צריך כל יהודי לחזק כח התפילה, ושהתפילה תהיה שגורה בפיו בקדושה ובטהרה. וידע האדם שכל השפע המושפע בכל עניין ועניין בחייו, הוא מכח התפילה. והנה נראה לבאר ולחזק ביותר בימים אלו, אשר זכינו שסדורי התפילה על פי מנהג אבותינו ורבותינו זצוק"ל, יוצאים ורואים אור בעולם, וזו פעם ראשונה אשר מלוקטים יסודות אשר בכוחם אבותינו הקדושים שינו סדרי מעשה בראשית בנקל, ועשו נס כטבע. ונשתדל ביותר לחזק כח התפילה בכל כוחנו, ובעזרת ה' יתברך יהיו דברי אלו אשר התחננתי לפני ה' לתועלת, ולחיזוק ולקירוב הגאולה השלימה אשר מצפים לה, ותתגלה מלכותו מהרה על הארץ, וחזקה שכל ההולך בדרך זאת, באוהלו ישכון אור ויהיה לבטח, וברכת ה' תחול על ראשו, וינצל ממקרי הזמן ומתוקף הגלות בעקבתא דמשיחא, וימתקו עלינו ועל כלל ישראל הדינים ונראה חסד ורחמים.

**
תורתנו הקדושה בפרשת עקב (דברים יא יג) "והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותי אשר אנוכי מצוה אתכם היום לאהבה את ה' אלוקיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש ואספת דגנך ותירושך ויצהרך ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת".

והגמרא (תענית ב) ולעובדו בכל לבבכם לומדת שצריך להתפלל על הגשמים, ומנא לן בתפילה דתניא לאהבה את ה' אלוקיכם ולעבדו בכל לבבכם, איזו היא עבודה שהיא בלב הוי אומר זו תפילה.

הנה התפילה צריכה להיות עבודה שבלב, דבר שלא מצאנו במצוות אחרות רק בתפילה. וכן מה שלא מצאנו במצוות אחרות, לחזור ולהתפלל שלושה פעמים ביום, והתורה מזהירה אותנו מכל עניני התפילה.

והגמרא (ברכות ו) אומרת על הפסוק (תהילים יב, ט) "כרום זלות לבני אדם" אלו דברים שעומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלין בהן, זוהי תפילה. והתורה מצוה אותנו להתפלל בדבקות "שפכי כמים ליבך נוכח פני ה'" (איכה ב, יט) ולא כמצוות אנשים מלומדה. והנה צריך להבין מה המיוחדות כל כך בתפילה, שחכמינו הזהירו אותנו מהתפילה?

ואפשר לבאר ולומר על פי יסוד שנמצא ברבנו המגיד ממזריטש זצוקל בספר מגיד דבריו ליעקב (אות רעד) וזה לשונו, אמנם העניין בקיצור גדול שכשאיש הישראלי עומד להתפלל בדחילו ורחימו, אז ממילא אומרים שירה בכל העולמות כל המלאכים והשרפים ושאר כיתות, כי הם כולם כלולים בו, וזהו שיר השירים (שה"ש, א). רצונו לומר שיר אחד ששר איש הישראלי למטה, ממילא נעשה השירים בכל העולמות כשהוא אומר במסירות נפשו, בכל לבו וכוחו וכוונתו, וזהו אשר לשלמה - למלך שהשלום שלו, רצונו לומר כשיודע לפני מי הוא מתפלל.

***
ועומק הדברים מוצאים ברבנו האר"י הקדוש זצוק"ל בלקוטי תורה (פרשת כי תשא ד"ה. ועתה הורד עדיך) לפרש הפסוק (בראשית א, כו) "ויאמר אלוקים נעשה אדם" וכבר דקדקו חכמים ז"ל על הלשון "נעשה" בלשון רבים, שהרי הקב"ה הוא אחד יחיד ומיוחד, והיה ראוי לומר "אעשה אדם".

ובזוהר הקדוש בפרשת פנחס רלח (תרגום) ויאמר אלוקים נעשה אדם, אחרי שהשלימו עבודתם כל אומן ואומן, אמר להם הקב"ה אומנות אחת יש לי לעשות שתהא בשיתוף של כולם, התחברו כולכם יחד לעשות בו, כל אחד ואחד מחלק שלו ואני אשתתף עמכם לתת לו מחלק שלי, והיינו "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" ופרשוהו רבנן שאין אדם אלא ישראל, וזהו שאמר הכתוב "ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם" אתם אדם ולא גוים, ולכן ישמח ישראל בעושיו.

ומבואר ברבנו האר"י הקדוש זצוק"ל (שם) כי כוונת הזוהר הקדוש, האדם הוא עולם קטן הכלול מכל העולמות ומכל מלאכי מעלה, וכאשר הוא מתקן את עצמו בעסק התורה ומעשים טובים, הרי הוא מתקן גם את כל חלקי הבריאה הכלולים בו. ואם הוא מקלקל ח"ו את דרכיו, הרי הוא מקלקל עמו גם את כל חלקי הבריאה הכלולים בו, ועל ידי זה יתפללו עליו שיצליח דרכו בעבודת ה', כדי שעל ידי זה יתקן גם את כל חלקי הבריאה הכלולים בו ע"כ.

****
אם כן כאשר יהודי מקיים מצוה, מרומם הוא עימו את כל הבריאה, את המלאכים, החיות העצים, האדמה, הכל עולה ומתעלה. ויובנו דברי רבנו המגיד ממזריטש זצוק"ל "שכשאיש ישראלי עומד להתפלל בדחילו ורחימו, אז ממילא אומרים שירה בכל העולמות כל המלאכים והשרפים ושאר כתות, כי הם כולם כלולים בו" וח"ו כאשר יהודי יורד ועובר עבירה, מוריד ומדרדר את כל הבריאה כולה.

***
וממשיך רבנו המגיד ממזריטש זצוק"ל במגיד דבריו ליעקב (שם) "וידוע שעל ידי צרופי אותיות, נתהוו כל העולמות כמו שכתוב (בתהילים לג ו) "בדבר ה' שמים נעשו" וגו', ולעולם הדיבורים ההם עומדים בעולמות מתחילת הבריאה, ומאירים בהם ונותנים בהם חיות בסוד (דברים יא, כא) "כימי השמים על הארץ" וזהו (תהילים קיט, פט) "לעולם ה' דברך ניצב בשמים".

והנה על ידי תפילת ישראל, נמשך שפע וחיות חדשים לאותיות וצרופים ודיבורים הנ"ל שבכל העולמות. והנה נתחדשו הדיבורים בחיות חדשה, ובבהירות יתירה מאז ומקדם, וזהו ענין השירה שלהם. ואפשר לומר שלכן תקנו לומר פרק שירה בכל יום תיכף אחר כל התפילה, והמשכיל יבין ע"כ.

וביאור הדברים יובן על פי המדרש (ב"ר א, א) התורה אומרת אני הייתי כלי אומנותו של הקב"ה, בנוהג שבעולם מלך בשר ודם בונה פלטין, אינו בונה אותו מדעת עצמו אלא מדעת אומן, והאומן אינו בונה אותו מדעת עצמו אלא דיפתראות ופינקסאות, יש לו לדעת היאך הוא עושה חדרים, היאך הוא עושה פשפשין. כך היה הקב"ה מביט בתורה ובורא את העולם, והתורה אמרה (בראשית א, א) "בראשית ברא אלוקים" ואין ראשית אלא תורה, היאך כמה דאת אמר (משלי ח, כב) "ה' קנני ראשית דרכו".

****
נמצאים למדים מזה, שהקב"ה ברא את העולם על ידי כ"ב אותיות התורה הקדושה, ועל זה מבוסס ספר יצירה, רובו ככולו לפרט איך כל הדברים נבראו בכ"ב האותיות, שהם בעצם כ"ב צינורות שהקב"ה מוריד על ידם את השפע בעולם, כמו שכתוב ב"מגלה עמוקות" (פרשת ויצא על הפסוק "‏וישכב במקום ההוא" שנברא האדם בכ"ב אותיות התורה, והן הן כ"ב צינורות היורדים לעולם בסוד (בראשית מח, כ) "ב"ך יברך ישראל" כי כל אות היא צינור מיוחד להביא השפע לזה העולם.

וכן כתוב עוד ב"מגלה עמוקות" על ואתחנן (אופן נ) כ"ב אותיות התורה מ-א' ועד ת', שכנגדן יש כ"ב צינורות בעולם, שכל אות מן האותיות צינור אחד שמשם יורד השפע לעולם, והוא סוד "ב"ך יברך ישראל" רצונו לומר כ"ב אותיות התורה, יורדין כ"ב צינורות לעולם.

וכך מביא רבנו אלימלך מליז'ענסק זצוק"ל בנועם אלימלך (פרשת וירא ד"ה. או יאמר וירא הב') בשם רבו המגיד ממזריטש זצוק"ל הטעם שהקב"ה נקרא "כביכול" כי הוא אותיות "כ"ב - יכול" כלומר על ידי כ"ב אותיות, יכול הקב"ה להשפיע שפע בעולם הזה.

**
והנה רבנו הבן איש חי זצוק"ל (דרושים פרשת נשא על הפסוק כה תברכו) וז"ל, ועוד נראה לפרש בס"ד הטעם שהוצרכו התפילות, והלא הקב"ה יודע חסרון האדם יותר ממה שהאדם יודע בעצמו ולמה יצטרך להתפלל, אך הטעם כי כל שפע צריך צינורות וכלים והם נעשים מאותיות התפילה, כי כל האותיות הם סוד כלים כנודע.

וזה צריך האדם להביאם ממנו (מעצמו), כי הדרך (היא) עני המבקש תבשיל מבעל הבית, לא יאמר לו שיתן לו כלי ותבשיל, אלא יביא כלי מאצלו ויניח לו בו תבשיל. וכן השפע שמקבל האדם מהקב"ה בתורת צדקה, צריך שיביא כלים ויניח לו בתוכם השפע, מיהו מזדמן שהעני נושא חן בעיני בעל הבית, שיתן לו גם את הכלי.

וגם בנמשל יזדמן נשיאות חן כזו אצל ישראל, דכתיב (ישעיה סה, כד) "והיה טרם יקראו ואני אענה" נמצא נותן להם שפע, טרם שיביאו הכלים הנעשים מכח דיבורו - התפילה. אך על הרוב צריכין הם להכין הכלים, לכך יתפללו קודם כדי שיתהווה צינורות וכלים מן אותיות התפילה, ולכן הקב"ה יתאווה לתפילתן של צדיקים כדי שירבו הכלים, וממילא יתרבה השפע בכל העולמות, דהא כתיב (מלכים ב' ד, ו) "ויאמר אין עוד כלי ויעמוד השמן" ובריבוי הכלים, נתרבה השמן.

***
והנה ידע האדם, שכ"ב אותיות התפילה הם לתקן הפגם בכ"ב אותיות התורה הקדושה.
ומצאנו בספר הקדוש "ערבי נחל" (פרשת תולדות דרוש ב) כי השם יתברך טוב ומטיב לרעים ולטובים, ומאיתו נשפע לעולם כל טוב, רק השינוי הוא לפי המקבלים, כי בכדי שיהיה שכר ועונש, ברא השי"ת כמה עולמות, ובכולם יש בית דין ממונים על השפע ההוא שנשפע דרך צינורות, שהם אותיות קדושות. והאדם בחטאו פוגם באותיות הללו, והיינו קלקול הצנורות ועל ידי זה מתעכב שפע ההוא בבואו לאותו העולם בו.

וכאשר מתפלל האדם, אזי אותיות התפילה של המבקש ההוא אשר מבקש, הן הנה אותיות הצינורות של השפע ההוא המבוקש, ויתקנו על ידי התפילה הצינורות האלו, מיד בא אליו השפע מעצמו.

***
וכך מובא בספר הקדוש "ראשית חכמה" (שער תשובה פרק ה) הטעם שצריך להתודות בסדר האלף בית - "א"שמנו "ב"גדנו "ג"זלנו "ד"ברנו "ד"ופי וכו', כדי לתקן את כ"ב אותיות התורה הקדושה, שפגמנו בהן בעונותינו הרבים.

**
אם כן, האדם בחיר הבריאה הוא השליח של כל חלקי הבריאה להתפלל במקומם, ואין הברכה והשפע יורדים לעולם רק על ידי תפילתו של האדם, שמרומם בכח תפילתו את כל הבריאה כולה. ובכח התפילה, מתקן את כ"ב צינורות השפע שבהם נאמרה התורה הקדושה, ומחדדם שישפיעו ויוריקו דרכם שפע לעולם.

אם כך כח התפילה מרומם העולם, ומביא למקום קדוש את כ"ב האותיות של תורתנו הקדושה, וכך גם לימוד התורה עולה למקומו מקום מרומם ומקודש. ולכן, יחד עם תיקונים וכוונות ומנהגים אשר יסודותם בהררי קדם, בדור יתום זה שהאמת נעדרת בו ו"העולם עבר עוד שלב בשנים האחרונות, ועדיין לא הבינו והשכילו להשיג השלב שהדרדר". בכח התפילות וההנהגות שנהגו אבותינו ורבותינו, יהא כח בעזרת ה' למתק הדינים ולכבוש היצר, ולרומם הבריאה לרוחניות וליותר דבר ה'.

ישתדלו אחי ורעי לחדד דברים קדושים אלו, להיות קול קורא ולא יחשה ולהרבות לדבר בתורה הזאת, ובהלכה ובמנהג ובאגדה, ונזכה להכנס לימים הנוראים לימי הרחמים והסליחות בהכנעה ובכוחות חזקים, ומפה ולהבא כותבנא לטבא לחיים טובים ולשלום.

ואשרי המשכיל בעת הזאת,
לחזק ולהתחזק, ולהרבות
כח התורה והתפילה
בהכנעה וביראת ה' זכה וברה.