וכך מצאנו אצל משה רבנו ע"ה "ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי ויטמנהו בחול" (שמות ב, יב) ורבנו בחיי כתב על פסוק זה כי משה רבנו הרג את המצרי בשם מ"ב, וכן מפלת כל אויבי ישראל היא בשם קדוש זה. ודרשו חז"ל שזה עומק דברי דוד המלך ע"ה בתהילים (מד, ו) "בך צרנו ננגח בשמך נבוס קמינו". והנה בפסוק זה יש מ"ב מילים כנגד שם בן מ"ב. וכן דוד המלך אומר בתהילים (קמח, יג) "נשגב שמו לבדו", לבד"ו בגמטריא מ"ב.

וכן מה שאומר איוב (כו, ז) "תולה ארץ על בלימה" כי בשם מ"ב יש את כל האותיות האלף בית מלבד אותיות מה. וכן בכח השם הזה אמר משה (מדרש תנחומא, פרשת בשלח אות ב) לארונו של יוסף שהיה שקוע בנילוס "עלה שור עלה שור"

והנה הטעם שהרג משה רבנו את המצרי בשם מ"ב, מבואר בשער הפסוקים לרבנו האר"י הקדוש זצוק"ל (בראשית דרוש ב) כי המצרי היה גלגול קין שהרג את הבל, ומשה היה גלגול הבל, לכן הרג משה את המצרי בשם מ"ב, כדי להעלותו ולתקן את נשמת אחיו קין. וכן מובא בשער הגלגולים (הקדמה לו) כי נפש קין להיותה נפש, נאחזת בזוהמת הנחש מאוד וגבר הרע שבה על הטוב שבה, ונתגלגלה במצרי שהיה גוי, ומשה שהיה הבל רצה לתקנו על ידי שהרגו בשם המפורש שם בן מ"ב, והוברר הרע שבה והעלהו לבחינת הטוב שבה אל הקדושה, ואז נכנסה ביתרו שהיה גוי, ועל ידי כן נתגייר גם הוא ביום שהרג את המצרי.

וכן יוסף הצדיק, התגבר על היצר הרע בכח שם בן מ"ב. וכן להתגבר על כח הכשפים וכך מצאנו (בראשית לט, ג) "וירא אדוניו כי ה' אתו וכל אשר הוא עושה ה' מצליח ‏"מ"צליח "ב"ידו ראשי תיבות מ"ב.

וכך מובא במדרש בראשית רבה (פ"ו ה') "וירא אדוניו כי ה' אתו" היה רואה אותו מלחש ונכנס, מלחש ויוצא. אמר אדוניו מזוג רותחין והיו רותחין, פושרין והיו פושרין. פירוש מלחש ונכנס שהיה מלחש שם מ"ב שלמדו אביו, והיה משתמש בו וכן "מ"צליח "ב"ידו ר"ת מ"ב. וכן בראשית (לט, כג) "אין שר בית הסוהר רואה כל "מ"אומה "ב"ידו" ר"ת מ"ב.

וכן "ויהי אחר הדברים האלה ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף" מהו ותשא את עיניה, וכי לא ראתה אותו? אלא אותו יום, והלא יש לו שנה אחת שהוא בביתה. וכך מובא (ילקוט שמעוני רמז קמה) "ויהי ברכת ה' וגו' בבית ובשדה" ששה חודשים בבית וששה חודשים בשדה. מכאן שעמד יוסף בביתו של אותו רשע שנה אחת, ואחר שנה אומר ותשא אשת אדוניו וגו'. אלא המלאך שהיה עמו היה מכסהו מעין הרע, בפרט שהיה יודע שם בן מ"ב, כמו שאמרו וזהו השם הוא שם הגבורה להציל כל המתגבר‏ וכל המתגרה.

שכן אמרו בגמרא (סנהדרין ס"ז) על רבי חנינא, על ההיא מטרוניתא שהייתה רוצה לקחת עפר מתחת רגליו לעשות לו כישוף. אמר לה שיקלי (דברים ד, לה) "אין עוד מלבדו" כתיב "מלבדו" גמטריא מ"ב, וכשזחה דעתו עליו, שראה עצמו שהכל בידו והוא מושל בכל אשר לו, וכמו שאמרו במדרש (ילקוט שמעוני שם) "ויהי אחר הדברים" הרהורי דברים היו שם. שהרהר יוסף, אמר כשהייתי בבית אבי היה אבי רואה מנה יפה נותנה לי, והיו אחי מכניסין בי עין הרע. עכשיו שאני כאן, אני במנוחה ברוך המקום שהשכיחני מבית אבא, והיה אוכל ושותה והיה מסלסל בשערו, אמר לו הקב"ה אביך מתאבל עליך ואתה מסלסל בשערותיך, גירה בו הדוב. מיד (בראשית לט, ז) "ותשא אשת אדוניו" וגו'. אם כן כשזחה דעתו עליו נעזב מהמלאך "מיד ותישא את עיניה" ראתה מה שלא ראתה מקודם, שהיה כמוס ומכוסה מעיניה, ולכן העזה פניה ותאמר לו עכ"ל.

נמצאנו למדים מדברים קדושים אלו, כי עצם שם בן מ"ב אותיות מסוגל להתגבר על היצר הרע, ולבטל כל כוחות הכשפים. יוסף הצדיק ידע שם זה, אלא שעם כל זאת התנסה בנסיון הקשה, משום שסלסל בשערו. אך בסוף כשראה דמות דיוקנו של אביו, נזכר בשם בן מ"ב שלמדו אביו ובכח זה התגבר על יצרו.

והנה אפשר לדקדק מהפסוק (בראשית לט, ח). "וימאן ויאמר אל אשת אדוניו הן אדני לא ידע אתי מ"ה בבי"ת וכ"ל אש"ר י"ש ל"ו נת"ן ביד"י" כל הפסוק הזה מהחל עד כלה כמו שכתוב בתורה מלא וחסר בגמטריא בדיוק כמספר שם בן מ"ב אותיות
"אב"ג - ית"ץ - קר"ע - שט"ן - נג"ד - יכ"ש - בט"ר - צת"ג - חק"ב - טנ"ע - יג"ל - פז"ק - שק"ו צי"ת".

ויש עוד להוסיף ולדקדק "הן אדני לא ידע אתי מה בבית" "מ"ה "ב"בית ר"ת "מ"ב", לרמוז שאדונו לא ידע שיש לו שמירה מהשם בן מ"ב אותיות.