הוא נכנס למיזמי קולינריה נוספים במרכז לאחר סגירת בלזאק ובנה לעצמו שם של שף מוערך מאוד ופועל בהצלחה רבה בהווה הקולינרי בעיקר במרכז.
המסעדות של בגין וגרציה
השם שלו היה אלי ביטון, אבל כולם קראו לו בגין, כי הוא הכי הזכיר את אחד מגדולי האומה.אשתו תמיד נשארה גרציה האהובה.
בגין וגרציה שהפכו למסעדנים חשובים ולחלק בלתי נפרד מהקולונריה האשדודית. לאכול אצל בגין זה היה בול פגיעה. תמיד טוב ותמיד באווירה שמחה. הוא ארגן קבלות שבת שמחות והאלכוהול היה חלק בלתי נפרד מהארוחה. הרבה לא הבינו ממה הוא מרוויח כשחילק פינוקים ומזטים בשפע ונתן לשלם רק עבור האלכוהול.
הבשר על האש, קבלות השבת והבישולים מזרחיים, היו חוויה בילתי נשכחת של הצמד הנוסטלגי.
גם הילדים הפכו למובילים חברתיים בצערותם ובהמשך השתלבו גם הם בעולם המסעדנות.
אשדוד הקטנה - שלמה ממרוד, שרלי גבאי (בונגוס)
המקום נפתח בפינת ז'בוטינסקי והתמחה בתבשילים ביתיים/ מרוקאים. בסטנדרט גבוה. הקבלנים אהבו מאוד את המקום והחזיקו אותו חי. הבעלים ידעו לפנק את כולם עם סלטים ומזטים ללא הפסקה. המסעדן בגין עבד שם תקופה. בהמשך הקבלן שמעון צרפתי ביקש מהבעלים, שלמה ממרוד לעבור מתחת לבניין שלו באזור התעשיה. צרפתי דאג שהמקום יהיה כלכלי ולו כדי שהוא יוכל לפנק ולהתפנק בו. קבלות השבת באשדוד הקטנה היו לנוסטלגיה הכי טעימה
הזקנה – רחל מלכה
הזקנה הוא ללא ספק מוסד קולינרי של אוכל רחוב מרוקאי אסלי רחל "הזקנה" אשתו של מכלוף (פרפר) מלכה ז''ל.
המקום נמצא במיקום שהכי לא מתאים למסעדה, במבנה ששימש כקיוסק בכניסה לגן יולנד סמוך לבניינים הראשונים באשדוד שנבנו ברובע ב'.
לפני יותר מ30 שנה הסבה אותו הזקנה למסעדה (יותר נכון קיוסק לתבשילים נדירים) של מאכלים מרוקאים עם תפריט מצומצם שכולל קציצות דגים חריפות, בשר ראש, סלטים מרוקאים קטנים ועוד עד שהסיר (שהתבשל בפתיליות) נגמר והוא נגמר מהר.
גברת מלכה שעברה את גיל 80 מסתייעת בבנה חיים ב25 השנים האחרונות וגם המקום הזה נחשב לאחת מנקודות אוכל הרחוב המיתולגיות באשדוד והיא התפרסמה ברחבי הארץ כסיפור אגדה על טעם שהולך ונעלם .
מסעדת וייצמן
אחת המסעדות שהחזיקו הרבה שנים באשדוד עם תבשילים מרוקאים, לחם פרנה וכשרות מהדרין שמשכה אליה בהמשך לא מעט חרדים, בעיקר שסניקים, שעפו על האוכל המרוקאי המבושל. המקום פועל ברחוב הבונים באזור התעשיה.
"אוכל רחוב" אשדודי
מלך הפלאפל – שלום כפתי ז''ל מאז 1965
מוסד הפלאפל הראשון להערכתי שנפתח באשדוד , זה היה ונשאר באותה חנות קטנה במרכז א' מאז 1964-5. שלום הפעיל את המקום המקסים הזה בהמון חום ואהבת אדם עד לכתו לעולם שכולו טוב , את המקום מפעילים עד היום בני משפחתו .
המוכר ביותר בסצנת אוכל הרחוב באשדוד הוא , הסנדיוויץ הטוניסאי – מוריס סיטבון
הסנדוויץ הטוניסאי של מוריס הוא מוסד קולינרי של אוכל רחוב איכותי שנפתח לפני יותר מ 30 שנים במרכז א' , מתמחה בפריקסה טוניסאי קלאסי, סנדביץ' טונסאי, בריק עם ביצה, קוסקוס בשלישי והיום גם שניצל ופתיתים.
כולה סנדוויץ' תגידו, אבל המקום מעוטר בסלבים הכי חמים שבאו לנגוס ביס ולסמן לעצמם V ביומן שהם היו שם.
המקום פועל עד היום בפאסג' של מרכז א' באותה המתכונת רבת שנים, מוריס נוהג להזמין את לקחותיו לצ'יסר של בוחה והרבה יחס אישי וחם עם חיוך שלא נגמר ונקווה שגם לא יגמר לעולם.
פיצה א' א' - ממציאי האמריקנו האשדודי -
צמד הדרום אמריקאים - אברהם ואלברטו (האחד מברזיל והשני מארגנטינה), נכנסו לחיינו בתחילת שנות ה80 על רחוב רוגוזין. אברהם מברזיל, אלברטו מדרום אמריקה והויכוחים מי יותר טוב ממי, הפכו לחלק מההווי המקומי. יותר מאשר הפיצה הטעימה, הם היו מוקד מפגש חברתי בזכות מאור הפנים של הצמד האגדי. סביר להניח שקפה "אמריקנו אשדודי", שמי שלא מכיר הוא לא באמת אשדודי, הומצא בפיצה א' א' ביחד עם קפה ה"פפה". בשלב מסוים הם רצו לגדול, הקימו מסעדה בתל אביב בבית האופרה ונעלמו מהנוף שהם כל כך הוסיפו לו. אלברטו נפטר בטרם עת ופיצה א' א' תשמר כמותג של שנות ה80.
בורקס סמי ובניו
כשבורקס סמי הגיע לאשדוד מיפו בשנות ה80, זה היה כאילו מקדונלד נפתח בה בשנות ה90. המקום היה הומה אדם, התורים השתרכו והטעם היה של משהו חדש (זו הייתה הביצה הקשה שהצטרפה למאכל המוכר).
מאז עברו עשרות שנים ואותו בורקס סמי נמצא באותו המקום, רק שאנחנו שכחנו לבדוק את הטעם מחדש
פלאפל צנעני – מלכי קרמי .
הוקם לפני 35 שנים בערך במרכז א' ע''י משפחת כרמי , לפני 20 שנים עבר מיקומו של הפלאפל למרכזון ברובע ה' , מאז ועד היום נחשב לאחד הפלפליות הטובות בארץ.
כן, יודעים שפספסנו ולא הזכרנו הרבה, אך השתדלנו לכתוב על אלו שהחזיקו מעמד שנים רבות יותר והטביעו חותם על המסעדנות באשדוד - אבל תודו שקיבלתם תיאבון...
עוד כתבות נוסטלגיה של הבילויים וחיי הלילה בעיר כנסו כאן:
נוסטלגיית בתי הקפה של אשדוד - משנות ה60 עד שנות ה90.
על הברים הנוסטלגים בעיר והבילוי חוף מי עמי - לקריאה כנסו כאן
עקבו בפייסבוק
עקבו באינסטגרם
