למרות מחלתו, למרות החגים, למרות החלטת ועדת השחרורים לנכות לו שליש ממאסרו כמקובל, החליט בית המשפט לבקשת הפרקליטות שהרב ימשיך לשבת בכלא.

לפני כשבוע הגישה הפרקליטות לבית המשפט המחוזי מרכז עתירה נגד החלטת ועדת השחרורים לקצר את עונש המאסר של הרב פינטו. הפרקליטות ביקשה להורות על ביטול החלטת הועדה ולהורות על עיכוב ביצוע השחרור עד למתן פסק דין בעתירה - בקשה שאומצה על ידי בית המשפט.

טענת המדינה:

המדינה טענה בעתירה כי ועדת השחרורים שגתה משקבעה שהרב פינטו עמד בנטל ההוכחה הנדרש לשחרור מוקדם, זאת למרות נסיבותיה החמורות של העבירה, יחסו של הרב לעבירות והמידע החסוי שהונח בפניה לצד הערכת משטרת ישראל ביחס למשמעותו של המידע והשלכתו על מסוכנותו העתידית.

המדינה ציינה בדיון בוועדת השחרורים כי ישנו מידע הקושר את פינטו לגורמים עבריינים. שמו אכן עלה בהקלטות שבוצעו לבכירים בארגוני פשיעה, דוגמת שלום דומרני, אולם אלו לא העלו חשד של ממש לפלילים מצדו. בעוד המדינה מתנגדת לשחרורו המוקדם, מתברר כי בתיק נגד ניצב בדימוס מנשה ארביב, בו משמש פינטו עד מדינה, אפילו לא נערך שימוע.

המדינה עוד טענה כי החלטת הועדה לא נתנה משקל ראוי לנתונים אשר הובאו בפניה ולא איזנה ביניהם איזון ראוי, ועל כן לוקה בחוסר סבירות המצדיק התערבות ערכאה שיפוטית.

טענת נציגי הרב:

הרב מרצה עונש מאסר ראשון, נמצא במר"ש בגלל מחלתו, לקח אחריות והתחרט על מעשיו . למרות הזמן הקצר של המאסר הוא הספיק להשתלב, לבקשתו, בטיפול פרטני ועבר שינוי.

אין להפלותו לרעה לעומת אישי ציבור שביצעו עבירות שוחד ומרמה חמורות יותר ושוחררו על תנאי (בהסכמת המדינה) למרות שחלקן לא עברו הליך טיפולי.

יש הבדל בין מצבו של הרב בזמן משפטו לבין מצבו היום לאחר שעבר הליך טיפולי ושינה את עמדתו בעזרת גורמי הטיפול.

המידעים, פרט למידע אחד, הגיעו למשטרה לפני תחילת מאסרו של המשיב, והם נבחנו ביסודיות ע"י הוועדה. הרב קיבל בביתו אנשים רבם  ושוחח עם אנשים רבים, כולל עבריינים שביקשו את עזרתו, ואין מידע על פעילות שמלמדת  על מסוכנותו. למרות המידעים הוא יצא לחופשה חריגה ולעוד חופשות בבית ובאישור גורמי המודיעין של שב"ס ומשטרת ישראל. לא נפתחה חקירה בקשר למידעים, שהיו בזמן ניהול ההליך ע"י ביהמ"ש.

ההחלטה:

הגענו למסקנה שהמשיב לא הוכיח בפני הוועדה ששחרורו על תנאי לא תסכן את הציבור.

משכך החלטת הוועדה נושא העתירה חורגת ממתחם הסבירות , שכן נתנה משקל יתר להליך הטיפולי הפרטני שעבר הרב במהלך מאסרו, להודאתו וחרטתו ולמצבו הרפואי והאישי, שאם. אנו איננו מתעלמים מהם. הוועדה לא נתנה משקל ראוי למסוכנותו של המשיב כפי שנובעת מנסיבות מעשיו נושא מאסרו, לתוצאות ההליך הטיפולי שעבר במהלך מאסרו, למגבלות תוכנית רש"א ולמידעים החסויים שהוצגו בפניה ובפנינו.

עיון במידעים החסויים שהוצגו בפני הוועדה ובפנינו מעלה כי מדובר במשיב בעל קשרים עם עבריינים וקיים חשש שאם ישוחרר ימשיך בקשרים אלה, גם אם בתקופת הרישיון ישהה הרחק מביתו. איננו מקבלים את טענת ב"כ המשיב לפיה מדובר בפגישות או בשיחות עם עבריינים שבאו אליו כדי להיוועץ, בו או לקבל ממנו ברכת רב כמו אחרים אלא במעשים חריגים שהתבצעו גם במהלך מאסרו.

מדובר במידעים שהתקבלו במהל מאסרו של המשיב וגם אם רובם נוגעים לאירועים שקדמו למאסר, יש בהם כדי ללמד על קשריו ההדוקים, שבאו לביטוי במעשים עם עבריינים. 

מהמסמכים הרפואיים שהוצגו בפנינו בקשר לעתירה הנ"ל ומהמסמכים הרפואיים שהוצגו בפנינו במהל הדיון בעתירה עולה שאמנן המשיב חולה וזקוק לטיפולים רבים ולניתוח, אך הוא יוכל לקבל את הטיפולים במהלך מאסרו.

מבלי להקל ראש במצבו הרפואי והאישי של המשיב, אין בהם כדי להצדיק את שחרורו על תנאי.

לאור כל האמור לעיל, אנו מקבלים את העתירה ומבטלים את החלטת הוועדה שהורתה על שחרורו של המשיב על תנאי. 

בית המשפט המחוזי בלוד (מרכז) קיבל כאמור את עתירת הפרקליטות נגד שחרורו המוקדם של הרב פינטו מהכלא. בכך הפך בית המשפט את החלטת ועדת השחרורים לשחררו אחרי שבעה חודשים בלבד.