"וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך" (דברים ו, ט).

והנה הרמב"ם (הלכות מזוזה ו, יג) חייב אדם להיזהר במזוזה מפני שהיא חובת הכל תמיד, וכל זמן שיכנס ויצא יפגע ביחוד השם שמו של הקב"ה, ויזכור אהבתו וייעור משנתו ושגיותיו בהבלי הזמן, וידע שאין דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים אלא ידיעת צור העולם, ומיד הוא חוזר לדעתו והולך בדרכי מישרים.

אמרו חכמים הראשונים כל מי שיש לו תפילין בראשו ובזרועו, וציצית בבגדו, ומזוזה בפתחו, מוחזק הוא שלא יחטא שהרי יש לו מזכירין רבים, והן הם המלאכים שמצילין אותו מלחטוא, שנאמר (תהילים לד, ח) "חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם" ע"כ.

והנה, דברי הרמב"ם הם על יסודות דברי הגמרא (מנחות מג:) רבי אליעזר בן יעקב אומר כל שיש לו תפילין בראשו, ותפילין בזרועו, וציצית בבגדו, ומזוזה בפתחו, הכל בחיזוק שלא יחטא, שנאמר (קהלת ד, יב) "והחוט המשולש לא במהרה ינתק" ואומר (תהילים לד, ח) "חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם". אם כן מבואר בדברים קדושים אלו, כי המקיים שלושה מצוות אלו תפילין - ציצית - ומזוזה, יש לו שמירה שלא יחטא.

****
והגמרא (שם) תנו רבנן חביבין ישראל שסובבן הקב"ה במצוות, תפילין בראשיהן, ותפילין בזרועותיהן, וציצית בבגדיהם, ומזוזה לפתחייהן, ועליהן אמר דוד המלך (תהילים קיט, קסד) "שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך", ורש"י פירש שבע ביום, תפילין בראש ובזרוע הרי שתיים, וארבע ציציות ומזוזה הרי שבע. הנה הג' מצות תפילין, ציצית, ומזוזה יש בהן שבע מצות אשר מגנות על האדם שלא יפול בידי היצר הרע, והם כח להינצל מן היצר הרע, אשר נקרא בשבע שמות כדמובא בגמרא (סוכה נב.).

***
והטור (יו"ד סימן רפה) ז"ל, מצות עשה לכתוב פרשת שמע, והיה אם שמוע ולקובען על מזוזות הפתח, דכתיב וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך. וצריך להזהר מאוד בה כמו שאמרו חכמינו ז"ל, כל מי שיש לו תפילין בראשו ובזרועו, וציצית בבגדו, ומזוזה בפתחו, מוחזק הוא שלא יחטא מפני שיש במזוזה יחדו של הקב"ה, ותמיד בבואו ובצאתו יזכור יחודו של הקב"ה ויתן יראתו על פניו לבלתי יחטא.

***
והנה כשנתבונן בדברי הזוהר הקדוש פרשת ואתחנן דף רסה (תרגום), אמר רבי שמעון בשעה שבן אדם מקדים בחצות הלילה, וקם ועוסק בתורה עד שמאיר הבוקר, מניח תפילין בראשו ותפילין ברושם הקדוש בזרועו, ומתעטף בעטיפה של מצוה, ובא לצאת מפתח ביתו, הוא פוגש במזוזה שרשום בה שם הקדוש בפתח ביתו, ארבע מלאכים קדושים מתחברים עמו ויוצאים עמו מפתח ביתו, ומלוים אותו לבית הכנסת ומכריזים לפניו, תנו כבוד לדיוקן המלך הקדוש, תנו כבוד לבן המלך, לפרצוף הכבוד של המלך, רוח הקודש שורה עליו מכריז ואומר (ישעיה מט, ד) "ישראל אשר בך אתפאר" ע"כ.

***
והנה בזוהר הקדוש מבואר ענין ארבעת המלאכים המלוים את האדם, ובספר חרדים (פרק ה אות כא) מונה את המצוות עשה שאדם מקיים, והזכיר תפילין ציצית ומזוזה, שהם ארבעה מצוות. ומנה תפילין שתי מצות של יד ושל ראש, ציצית מצוה אחת, ומזוזה מצוה נוספת, אם כן ארבעה מצות עשה ע"כ, אשר מהם נבראים ארבעה מלאכים.

***
והנה כח המזוזה גדול ביותר, ובזכות המזוזה זוכה האדם לאריכות ימים ושנים, וכך מובא בטור (יו"ד סימן רפה) בעניין מצות מזוזה "וכל הזהיר בה יאריכו ימיו וימי בניו, דכתיב (דברים יא, כא) "למען ירבו ימיכם וימי בניכם" ואם אינו זהיר בה יתקצרו, דמכלל הן אתה שומע לאו. וכן דרשו חכמים (שבת לב:) בעון מזוזה בניו ובנותיו מתים קטנים.

וכך מובא בשל"ה הקדוש (מסכת חולין פרק תורה אור, אות יג) בשם הרקאנטי (פרשתנו) כי מטעם זה, כתוב בתורה בפרשה ראשונה של קריאת שמע "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך" "מזוזות" חסרה ו' ראשונה, שהיא אותיות "זז" "מות" ללמדנו שעל ידי מצות מזוזה, זוכים להשראת השכינה בפתח הדלת, ועל ידי זה ניצולים ממלאך המות.

****
והנה מצות מזוזה היא שמירה מכל דבר רע לכל יושבי הבית, וכך מצאנו בגמרא (מנחות מג:) אמר רבי חנינא בוא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, מדת בשר ודם מלך יושב מבפנים ועם משמרין אותו מבחוץ, מדת הקב"ה אינו כן, עבדיו יושבין מבפנים והוא משמרן מבחוץ, שנאמר (תהילים קכא, ח) "ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך".

וכתב בדרכי משה (יו"ד סימן רפו, אות ד) בשם שו"ת מהרב רוטנבורג זצוק"ל (סימן קח) וז"ל, "מובטח אני שכל בית שמתוקן במזוזה כהלכתה, אין שום מזיק יכול לשלוט בו". ואם ח"ו לא קבע המזוזה כראוי, סכנה גדולה ביותר, כדמובא בגמרא (מנחות ל"ב:) כי אם אינו מתקן את המזוזה על פתח הבית כהלכתה הרי זו סכנה "תלאה במקל או שהניחה אחר הדלת, סכנה ואין זה מצוה" ופירש רש"י "סכנה מן המזיקין, שאין הבית משתמר ב"ה עד שיקבענה בצורת הפתח כהלכתה.

***
ומנהג ישראל תורה, לכתוב על קלף המזוזה מבחוץ מאחורי הפרשיות את השם "שדי", ולא נזכר מנהג זה בתלמוד בבלי ולא בירושלמי, אבל כן כתב הרמב"ם (הלכות מזוזה ה, ד) "מנהג פשוט שכותבים על המזוזה מבחוץ כנגד הריווח שבין פרשה לפרשה שדי". וכן כתב הטור (יו"ד סימן רפח) בשם אביו הרא"ש, נהגו לכתוב שדי מבחוץ. וכתב הבית יוסף שהמקור לכך הוא בזוהר הקדוש (פרשת ואתחנן רסו).

וכתב על זה הרמ"א בדרכי משה (שם אות ג) בשם הכלבו (סימן צ) "מה שנהגו לכתוב זה השם יותר משאר שמות, מפני ששם זה נוטריקון "ש"ומר "ד"לתות "י"שראל.

***
וכתב החיד"א בהגהות נצוצי אורות על גליון הזוהר (שם אות ד) בשם רבנו האר"י הקדוש זצוק"ל, ובעת אשר יכנס האדם בבית, צריך להסתכל בשם שד"י שבמזוזה ולהזכיר בפיו, ואז יכנע השד מלהזיק באותו בית. וגם יצר הרע נכנע ולא יקטרג בו ויתבטל ממנו, ואמר דהאי שידא יש לו שס"ה שמשים, כל אחד ביומו, וצריך לכוון כי שם שדי הוא שומר ישראל.

******
וכך מובא בספר מצות שימורים למקובל האלוקי רבי נתן שפירא (שער המזוזה ד"ה עוד מצאתי) שהביא בשם כתיבת רבנו האר"י הקדוש זצוק"ל וז"ל, ובעת אשר יכנס האדם בבית, צריך להסתכל בשם שדי שבמזוזה ולהזכיר בפיו, אז יכנע השד מלהזיק באותו בית, וגם היצר הרע יכנע ולא יקטרג בו ויתבטל ממנו, ואמר דההוא שידא יש לו שס"ה שמשים כל אחד ביומו, וצריך לכוון כי שם שד-י הוא "ש"ומר "ד"לתות "י"ישראל.