הכהן צריך להיות מנותק מהחומר והכסף ולעסוק בעבודת הקודש - שהיא תורה שלמה ומורכבת ביותר: הקרבת קורבנות, ריפוי מחלות ונגעים שונים, ומענה רוחני-דתי לציבור בעם ישראל. הכוהנים הם עובדי ציבור ועליהם לעמוד בחוקים המחמירים הללו גם בחייהם האישיים. אסור להם להתחתן עם גרושה, אלמנה או זונה ואסור להם להיכנס למקומות טמאים. כהן שנולד בעל מום, אפילו נסתר שאינו נראה לעין, לא יכול לעבוד בקודש. הכוהנים חייבים להיות מושלמים בגופם, ובמראה החיצוני שלהם. הם חייבים ללבוש בגדים שמכסים את כול גופם ולחבוש מצנפת. אסור להם לשרוט את עורם ולגלח את זקנם. העם צריך לראות את ההידור והפאר של לבוש כוהנים. ישנה הקפדה חמורה בעבודתם שצריכה להיות מושלמת לפי כל הכללים ולא לחרוג מהם. במידה והכהן לא יצליח לשמור על "הקדושה" ו- "הטהרה" בעבודתו, הוא עלול לשלם על כך בחייו. לכן, הכול צריך להיות מדויק ביותר ואסור להפר את הכללים שנקבעו. הכהן יכול להתחתן היות שהוא לא נזיר ורשאי להוליד ילדים שגם הם מחויבים לכל הכללים שהתורה מבקשת מכהן לנהוג בהם.

הפרשה עוסקת במושגים של "טומאה" ו-"טהרה", שמאוד רחוקים מאורח חיינו היומיומי. הכהן לעומת זאת חייב להיזהר ולא להתקרב "לטומאה". התורה מלמדת אותנו ומזהירה שהעוסקים "בקודש" חייבים לדעת לפני מה הם עומדים ועליהם "להיטהר" בגופם. התורה היא "תורת חיים" המקדשת את החיים ולא את המוות. במוות יש "טומאה". לכן, הכוהנים צריכים להיות מחוברים לחיים ולהראות לנו דוגמא אישית על ההקרבה שלהם בחייהם האישיים. לכהן צריכה להיות השפעה על אורח חיינו: אמונה באלוהים, קיום החוקים והמצוות, מוסר והתנהגות, לימוד תורה ולהבין את רצונו של אלוהים מאתנו. לכהן הגדול הייתה השפעה בעבר על בתי המלוכה והמלכים. בהמשך הפרשה מוזכרים המועדים והמצוות שצריך לקיים בחג הפסח, קציר העומר, ספירת העומר, ראש השנה, יום הכיפורים וחג הסוכות.

עלינו כחברה לעזור ולהגן תמיד על החלש והעני ולהתחשב בגר הנמצא בארצנו. האמונה באלוהים אינה מתבטאת רק בקיום החוקים והמצוות, לימוד התורה ושמירת השבת, אלא גם בהתנהגות שלנו כלפי האחר. אחרי הקציר בשדות ואיסוף היבול עלינו להשאיר בשדה מספיק אוכל גם לעניים, כדי שיוכלו להתקיים ולאכול לחם. אלוהים מבקש מאתנו לזכור את אלו שזקוקים לעזרה. שילוב של קיום המצוות ודרך ארץ הם ההתנהגות שאלוהים רוצה. התורה לא דוגלת בכפייה דתית והתנהגות אלימה כלפי אחרים. כולנו צריכים להיות מאוחדים באותה אמונה, מוסר וצדק החברתי. כל אחד צריך לראות עצמו "כשליחו" של אלוהים. אלוהים רוצה שננהג לפי מוסר וצדק חברתי ושנקיים את המצוות וחוקי התורה כפי שהתחייבנו לקיימם בברית אתו.

מאז חורבן "בית המקדש השני" עבודת הכוהנים חדלה מלהתקיים ושערי השמים ננעלו בחומת ברזל בין אלוהים לבין העם היהודי בגלל עבודה זרה, גלוי עריות ושפיכות דמים. עלינו לפתוח את דלת הברזל שנסגרה בעזרת אחדות פנימית, התנהגות מוסרית וערכית ואהבה. "יחזקאל הנביא" אומר בנבואתו אחרי חורבן "בית המקדש" שהכוהנים מעלו בתפקידם ובשעת משבר הם לא עמדו לצדו של עם ישראל וגם לא לימדו אותו את דרכי התורה. ליחזקאל יש חזון ש״בית המקדש" שיבנה בעתיד יהיה שונה מקודמו בחלוקת התפקידים והקשר הרוחני אליו. המעשים החמורים של עם ישראל גרמו לטומאת אדמת ארץ ישראל. גם הלווים לא גילו אחריות למעמדם בקודש, ושובצו אנשים לא מתאימים לשרת בקודש. הכוהנים עצמם מעלו והתרשלו בתפקידם וחלק קנו את התפקיד בכסף. הייתה חוסר הבנה בסיסית של העם לגבי שמירה על חוקי התורה והמחויבות של הברית עם אלוהים.

חוסר האחדות בעם כיום מחלישה אותו ואויבנו יכולים לנצל זאת כדי לפגוע בעצמאותנו כעם חופשי בארצו אחרי גלות ארוכה, אנטישמיות, גזרות והשמדה. הזיכרון הציבורי שלנו קצר ביותר ושכחנו את בני עמנו שהיו ללא הגנה. אנו נמצאים בתקופת "ספירת העומר", ימים קשים בהיסטוריה היהודית שבהם מתו במגפה 24,000 איש מתלמידיו של רבי עקיבא בגלל שנאת חינם. אלו הם 50 הימים מיציאת מצרים מ-"חג הפסח" כשיצאנו מעבדות לחירות עד "לחג השבועות" זמן מתן תורה בהר סיני שהיה מאורע מכונן בעם ישראל. עלינו להבין שלא מספיק רק לקבל עצמאות ולחיות במדינה חופשית. החופש הוא שלם רק אם יש בו תוכן, התנהגות ומוסר חברתי.

בקבלת התורה עם ישראל התחייב ללכת בדרך קיום החוקים והמצוות שהיא בעצם הקיום של עם ישראל בארץ ישראל. יום השבת צריך להזכיר לנו את בריאת העולם ע" אלוהים שהוא שקול כנגד כל מצוות התורה. "בחג הסוכות" אנו לוקחים את ארבעת המינים ומחברים את הכול יחד כסמל לאחדות עם ישראל שנמצא על אדמתו ולא נודד יותר במדבר סיני. רעיון שלושת הרגלים הוא עצם קיומו של עם ישראל על אדמת ארץ ישראל. בשבוע הבא נדליק את מדורות ל"ג בעומר ונזכור את מאבקם של היהודים לעצמאות "במרד בר כוכבא״ כנגד הרומאים. רבי עקיבא עודד את תלמידיו להתגייס לצבא בר-כוכבא ולהילחם ברומאים. חירות היא המצרך היקר ביותר שיש לאדם. אמר רבי עקיבא, שלבסוף נתפס ע"י הרומאים והוצא להורג.