אנחנו מתקרבים בצעדי ענק אל סוף קריאת חמשת חומשי תורה וכן, גם לפרידה הבלתי נמנעת ממשה רבנו.

"וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם לֹא אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא וַיהוָה אָמַר אֵלַי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה".

אלוהים אוסר על משה, כזכור, לעבור את הירדן ולהיכנס אל הארץ המובטחת בגלל אותו עניין עם המקל והסלע. לכן בפרשת השבוע "ניצבים-וילך", משה מנצל את נאומו האחרון להזהיר את העם לנהוג על פי חוקי האל, וגם מעודד אותם שהכל יהיה בסדר – "טודו בום".

אבל משה לא סומך על בני ישראל. הוא כבר מכיר את הפכפכות לבם, ולכן דואג לכתוב את כל אותם חוקים ולמסור אותם לידיהם של הכהנים למשמרת: "וַיְצַו מֹשֶׁה אוֹתָם לֵאמֹר מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת. בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶם".

כלומר, משה לא מסתפק בכתיבת הדברים והפקדתם למשמרת, הוא דורש ממנהיגי העם אחריו לוודא שאחת לכמה זמן יוציאו את הספר הזה, ינערו מעליו את האבק ויקריאו אותו באוזני כל העם.

אחד הגילויים המרגשים בחקר הספרות וההיסטוריה היהודית הייתה "גניזת קהיר". גניזה, למי שלא יודע, היא נוהג לטמון למשמרת חפצים וטקסטים מקודשים, אשר נפגמו או התיישנו ולא ניתן להשתמש בהם. מדובר במנהג קדום מאוד בלא מעט תרבויות. באתרים ארכיאולוגיים רבים ניתן למצוא בורות גניזה שכאלה, המכונים "פביסה", שבהם הוטמנו חפצי פולחן שיצאו משימוש.

יהודים כיום נוהגים לגנוז ספרי קודש וספרי תורה בבתי קברות, אבל יהודי מצרים בחרו את עליית הגג של בית הכנסת שלהם, הנקרא ע"ש הרמב"ם שנהג להתפלל בו בעת שהותו במצרים, לגניזת ספרי קודש.

בתוך הגניזה הקהירית נשמרה כמות עצומה של טקסטים כתובים בשפה העברית שהונחו שם למשמרת במשך יותר מאלף שנה! - מהמאה ה-9 ועד למאה ה-19. בפעילות מאומצת הוצאו הדפים המתפוררים, מויינו והועברו לספריות נחשבות בעולם. הם סייעו לחוקרים להשוות כל מיני טקסטים שיש בידינו לגרסאות קדומות יותר, ונמצאו בגניזה גם גרסאות לספרים בעברית שעד אז היו מוכרים רק בתרגומם לשפות אחרות.

בזכות הגניזה הקהירית אנחנו אפילו לומדים על חיי היום יום של הקהילות היהודיות באזור בכל אותן שנים, מהסיבה הפשוטה שהיהודים סברו שכל מסמך שכתוב בעברית הוא קדוש ולכן יש להניח אותו למשמורת בצורה מכובדת.

בשנים האחרונות, במאמץ לוגיסטי מסובך, נסרקו מסמכי הגניזה הקהירית והועלו לרשת, לטובת חוקרים מכל העולם וגם כדי להבטיח שהם לא ייעלמו עם הזמן ויישמרו למען הדורות הבאים, בדיוק כמו שעשה משה רבנו.