אלוקים שומע את הסבל הנוראי של בני ישראל במצרים, שעובדים בפרך, וזוכר את הברית עמם. הוא מבטיח להוציא את בני ישראל ממצרים בזרוע נטויה ובניסים גדולים בתנאי שבני ישראל יהיו לו לעם והוא יהיה להם לאלוקים. הוא יוציא אותם מהעבדות וידאג להביא אותם לארץ ישראל שאותה הוא הבטיח לאבותינו. אולם, תחילה בני ישראל לא יהיו מסגולים לשמוע את דברי משה בגלל העבודה הקשה. משה מדבר לאלוקים ואומר לו שאם בני ישראל אינם יכולים לשמוע אותו – כיצד פרעה ישמע לדבריו כשהוא מתקשה בדיבור?

אלוקים אומר לו לקחת את אהרון שידבר בשמו ומזכיר למשה שהיציאה ממצרים לא תהיה מידית, מפני שהוא יקשה את לב פרעה ויהיו הרבה אותות ומופתים בכל מצרים, רק אח"כ הוא יוציא את בני ישראל משעבוד. זאת מאחר שהמצרים חייבים לראות את כל כוחו של אלוקים.

משה בן 80 שנים ואהרון בן 83 בתחילת השליחות שלהם. משה ואהרון מגיעים לפרעה, ואהרון משליך את המטה שהופך לתנין. גם חרטומי פרעה מצליחים להפוך את המטה לתנינים. מטה אהרון בולע את כל המטות של החרטומים. בבוקר, אהרון לוקח את המטה ומכה על מי היאור לעיני פרעה ועבדיו, והמים הופכים לדם. כל הדגה מתה ואין אפשרות לשתות מים. למרות שהמצב נמשך שבוע, לב פרעה ממשיך להיות קשה.

המכה השנייה מגיעה כשאהרון מטה את ידו על כל מקורות המים במצרים והכל מתמלא צפרדעים. פרעה קורא אליו את משה ואהרון ומבטיח להוציא את בני ישראל ממצרים. משה צועק לאלוקים וכל הצפרדעים מתים. המכה השלישית שמגיעה גורמת למכת כינים בכל מצרים, באדם ובבהמה. החרטומים לא מצליחים לבטל את המכה ובכל זאת פרעה מקשה את ליבו ומסרב לשלוח את בני ישראל. המכה הרביעית היא הערוב, שגורמת לכך שחיות שונות, חרקים ומכרסמים עושים נזק בכל ארץ מצרים.

פרעה קורא למשה ואהרון ומסכים שיזבחו במצרים עצמה. משה לא מסכים לרעיון ומבקש לצאת לשלושה ימים למדבר. מכת הערוב הוסרה ממצרים ופרעה מתחרט. המכה החמישית היא דבר, מכה שמבדילה בין הסוסים, החמורים, הגמלים, הבקר והצאן של בני ישראל והמצרים. כל הצאן והמקנה של המצרים מת ובכל זאת פרעה לא היה מוכן לשלוח את בני ישראל.

המכה השישית הייתה שחין, שגרמה לאבעבועות בקרב כל המצרים. בכל זאת, פרעה לא משנה את החלטתו. מכה שביעית היא ברד כבד שהורג את כל המקנה, האדם וכל הגידולים. פרעה קורא למשה ואהרון ומבטיח לשלוח את בני ישראל. משה מבטל את מכת הברד. כשפרעה רואה שמשה ביטל את המכה הוא ממשיך בהתנגדותו לשלוח את כל בני ישראל לחגוג את חגם במדבר.

אלוקים עומד בהבטחתו לאבותינו והשעבוד במצרים מתקרב לסיומו. בני ישראל כל כך מיואשים שהם לא מאמינים למשה, הם הגיעו כבר לעייפות נפשית. הם האמינו שגורלם נחרץ לעבדות לכל ימי חייהם. משה ואהרון מביאים לבני ישראל את המסר מאלוקים שהגאולה קרובה מאוד. לבני ישראל הייתה חסרה תקווה ואמונה, הם איבדו צלם אנוש, רוח ותקווה וחשבו שמשה לא מציאותי, איך הוא יכול לשחרר עם שלם מעול העבדות מול מעצמה כמו מצרים ללא אמצעים, כוח וצבא? בני ישראל כבר מיואשים, מדוכאים, ולא מסוגלים לשמוע את דברי משה.

היאוש הגדול בלם את עצם החשיבה או האמונה בשחרור הצפוי. הטבע של האדם הוא לוותר על כל אפשרות לשינוי מפחד שיאבד את מה שיש לו כבר. למשל, חלק מאזרחי ישראל איבדו את הנחישות במאבק נגד אויבנו ומחפשים פתרונות קלים.

משה מביא תקווה חדשה לעם משועבד שהפסיק לחלום על השחרור הצפוי מעבדות. הודות לכוחו העצום של אלוקים והניסים שחולל, החלום הזה הפך למציאות. העם היהודי לא יכול להרשות לעצמו כיום לחיות בחוסר אמונה. כל אחד מאיתנו חייב לראות עצמו שהוא כף המאזניים בין אמונה לחוסר אמונה. צעד אחד קטן של כל אחד מאיתנו יכול לשנות את המאזן לחיוב. אחדות לאומית היא כורח המציאות להפסקת הקיטוב בחברה. תפיסת חיים יהודית תורמת לחוזק. זכותנו על ארץ ישראל מוכחת בתורה והיא המולדת היחידה שלנו. המכות במצרים נועדו ללמד את המצרים והעולם על כוחו הרב של אלוקים. זאת כדי שפרעה יבין שכוחו של אלוקים גדול יותר מכוחם של החרטומים. הדברים הללו נועדו על מנת שנוכל לספר על הניסים שהיו במצרים. לא מספיק לשחרר את בני ישראל מהעבדות הפיזית בלבד, אלא גם מהשעבוד הרוחני והפנימי. שנים רבות של עבדות קשה הפכו אותם לחסרי אמונה בחיים. הם נעשו עם סבלני למצבים בלתי נסבלים.

הם הפכו להיות למודי סבל רב כשהפכו להיות לבלתי נסבלים בהתנהגותם הרעה. למשה ישנה עבודה רבה להוציא מתוך העם היהודי את מנטליות העבד. כיום העם בישראל סובל ממגפת הבינוניות. עלינו לשאוף תמיד למצוינות באמונה ובקשר עם אלוקים. סובלנות וסבלנות כלפי כולם. אנחנו פוגעים באחדות הפנימית והופכים לסבלניים כלפי מי שפוגע בנו. כדי להיות חזקים יש צורך לשנות את האופי הגלותי בתוכנו ולחדול להיות סבלניים כלפי ארגוני שמאל שגורמים לנו נזק לאומי. אם אנו רוצים להיות אדונים לגורלנו, עלינו להיות כגוף אחד מלוכד וחזק שיכול לנצח כל איום.