לכהן הגדול תפקיד רב חשיבות והוא מעורב בחיי הקהילה של בני ישראל באלמנט הדתי והרוחני וגם בריפוי בני האדם. יש לו תפקיד ייצוגי בטכסים, חגים והוא יוצא בראש המחנה במלחמות. הוא מקדיש את כל חייו לתפקידו ויש לו מגבלות לזוגיות ואיסור להיכנס למקומות טמאים.

הכהן בין שאר תפקידיו מכפר על בני אדם שחטאו, גנבו או הזיקו לרכוש. הוא קובע אם האדם עצמו צריך לבקש סליחה או לשלם על הנזק שגרם. הכהן הגדול חורץ גורלות של בני האדם המגיעים אליו. הוא מברך את בני ישראל "בברכת הכוהנים" בהזדמנויות שונות שנאמרות גם כיום בבתי הכנסת ע"י הכהן, והיא הברכה החשובה ביותר שמעניקה את השפע האלוהי, הגנה מפני אויבים והסרת הרוע.

התנאי הוא התנהגות חברתית ומוסרית ראויה מצד בני ישראל. הוא קובע גם אם אישה אשמה בנאוף או זכאית, האם היא דוברת אמת או שקר. הכהן מרפא את בני האדם מצרעת, נגעים שונים, מעלה קורבנות של חוטאים שונים וקובע את גובה התשלום בנזקי גוף ורכוש. הכהן הגדול היה בתפקידו כמו רב ראשי כיום עם יותר עוצמה, סמכויות והשפעה.

הדמות המעניינת ביותר בפרשה היא דמות "הנזיר" שפתוחה לכל אדם שמחליט להתרחק מהחיים הרגילים ולהתקרב "בקדושת יתר" לאלוהים. הוא מתנזר ממין, אסור לו להתקרב לטומאה, נאסרת עליו שתיית יין ושיכר והוא מגדל שער וזקן. במידה והוא נטמא מגלחים מיד את שער ראשו וזקנו והוא מפסיק להיות "נזיר".

לעומתו "הכהן הגדול" היא דמות מטופחת, מכובדת, ייצוגית ושער ראשו מוסתר בכיסוי ראש. "קדושת הנזיר" היא יציאה ממסגרת חיים רגילה ונורמלית. "לנזיר" אסור להיטמא גם בקרב משפחתו הקרובה ביותר. המינימום "לנזירות" 30 יום או "נזיר לעולם" לכל ימי חייו. שלושת הנזירים המוזכרים ביותר בתורה הם: "שמשון הגיבור" בן מנוח משבט דן, "שמואל הנביא" בנם של אלקנה וחנה ואבשלום בן "דוד המלך" שגידל שער ארוך מאוד.

"שמשון הגיבור" נצטווה לנהוג בדיני "נזירות" לפי הוראות המלאך ומשך נזירותו "מן הבטן עד יום מותו". שמשון נשאר מיתוס ומעולם לא קיבל עליו מנהיגות בעם ישראל. הוא היה אחרון שופטי ישראל ונלחם בפלישתים לבדו. נולד איש בודד ומת לבד. הוא קיבל את כוחו הרב מאלוהים עוד מבטן אמו שהייתה עקרה והקדישה את שמשון לאלוהים. המטרה הייתה שינהיג את עם ישראל "כשופט". הוא לא הצליח להתחבר לעמו ולא היה אהוד על כלל העם. הוא היה שופט במשך 20 שנים. הפלישתים הצליחו לכלוא אותו כשגילו שמקור כוחו טמון בשערו. הפלישתים גוזזים את שערו ומנקרים את עיניו והוא עושה עבודות בזויות בטחינת קמח. הוא מבקש מאלוהים כוח בפעם האחרונה כדי למות בכבוד. "ה' אלוהים זכרני נא וחזקני נא אך הפעם הזאת". הוא נשען על עמודי המבנה מפיל אותם ומתאבד עם אויביו. דלילה היא שמצליחה לגלות את סוד כוחו כששמשון שבוי באהבתו אליה.

היא נאמנה יותר לבני עמה הפלישתים והוא נופל למלכודת שטמנה לו. שמשון בחר לאהוב נשים פלישתיות. הפלישתים באותה תקופה הטילו אימה בכוחם הגדול על כל עם ישראל. רעמסס מלך מצרים מצליח לנצח את הפלישתים ומגייס אותם לצבאו כשכירי חרב. הופעתו של "שמשון הגיבור" היה דבר פלאי והוא נשלח למלא תפקיד מוגדר מראש עוד מבטן אמו. העם ראה בהתנהגותו של שמשון התנהגות רעה ומרידה ברוח העם.

בשבוע החולף חגגנו את "חג השבועות" כל אחד לפי דרכו והבנתו במסורת של התנהגויות. בבחירה אישית, תהליך לימוד, הבנה ודעת. בשנת 2,448 שנים לבריאת העולם הופיע אלוהים במעמד הר סיני לעיני כלל עם ישראל בברקים ורעמים. עם ישראל קיבל על עצמו את התורה והתחייב ללכת בדרכה. התורה שרדה אלפי שנים וקיימת עד היום. מטרת "מצוות וחוקי התורה" היא להכניס לחיינו תוכן, התנהגות, מוסר ואמונה באלוהים.

המטרה של "תיקון ליל שבועות" היא לחדש את "הברית" עם אלוהים ולהגיד תודה על הדברים הטובים שנתן לכל אחד. הקשר שלנו לירושלים "ובית המקדש" התנתק בגלל שנאת חינם, שפיכות דמים וגילוי עריות. בשל כך עם ישראל יצא לגלות ארוכה. אנחנו מחוברים לארץ ישראל כמקום שאלוהים נתן לנו לנחלה. האחדות בעם ישראל חשובה ביותר לחוזקנו הלאומי מול אויבנו הרבים ומדינת ישראל היא ארצנו היחידה.

התורה מפרטת במדויק את הדברים שעלינו לעשות בחיינו בהתנהגות, מוסר ומידת הצניעות וסילוק הרע מקרבנו. "ובערת הרע בקרבך". תמיד יש סכנה שנשכח את המטרה שלשמה הגענו "לתיקון שבועות". רצונו של אלוהים שנאמין ונבטח בו "ובברית" הקיימת. "ויפוצו אויבך וינוסו משנאך מפניך".

כל אחד צריך למצוא את המסגרת שמתאימה לו. אנו נמצאים באופן טבעי בעולם חומרי ומאוד קשה להגיע לרוחניות. אלוהים רוצה להאיר לנו את הדרך. להסתכל עלינו בפנים מאירות ורוצה מאוד לתת לנו את השפע האלוהי. אנו חייבים לשמור על הברית עם אלוהים כפי שהתחייבנו. השהות במדינת ישראל אינה יכולה להתקיים ללא אחדות גורפת בחברה כולה.