עד לפני קצת יותר משנה נדמה היה שחייו של דוד לב ארי (29) מאשדוד מתקדמים במסלול מסוים ודי שגרתי, גם כאיש קולנוע בתחילת דרכו שרואה עתיד בתחום אבל גם כבחור צעיר ומאורס, אלא שאז הגיעה הקורונה וטרפה את הקלפים.

"הכל קרס בבת אחת" – הוא מספר, "גרתי במרכז וניהלתי אורח חיים חילוני ועצמאי. היו לי תכניות לפתוח עסק באוקראינה ולהמשיך להתפתח בכיוון הזה, אבל אז תעשיית ההפקות והתרבות חטפה מכה רצינית ואני מצאתי את עצמי בלי עבודות, ובנוסף חוויתי פרידה קשה חודש לפני החתונה והייתי חייב לחזור לבית של ההורים שלי באשדוד".

בתוך כל הקושי והאתגרים שהציפו את חייו תוך זמן קצר, דוד מצא במוזיקה מקור נחמה, מה שהניע אותו לצאת למסע לעבר הגשמתו של חלום ישן בתחום, והשבוע, אחרי שנה של יצירה ועבודה סביב השעון באולפן ההקלטות, הוא הוציא את אלבום הבכורה השלו.

"האלבום הזה הפך למין תיעוד של כל התקופה הזאת" – הוא מספר. "קראתי לו "חוזר אל הבית" כי זה מה שבאמת קרה – חזרתי לבית. כל שיר שם מדבר על התחושות השונות בתהליך הזה. בין אם זה התסכול הכלכלי, הפרידה, ההסתגלות מחדש למצבים".

"יובל ניאזוב מהרכב ההיפ הופ "מבוא הדודאים" לקח אותי תחת חסותו" – הוא מוסיף ומספר. "הוא שמע את השיר הראשון שעשיתי והחליט לרוץ איתי את הדרך הזאת. עוד מישהו שמלווה אותי זה שגיב פרש שהוא אומן מוכשר בשם "ליברה". בכללי גם בורכתי בסביבה שתומכת, בין אם זה משפחה, חברים או אנשי מקצוע שכל אחד עוזר בדרך שלו ואני מודה על זה".

המוזיקה לא זרה ללב ארי שכילד שגדל בבית דתי עוד זוכר היטב את השירה והמנגינות מבית הכנסת. "תמיד אהבתי את זה, ובמקביל הייתי שומע מוזיקה שחורה וחוקר גם את העולם הזה, אבל אף פעם לא שמעתי משהו בארץ שהיה בדיוק מה שחיפשתי" – הוא מספר.

"עם השנים הלכתי ללמוד קולנוע בספיר והייתי עושה גם קליפים, אז ליוויתי את ליברה (שגיב פרש) ושלמה רג'ה (מוזיקאים יוצרים מקומיים) במוזיקה שלהם ודרכם התחזק בי החיבור למוזיקה" – הוא מוסיף.

מה הסגנון הזה של השירים שאתה מבצע?
"זה נקרא "אפרו-ביט", זה סגנון אפריקאי שעוד לא מפותח מספיק בארץ, אבל כבר סחף המון אנשים מסביב לעולם".

ואיך התגובות עד כה על האלבום?
"מדהימות. אנשים מפרגנים ואפילו יותר מזה, יש כמה אנשים ספציפיים שהכירו אותי דרך המוזיקה וכתבו לי שהמוזיקה שלי חיזקה והרימה אותם, ונשארנו בקשר מאז. זה מבחינתי שווה את הכל..."

"לפני שהכרתי את יובל ממבוא הדודאים רציתי לעשות מוזיקה ולשמור אותה לעצמי, שתהיה להנאה שלי" – הוא ביקש להוסיף, "אבל אחר כך הבנתי כמה מוזיקה היא בעצם שליחות, ושאני חייב להוציא אותה, בין אם זה שיר הכי רגוע וכיפי או יותר ביקורתי ומשמעותי – אנשים יכולים להזדהות עם זה וזה מדרבן אותי להמשיך להוציא".

מרגש.
יש שיר שאתה יותר מתחבר אליו מתוך האלבום?
"האמת שאין שיר כזה, כל אחד הגיע ממקום אחר ועברתי עם כולם תהליך. אוהב את כולם".

אני מבין שאלו לא השירים הראשונים שאתה מוציא? הם נכללים באלבום?
"נכון. לפני שהאלבום יצא הוצאתי שישה שירים. שניים מהם נכנסו לאלבום ("בנאדם" ו-"לא נרדם") ועוד 4 סינגלים יצאו בנפרד. הסינגל הראשון שהוצאתי היה "טלטלי" שהוא שיר הודיה על הדברים הקטנים בחיים והוא זה שהתחיל את המסע הזה. הסינגלים שהוצאתי כן זכו להצלחה בעיניי בהתחשב בזה שהתחלתי לעשות מוזיקה רק השנה".

מה לגבי הופעה, יש משהו באופק?
"כן, ב-3.3.22 יש לי מופע השקה בלבונטין 7 בתל אביב. אני מתכנן שיהיה שמח, עם נגנים ואווירה כיפית. המוזיקה החזירה אותי לרקוד אחרי שהרבה זמן זה לא קרה ואני רוצה שכולם ירקדו איתי".

מה השאיפה מכאן הלאה?
"אני רוצה להמשיך לשמח אנשים. השאיפה היא להתעסק במוזיקה כל הזמן, אז גם אחת המטרות היא להמשיך לגדול ולהתפרנס מזה".

חפשו את דוד לב ארי בפייסבוק או אינסטגרם. להאזנה לאלבום המלא בפלטפורמות השונות לחצו כאן!