והנה הגמרא (חולין ז, וכן בסנהדרין סז) מבארת ואומרת על הפסוק "אין עוד מלבדו" אמר רב חנינא אפילו לדבר כשפים. וחכמים מספרים מעשה שהיה עם רבי חנינא, (תרגום) אשה מסויימת שהייתה מתעסקת עם כשפים, וניסתה לקחת חול מתחת רגליו של רבי חנינא בכדי להזיק לו עם כישוף. אמר לה רבי חנינא אם תצליחי לקחת עפר קחי ולכי, אינני מפחד מכשפיך "אין עוד מלבדו" כתוב ע"כ.

והנה ישנו שם קדוש והוא "אע"מ" (השם הרביעי מע"ב שמות יושר המסודרים בסידור האר"י הקדוש זצוק"ל על ע"ב תיבות שבפרשת ציצית - שהשם הזה הוא מבטל את הכשפים.

והנה דרשו רבותינו ואבותינו הקדושים, כי שורש הכישופים וכוחות הטומאה מגיע מג' עמים "אדום" "עמון" ו"מואב" - קיני -קניזי - קדמוני - שלא כבשו ישראל עד הגאולה העתידה.

וזה מה שמובא בזוהר הקדוש (תיקוני הזוהר תיקון לז עח), שצריך לכוון בתפילה בפסוק (תהילים עח, לח) "והוא רחום יכפר עוון" ד' קליפות "עוון - משחית - אף- חימה" ובלשון הקודש "והיינו דתקין בצלותא לגביהו "והוא רחום יכפר עוון" -דא עוון, "ולא ישחית" - דא משחית, "והרבה להשיב אפו" - דא אף, "ולא יעיר כל חמתו" - דא חימה.

ואומנם מובא בגמרא (נדרים לב) כי משה רבנו הרג את החימה שנאמר (ישעיה כז, ד) "חימה אין לי" ונשאר רק ג' קליפות "א"ף "ע"וון "מ"שחית, ראשי תיבות "א" דום "ע"מון "מ"ואב, וביטולם על ידי שם הקודש "אע"מ" נוטריקון אדום עמון מואב‏ - אף -עוון- משחית.

וזה מה שאמר רבי חנינא את הפסוק "א"ין "ע"וד "מ"לבדו ראשי תיבות "אעמ", כדי לבטל בשם זה את הכישופים, ע"כ דברי רבותינו הקדושים זצוק"ל.

****
ועוד דרשו רבותינו, כאשר ירד יעקב למצרים (בראשית מו, ד) הקב"ה אומר ליעקב "אנוכי ארד עמך מצרים ואנוכי אעלה גם עלה" פה הבטיח הקב"ה ליעקב להצילו מן הכישופים שבארץ מצרים על ידי השם "אע"מ", דהנה "א"רד "ע"מך "מ"צרים ראשי תיבות השם הקדוש העומד נגד כישופים.

***
וכך מצאנו בהגדה של פסח "א"לה "ע"שר "מ"כות ראשי תיבות "אע"מ", שבכח שם קדוש זה הקב"ה הכניע כוחות הכישוף בארץ מצרים.

***
וכך מוצאים בדברי רבותינו הקדושים זצוק"ל (בראשית ב, ב) "ויכל אלוקים ביום השביעי "מ"לאכתו "א"שר "ע"שה" ראשי תיבות "אע"מ." ועוד נרמז שם "וישבות ביום השביעי מכל "מ"לאכתו "א"שר "ע"שה" ראשי תיבות "אע"מ", כי קדושת השבת מבטלת את הכישופים השולטים בימי החול.

****
ועוד אפשר לפרש ולומר מיסודות רבותינו הקדושים זצוק"ל (שמות יג, יט) "ויקח משה את עצמות יוסף עימו כי השבע השביע את בני ישראל לאמר פקוד יפקוד אלוקים אתכם והעליתם את עצמותי מזה אתכם".

והנה מובא במדרש שמות רבה (כ, יט) כי המצרים שמרו בכל כוח אפשרי על עצמות יוסף בכח הכישופים, ומנין ידע משה היכן יוסף קבור, המדרש מספר ואומר בתוך הפלטרין היה קבור כדרך שהמלכים קבורים, ועשו מצרים כלבים של זהב בכשפים, שאם יבוא אדם לשם יהיו נובחים, וקולם הולך בכל ארץ מצרים מהלך מ' ימים, ושיתקן משה שנאמר (שמות יא, ז) "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו".

התחיל משה צווח, יוסף יוסף הגיע השעה שאמרת "פקוד יפקוד אלוקים אתכם" מיד נתנדנד הארון, ונטלו משה שנאמר (שם יג, יט) "ויקח משה את עצמות יוסף" ע"כ.

והנה יוסף הצדיק, ידע שעתידים המצרים להחזיק בארונו בכישופים, לכן הקדים רפואה למכה לגלות בתוך השבעתו את השם המבטל את הכשפים, וזהו שכתוב (בראשית נ, כה) "וישבע יוסף את בני ישראל לאמור פקוד יפקוד אלוקים אתכם והעלתם את עצמותי מזה איתכם". ואם תאמר הרי המצרים ימנעו מאתנו למלא בקשה זו בכשפים, לכן הקדים להם תרופה למכה "והעלתם "א"ת "ע"צמותי "מ"זה ראשי תיבות "אע"מ", בשם זה תעלו את עצמותי בלי שום מניעות.

**
וכך המשיכו וביארו רבותינו הקדושים זצוק"ל אצל רבקה אמנו, כאשר חששה לבנה יעקב מעשיו וכשפיו, עמדה וגילתה לו ברמז את השם הקדוש "אע"מ" להינצל מכשפיו של עשיו אשר בא בכוחם, וכידוע שעשיו היה מגדולי בעלי הכישוף.

והנה מובא בבראשית (כז, מב) "ויוגד לרבקה את דברי עשיו בנה הגדול ותשלח ותקרא ליעקב בנה הקטן ותאמר אליו הנה עשיו אחיך מתנחם לך להרגך" והנה "ע"שיו "א"חיך "מ"תנחם ראשי תיבות אע"מ, ומוסיפה לומר לו מיד "ועתה בני שמע בקולי וקום ברח לך אל לבן חרנה וישבת עימו ימים אחדים עד אשר תשוב חמת אחיך" - רבקה יודעת שגם לבן מכשף גדול, אך אינה חוששת אחרי שמסרה לבנה יעקב את השם נגד כישופים.

****
ונבאר על פי יסוד קדוש זה, את התוכחה שמוכיח יעקב אבינו את בנו ראובן "ע"לית "מ"שכבי "א"ביך" ראשי תיבות "אע"מ", שהוא מבטל הכשפים, אך על ידי פחז כמים שפגמת בשם קדוש זה, ורש"י פירש שם ואמר "אז חללת אותו שם שעלה על יצועי, והיא השכינה" ולכן ראובן נענש בחומרא גדולה ביותר.
"ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והייתה לה' המלוכה"(עובדיה א, כא) ועוד כתיב (זכריה יד, ט) "והיה ה' למלך על כל הארץ" ע"כ.

ולכן יקפיד כל יהודי בכל כח לשים מול עינינו את הפסוק הקדוש, עם שם קדוש המונע ומצחיק כישופים מן האדם אע"מ והוא בסוד "א'ין ע'וד מ'לבדו".

ובכל עת וזמן שחושש האדם מן הכיעור ומן הדומה לו, יאמר הפסוק "אין עוד מלבדו" וידמיין בנפשו השם הקדוש אע"מ, ובכח זה אבותינו ורבותינו נושעו בזמנים קשים.

ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום.

ע"ה יאשיהו יוסף פינטו.