קורח מקים תנועת מחאה שמורכבת מאנשים חשובים בעלי השפעה בעם, הוא איש מלומד ופיקח שרוצה למעשה את המנהיגות לעצמו. הוא מצליח ליצור קואליציה של מנהיגים מקופחים שלא קיבלו תפקיד בהנהגה. הוא פונה לדתן ואבירם בני שבט ראובן ו-250 איש שהיו בני המעמד הגבוה בחברה שחוברים יחד נגד המנהיגות של משה ואהרון. הם רק לא מבינים שהם מורדים בסמכות שניתנה למשה ואהרון מאלוהים.

 קורח מורד באלוהים, שמינה את משה ואהרון לשליחות. קורח לא מסוגל לרסן את ההשפעה השלילית של עושרו על התנהגותו. הביטחון שלו בעושרו הרב התגלה כאשליה כוחנית שלא עמדה במבחן המציאות. הוא האמין שמעמדו החברתי ועושרו הרב נותנים לו את הזכות להתעמת מול משה ואהרון. הוא לא הבין שעל מנת לקבל את המנהיגות בעם ישראל יש לקבל את ברכתו של אלוהים.

יהירותו של קורח גרמה לו לחטוא והדרך שבה בחר הייתה פסולה, מכיוון שהוא מרד במנהיגים שאלוהים מינה לשליחות. קורח ביקש תהילה וכבוד שלא מגיעים לו. אלוהים הרי קובע מי יהיו המנהיגים בישראל וקורח לא הבין את המשמעות של "שליח אלוהים". עושרו הפך להיות כלי משחית, מטרה ולא אמצעי. קורח קידש את עושרו ולא את הערכים שישנם במנהיגות ערכית ומוסרית.

קורח משבט לוי מתגרה בגורלו, הוא רוצה מנהיגות שלא שייכת לו. לא היה לו גבול לתאוותו לכוח ושררה. אלוהים פותח את האדמה וקורח עם משפחתו ורכושו נבלעים לתוך האדמה. אח"כ יוצאת אש ושורפת את 250 המורדים שתמכו בקורח. העם מתלונן פעם נוספת למשה ואהרון על המתים הרבים בפרשה.

אלוהים כועס מאוד עליהם ורוצה להשמיד את העם כולו. פורצת מגפה בתוך העם שמפילה חללים רבים. משה מבקש מאהרון הכהן לעבור בתוך העם ולכפר עליו. זהו צעד חריג לכהן, משום שאסור לו לעבור ולהיטמא בין המתים. המגפה הרגה 14.700 איש בעם. בספר תהילים ישנם 11 מזמורים המיוחסים "לפרשת קורח" כמוסר השכל לאדם עשיר שמבקש לעצמו מנהיגות.

"שמואל הנביא" ממליך את "שאול המלך" למלך ראשון על עם ישראל. שאול בן קיש משבט בנימין הוא המלך האידאלי, הוא מוכשר מאוד, מנהיג ראוי ובעל הופעה מרשימה. "שמואל הנביא" היה נגד מוסד המלוכה, אך נאלץ להסכים לבקשת העם להמליך עליו מלך. "שאול המלך" הקים צבא סדיר והרמטכ"ל היה אבנר בן נר. "שאול המלך" הפך לדמות טראגית כשלא הרג את מלך עמלק ולקח שלל מלחמה לאנשיו. "הנביא שמואל" נתן לשאול המלך הנחיות ברורות להשמיד את עמלק ולא להשאיר ממנו זכר. לבסוף, המלוכה נלקחה משאול המלך וניתנה "לדוד המלך", משום שלא שמע להוראות.

הוא מת במלחמה נגד הפלישתים כשנפל על חרבו והתאבד כדי לא להיתפס חי וליפול בשבי. שאול המלך לא שמע לאלוהים ועשה כרצונו, אלא שהמלוכה בישראל ניתנת למלך שהולך בדרך האלוהים בלבד. המלכות תילקח ממלך כזה במידה וימעל בתפקידו. המלוכה ניתנת כפיקדון של אלוהים. למלך יש סמכויות שניתנות לו מאלוהים, הנביא והעם. אחת הסיבות לחורבן וגלות היא משום שהמלכים בעם ישראל לא הלכו בדרך הנכונה ופנו לעבודת אלילים, הם שילמו על כך במלכותם ובראשם. מלכות ישראל ויהודה איבדו את עצמאותם כתוצאה מהתנהגות  רעה ויצאו לגלות ארוכת שנים כעונש מאלוהים.

משה וקורח מייצגים מנהיגות שונה לחלוטין. משה אינו מעוניין בכוח שלטוני ושררה, הוא רק מבצע את השליחות שהוטלה עליו. קורח רוצה מנהיגות ושלטון בזכות עושרו הגדול, הוא מחפש לעצמו תהילה וכבוד. הוא מושך אחריו חבורת תומכים בהבטחות שווא שאינו יכול לקיימן. הוא משלם בחייו שלו, בחיי בני ביתו ובחיי תומכיו. אלוהים הוא שקובע גורלות ולא קורח, שלמרות עושרו הרב הוא רק בן אדם. משה ואהרון אינם מקדמים אינטרסים אישיים לעצמם ואינם קובעים גורלות של בני אדם.

קורח התגרה בגורלו ומשמו נשאר המושג "עשיר כקורח". אין פסול בלהיות עשיר ולהביא תועלת לחברה, אך במקרה קורח - לא היה גבול לתאוותו. הוא לא כבש את יצרו ורצה מנהיגות שלא הייתה מגיעה לו. תופעת הון ושלטון קיימת עד היום. נבחרי הציבור מחוברים באופן טבעי לכוח הכסף של אנשים עשירים. אנשים עשירים רוצים להשפיע בעזרת כספם על מקבלי ההחלטות וגורמים בכך לשחיתות ציבורית. הקופה הציבורית צריכה לשמש לרווחת הציבור כולו.

השלטון עצמו משחית מעצם הכוח הרב שטמון בו. למרות הכל, אפשר להתנהל בשקיפות ציבורית ולהיות נקי כפיים. "דוד המלך" שחטא בהתנהגותו כמלך לא נלקחה ממנו המלוכה היות והאמין תמיד בצדק האלוהי. הוא נענש על התנהגותו, אך לא נטש מעולם את דרך האלוהים. מלכים רבים שלא הבינו את תפקידם וחטאו בעבודת אלילים איבדו את מלכותם. עושר וכוח הם לא פרמטר שיכול לשמור על מנהיג שחטא בהתנהגותו החברתית והמוסרית. העונש מגיע במוקדם או במאוחר מאלוהים והמנהיג ישלם מחיר אישי כבד על התנהגותו הפסולה.